הקטנה רוצה לרדת בגדול
הילדה שלי רק בת 6 וכבר מתלהבת מכך שאיבדה שני קילו מהמשקל שלה, בדיאטה שעשתה בגן
"לא במיוחד," אני אומרת ושוכחת לרגע למי אני עונה.
"כי זה עם סוכר."
"את יכולה לאכול את זה. זה חטיף בריאות. מצדי, זו יכולה להיות ארוחת הבוקר הקבועה שלך."
"אבל זה משמין."?
לא צריכה לספור קלוריות. צילום: SXC
אני מרימה מבט מהעיתון. היא על השטיח. החולצה ורודה, המכנסיים חומים, קרוקס במקום סנדלים, השיער אסוף לקוקו מפאת מכת הכינים החדשה בגן. "מתוקה," אני אומרת לה, "מה זה הסיפור הזה עם המשמין והלא משמין? את בת שש. זה לא אמור להעסיק אותך בכלל."
"כי הגננת אמרה שרזיתי. זה נכון שרזיתי."? אני לא יודעת, אבל מוכנה לבדוק.
אנחנו הולכות לחדר השינה, הקרוקס מונחים בצד, הילדה עולה בזהירות על המשקל. אני מביטה במחוג ונבהלת. כן, רזתה. שני קילו. קרוב לשבעה אחוזים ממשקל גופה. בחודש אחד.
"את יכולה להסביר לי מה קרה."?
הילדה לא בטוחה שהיא מסוגלת להסביר. יש ילדה שמנמונת בגן והילדים מעירים לה על זה. יש מנחה רזה בערוץ הילדים והילדה רוצה להיות כמוה. האוכל בצהרונית לא טעים לה. הלחמנייה של ארוחת העשר לא נעימה לה בפה, היא רוצה שאחליף את סוג החמאה. ובערב היא לא רעבה.
"וגם", היא אומרת לחרדתי, מרימה חולצה ושואפת את הבטן פנימה, "ראית שאפשר לספור לי ככה את כל הצלעות."? אני לא בטוחה מה נכון לומר או לעשות. אני אומרת לה את האמת כפי שאני יודעת אותה. היא גדלה עכשיו. היא זקוקה לכל אבות המזון.
אם האוכל לא טעים לה, אוכל להכין לה מה שתרצה. ארוחת העשר חשובה. וחוץ מזה, היא בהחלט שוקלת תקין לגילה, אם לא קצת למטה מכך. שום בדל שמנמנות. וגם אם היה, היא רק ילדה.
"כי יש לנו בגן ילדות שעושות דיאטה," היא אומרת. "הן יודעות מה זה קלוריות." אני הולכת איתה למטבח וחותכת לה מלון, ומוזגת חלב לכוס, ומדברת איתה בזמן שהיא אוכלת. "אני מבטיחה לך שאם תהיה בעיה, אני אומר לך. אבל אין. ולרזות שני קילו בחודש, בגיל שלך, זה פשוט מסוכן. אני מבקשת שתפסיקי עם זה."
"בסדר," היא אומרת. "אז אני אוכל עכשיו גם את החטיף, ומותר לי לקחת גם במבה וגם עוד חטיף לגן."? "תבחרי אחד," אני אומרת בחשש, "ומחר אם תרצי שניים - תקבלי." "בסדר," היא אומרת וכמעט משמחת אותי. "אבל בערב," היא מוסיפה, "בערב תסבירי לי בכל זאת מה זה קלוריות. אני עולה לכיתה א.' אני צריכה לדעת את זה כבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
