ויוה ויאגרה
יש משהו כובש בפרסומות לתרופות האין-אונות שהשתלטו על הטלוויזיה, אבל התוכן והמסר בעייתיים. גבר בן 55 שיעיד כי מעולם לא נתקל ברגע מביך של אין-אונות, משקר מבעד לשיניו. רון מיברג מודה: קניתי פעם סיאליס
נסין לא בדיוק בודק אותי. בשביל זה יש מעבדות ומומחים. אבל לחץ הדם שלי היה 120/80 וירדתי חמישה קילוגרם. לא נתון מגונה לשמוע בגיל 55 (בחודש הבא). ידעתי שנסין ישאל אותי כיצד אני מרגיש. בדרך כלל אני מקבל הזדמנות לתלונה אחת בלבד. הפעם החלטתי לדלג על הנרקוטיקה הקשה, כאבים אתם יודעים, ולספר על האינסומניה.
אז אני מבין שהאמביין לא עוזר. לא, עניתי. זאת הבעיה עם כדורי שינה, אמר נסין, הם מאבדים מהר מהאפקטיביות שלהם. מה עם לוויטרה? שאלתי. נסין צחק. מה מצחיק? לוויטרה הוא תרופה נגד אין-אונות. אתה מתכוון ללונסטרה. זה, זה, הסכמתי, עם האישה היפה מניחה את ראשה הבלונדי על הכרית ונרדמת מיד. נסין רשם לי משהו יותר חזק, ומאז אני ישן רוב הזמן. גם כאשר אני ער.
בשעתיים הביתה שמתי קט סטיבנס וטאונס ואן-זאנט. הייתי מהורהר. גבר בן 55, שיעיד בנקיטת חפץ שמעולם לא נתקל ברגע מביך של אין-אונות, משקר מבעד לשיניו. אינני מדבר על שפיכה מוקדמת. אלא כאשר האיבר מוטל על צדו, מכווץ וחסר תועלת. עכבר מת. עברתי את זה פעם בתקופה של דיכאון קליני. אינך יכול להיות מדוכא עד עפר, נטול שמחת חיים, ופתאום להתעורר כמו רון ג'רמי, מוותיקי הפורנו. זה לא עובד כך. זה היה בערך בימים שהוויאגרה עשתה מהומה גדולה, הצילה חיים, ובוב דול, המועמד לנשיאות ב-96' עשה לה פרסומת. חשבתי שדול היה גבר, אבל זה לא הוסיף לו בריאות.
יש היום בשוק הפרמקולוגי שלוש תרופות יורקות אר-פי-ג'י: ויאגרה, סיאליס ולוויטרה. לשלושתן יש גרסאות מקצועיות, איך וייס נישט; יש ויאגרה וסיאליס סופר אקטיביות, שכנראה אמורות לגרום לנשים לחייך גם למחרת; יש ויאגרה רכה, כנראה למציצה; יש ויאגרה נשית בצבע ורוד. הבעיה שבאמריקה הן תרופות מרשם. גם בישראל. אבל תמיד יש איזה רוקח באבן יהודה, שהיה איתך בתיכון או בטירונות, ואתה גומר איתו עניין בקריצה. אגף הרוקחות לא עושה עניין אם חסרות כמה חפיסות.
להגיע לרייט-אייד, בית מרקחת, עם מרשם, זה כבר עניין אחר. לכן מרשמים נשלחים כאן ישירות מהרופא לבית המרקחת ואתה משלם על שקית אטומה בלי שאף אחד ישאל אותך מה יש בה. הבירור נעשה כבר קודם. לרוב התרופות הקבועות שאתה נוטל כתוב על הקופסה מספר הפעמים שמותר לך לקבל עוד ללא התערבות רופא. אמריקה.
למען גילוי נאות, קניתי פעם סיאליס. לשימוש עצמי. המון גברים קונים את התרופות הללו ל"חברים" עם בעיות זקפה. בניגוד לתרופות האחרות, עובדת סיאליס 36 שעות. היא לא נכנסת לפעולה ללא גירוי מיני. זה לא מנוף. במקרה שלי, בכל הזמן הזה לא הצלחתי
בחודש שעבר התעורר חבר קונגרס דמוקרטי בשם ג'ים מורן, והציג חוק בשם "האקט להגינות נגד פרסומות אין-אונות". בקליפת אגוז, טוען מורן, שטרם נמצא חבר קונגרס אחד שתומך בהצעתו, שפרסומות לבעיות זקפה צריכות להיות משודרות אחרי עשר בלילה, כשהילדים ישנים. אינני מכיר ילדים שהולכים לישון בעשר, מה גם שלכולם יש מכשירי טלוויזיה בחדר שבהם הם יכולים לצפות אחרי עשר. מכיוון שצפיתי בכל הפרסומות, אני יכול להעיד שלא שעת השידור היא הבעייתית, אלא התוכן והמסר.
מדובר בפרסומות אסתטיות ומאופקות להפליא. באמת יצירות מופת. בעיקר נערך הדיון בסיאיליס בוויאגרה. כל השחקנים בפרסומות הם בגילאים בין 50 ל-60. כאילו שכל הצעירים הם הטרמינייטורס של הסקס. הם נאים בצורה יוצאת דופן. כולם בשיער שיבה ארוך ומטופח. הגברים מטופחים ושריריים. הנשים הן היפות מסוגן בגיל הזה. מוצקות. עם העצמות האמריקאיות הגדולות של נשים. עם עיניים כחולות מנצנצות במשובה. יאמי.
במשך כל הפרסומת הם מצולמים קרובים ונוגעים, לבושים כמובן, בטו-שוט. מבטיהם רב משמעיים. הילדים לא בבית. זה לא חייב להיות בבית ולפעמים הם יוצאים לים או לאחו. מה שברור, שהם רוצים לממש את הברית ביניהם. אז הם קצת מתלחשים ואז הגבר, תמיד הגבר, מספק את הטקסט. "אם אתה זקוק לסיאליס זה פתרון נהדר לאין-אונות. גלולה אחת מספיקה ל-36 שעות", אמירה המשקללת אלמנטים שהזכרתי, "אבל עליך לומר לרופא אם אתה נוטל תרופות ללב, כי זה לא בריא. לפעמים יש תופעות לוואי המצריכות טיפול. ואם יש לך זקפה מתמשכת מעל ארבע שעות (הלוואי), אתה חייב לראות רופא".
אחר כך הם או עולים לחדר השינה המדהים, או יורדים אל החוף. חוץ מלחיצות ידיים וגיפופים תמימים, לא רואים דבר, אבל זה סקסי דיו. בסוף הפרסומות של סיאליס, תמיד רואים את בני הזוג יושבים עירומים בשתי אמבטיות נפרדות, בטבע, מהגב, לפעמים במי אוקיינוס או מי אגם רדודים. אין לצופה ספק מה עשו. אף שאינני מכיר זוגות שגוררים אמבטיות לים רק כדי להשתגל.
ויאגרה, בתגובה, עברו כעת לפרסומת דינמית יותר, תחת הכותרת התופסת "ויוה ויאגרה". זה קצת יותר מערבון מאשר סיפור אהבה. גברים מנגנים בגיטרות. שותים אלכוהול. מסתלבטים בכל מיני לוקיישנים אקזוטיים. עד שהאישה מגיעה ומחלצת מהחבורה את הגבר שלה, ואז כולם צועקים "ויוה ויאגרה" ומנגנים אקוסטי בסגנון דרומית מהגבול.
באשר לי, נותרו לי כמה כדורים. האריזה הרגילה מכילה עשרה. בעזרת הקדוש ברוך היא, ייצא לי מתישהו להשתמש בהם. לא שאני זקוק להם חלילה, למרות שאין אף אחת חוץ מאשתי שיכולה להעיד על כך. אני די חושש שבמצבי, השימוש בכדור המדובר ייגמר באסונות הללו של זוגות שמגיעים למיון מחוברים תחת שמיכה ומקווים שהרופא התורן יפריד ביניהם.
