נלחמות בשיניים: המאבק המקצועי של השינניות בישראל
למה כל ביקור אצל השיננית מסתיים בהצעה לעבור שטיפת פלואור, למרות שאין הוכחה מדעית שהיא מועילה למבוגרים? התשובה מקוממת: השינניות בישראל הפכו לקבלניות עבודה זולות, והן נאלצות להתפרנס ממכירת שירותים שאין לנו בהם צורך ממשי. עכשיו הן יוצאות למאבק
גם בישראל החליטו לאחרונה השינניות לשנס מותניים ולצאת למאבק על עתידו של המקצוע. כמו בעולם המתקדם, גם בארץ הן מבקשות להשתלב בפעילות הרפואית הקהילתית, בבתי החולים ובבתי הספר, ולהפוך לגוף מקצועי בעל משמעות. רופאי השיניים, כצפוי, לא יהפכו את המאמצים לקלים יותר.
בארצות הברית העלה בחודשים האחרונים חוקר המחלקה לרפואת שיניים באוניברסיטת קנטאקי הצעה להארכת תקופת הלימודים של שינניות משנתיים לשלוש, תוך שילובן במערך לשמירת בריאות הפה של ילדים, בעיקר באזורי מצוקה. "כוח העבודה של רופאי השיניים בארצות הברית אינו מספיק היום כדי לדאוג לבריאות הפה של הילדים, מבחינת מספר רופאי השיניים, פיזורם והכיוונים המקצועיים שלהם", כתב החוקר ורופא השיניים, פרופ' דיוויד נאש.
בשווייץ העלו חוקרי בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת ברן, בפברואר הצעה לשילוב השינניות במאמץ של חברות ביטוחי הבריאות במדינה להדריך מטופלים מעשנים בגמילה מעישון. לפני שנה הציעו חוקרים מאוניברסיטת אלברטה בקנדה לתכנן מערך שבמסגרתו יבצעו שינניות סריקה מוקדמת לגידולים סרטניים בחלל הפה.
בישראל נעשו עד כה ניסיונות בודדים להרחבת תחום עיסוקן של השינניות מעבר לעבודתן השמרנית במרפאות השיניים. בשנת 1998 פרסמו חוקרים מבית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית בירושלים ממצאי מחקר שבמסגרתו שולבה שיננית בעבודה בקיבוץ. בבדיקה השוואתית התברר כי בקיבוץ מקביל, שבו לא הועסקה שיננית, תועדו יותר מחלות בחלל הפה, בעיקר בגילאי 35 עד 44. " העסקת שיננית בארגונים מוסדיים עשויה לשמש אמצעי יעיל להפחתת עומס המחלות בחלל הפה בקהילה", קבעו החוקרים בראשות פרופ' איילה שטבהולץ, רופאת שיניים וחוקרת בתחום הפריודונטיה באוניברסיטה העברית.
בישראל עובדות 1,326 שינניות - 180 שינניות לכל מאה אלף תושבים. לימודי שיננות בישראל נעשים היום במסגרת מכללות, ובתום שתי שנות לימוד מקבלות הבוגרות תעודת מקצוע. באיגוד השיננות הישראלי, אש"י, מבקשים לקדם לאחרונה את המקצוע באמצעות פתיחת מסלול לתואר אקדמי בשיננות והיגיינת הפה - אפשרות הקיימת בכמה מדינות, כמו למשל ארצות הברית.
"קידום תואר אקדמי יאפשר לשינניות להיכנס לתחום הבריאות הקהילתית. כיום, לצערנו, אנחנו מבצעות מניעה פרטנית בלבד", אומרת דלית ארמוזה, שיננית ויו"ר איגוד השיננות הישראלי המאגד כמחצית מהשינניות במרפאות השיניים בארץ, כ-700 במספר. "כמו דיאטנים שמייעצים למאושפזים בבתי חולים על תזונה נכונה, כך היינו יכולים לייעץ בנושא היגיינת הפה. במדינות אחרות שינניות משתלבות בפעילות קהילתית, אך בארץ אין מי שעוסק בזה".
השינניות קיבלו תשובה שלילית חד משמעית ליוזמה מעמיתיהן למקצוע, רופאי השיניים, שמתנגדים להרחבה בסמכויותיהן באמצעות תואר אקדמי. לפני כעשור דווח על ניסיון לפתיחת
"כיום יש מכללות בארץ ללימודי שיננות, ולהערכתי זה לא מקצוע שצריך להילמד באוניברסיטה מחקרית לאורך ארבע שנים", אומר פרופ' אדם שטבהולץ, דיקן הפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, שעמד בראש הוועדה. בחודש האחרון נמשך המאבק, ובמקביל החל משרד הבריאות לבחון את הנושא בעקבות פנייה של איגוד השיננות למנכ"ל המשרד פרופ' אבי ישראלי.
"אף אחד לא יכול למנוע ממישהו ללמוד, אבל השינניות רוצות לקבל תואר B.A בשיננות כדי להתקדם", אומר ד"ר יצחק חן, יו"ר ההסתדרות לרפואת השיניים, "מה יש ללמוד ארבע שנים להסיר אבנית מעל החניכיים ולהדריך להיגיינה של הפה? האם מישהו שילמד ארבע שנים לתואר שכזה ירצה אחר כך לעבוד בהסרת אבנית מהשיניים? יש פה ניסיון להיכנס למקצוע רפואת שיניים בדלת האחורית. בהמשך, הן ירצו אישור לבצע הלבנות שיניים, סתימות קלות, ולקחת מידות ליישור שיניים. אם השינניות רוצות להיות רופאות שיניים, שילמדו רפואת שיניים".
ובכל זאת, באיגוד השיננות מנסים להפגין אופטימיות. "אנחנו גאות במקצוע שלנו", אומרת ארמוזה, "רופאי השיניים לא מבינים שהפעולות שאנו מבצעות כיום לא יושפעו ממקצוע עם תואר. מי שקובע את תוכן הלימודים הם בתי הספר והמועצה להשכלה גבוהה, ולא השינניות". חוזי ההעסקה של השינניות בארץ הם בשיטה של אחוזים מהטיפול, לא במשכורת חודשית, ואחד מתוצרי המצב הוא הטיפול בפלואור מרוכז, שמוצע למרבית המטופלים על ידי שיננית בתום טיפול הסרת האבנית.
מדובר בטיפול שמוצע בעלות של עשרות שקלים, גם למבוטחים בעלי ביטוח משלים. על כל טיפול בפלואור מרוכז, השיננית עשויה להרוויח עד 20 שקל. הפלואור המרוכז אמנם לא מזיק, אבל לא מדובר בהכרח על טיפול חיוני לבריאות. "טיפול בפלואור מרוכז יעיל לילדים, אך כשמציעים את הטיפול לאנשים בוגרים אין בזה שום תועלת לחיזוק מבנה השיניים", טוען ד"ר חן, "במקרה שכזה, הפעולה נעשית רק למטרות רווח של השיננית ושל קופת החולים המפעילה את המרפאה".
בהסתדרות השינניות מסתייגים מהביקורת על שטיפות הפלואור. "פלואוריד אינו מזיק, אלא מועיל, והמטופל מקבל טיפול נכון לבעיות שלו", אומרת ארמוזה, "בימינו אנשים רבים לא שותים מים מהברז, אלא מים מינרליים, מיצים טבעיים ותה, וזקוקים לפלואוריד כדי להגן על השיניים. לדעתי, פלואוריד מרוכז צריך היה להיכלל כחלק מהטיפול הבסיסי ולא כטיפול נלווה, ואז לא הייתה מראית עין שהטיפול נעשה, חלילה, למטרות רווח".
במרפאות השיניים שמפעילות קופות החולים כללית ומכבי דוחים בתוקף את הביקורת על הטיפול בפלואוריד מרוכז. מרשת מרפאות השיניים "כללית סמייל" של הכללית נמסר כי "לטיפול בפלואור מספר יתרונות: הפחתת רגישות הפה לאחר הטיפול, פעילות נגד עששת והפחתת התמוססות השן. טיפול בפלואור מסייע למבוגרים בטיפול בצוואר השן, בעיקר במקומות בהם קיימת חשיפה של השן או שורשים גלויים. באוכלוסיית המבוגרים קיימות תרופות שגורמות להפחתת רוק בפה, ומחזקות את הצורך לטיפול בפלואור. הצוות הרפואי ב'כללית סמייל' פועל לפי אמות מידה מקצועיות ומשיקולים רפואיים. כמו כן, מופעלת ב'כללית סמייל' מערכת ביקורת מקצועית לוודא התאמה מלאה בין צורכי הלקוח לשירות הניתן לו בכל המובנים".
מרשת "מכבידנט" של מכבי שירותי בריאות נמסר כי "לטענה לגבי הפלואור המרוכז אין כל בסיס. ב' מכבידנט' לא מציעים סכום נוסף לשינניות עבור שטיפת שיניים במי פלואור. 'מכבידנט' מבקשת ורוצה להאמין שהדבר לא נעשה גם על ידי מעסיקים אחרים של שינניות, שכן הדבר - אם אכן קורה - חמור ביותר".
קופת חולים לאומית, המציעה ללקוחותיה טיפולי שיננית במרפאות שיניים המצויות בהסדר עם הקופה, מסרה כי "טיפול בפלואוריד עולה 75 שקל. השיננית מציעה אותו, ורק אם הלקוח מסכים מתבצע הטיפול". ובאשר למרפאות השיניים של קופת חולים מאוחדת אומר ד"ר יצחק לבנה, מנהל מערך השיניים במאוחדת, כי "שטיפות בפלואוריד אינן נחוצות באזורים שבהם המים מופלרים, ואינן נחוצות לאוכלוסייה בוגרת עם רמת עששת נמוכה. לפי הנוהל במאוחדת, הרופא קובע את הצורך בשטיפות, ולא השיננית".
שיטת ההעסקה של השינניות בישראל בחוזים המבוססים על אחוזים גוררת לעתים מאבקים ממוקדים. לפני כשנה וחצי יצאו השינניות למאבק במרפאות השיניים של הכללית, לאחר שנתבקשו
לצופף את הטיפולים, ולקבל ארבעה מטופלים בכל שעה. כיום הוסדר העניין, ובכל מרפאות קופות החולים מקבלת השיננית עד שלושה מטופלים לשעה בלבד.
מעבר למתן טיפולי הסרת אבנית, לטענת איגוד השינניות קופות החולים אינן משקיעות מספיק בניצול השינניות לצורכי מניעה קהילתית. "אנחנו משמשות כמו 'מטפלות' ללא תואר, לצד רופאי השיניים שמחזיקים בתואר, ובלי תואר אין לנו זכות דיבור", אומרת ארמוזה.
מנהל האגף לבריאות השן במשרד הבריאות, ד"ר שלמה זוסמן, מוסר בתגובה למאמצי הקידום המקצועי של השינניות כי "בחלק מהמדינות, שינניות יכולות ורוכשות השכלה אקדמית ותואר אקדמי, אולם ברוב מדינות העולם לימודי השיננות הן לימודי תעודה, וכך גם בארץ. בישראל, השינניות עוברות הכשרה למגזר הציבורי, בתי חולים, מוסדות לקשישים ועוד. העדר תואר אקדמי אינו מעכב קליטת שינניות בבתי החולים. במידה שנוצר עיכוב, מקורו בעובדה שרפואת השיניים בישראל ברובה פרטית. הסכמי שכר וחוזי העסקה במגזר הפרטי לא נמצאים בפיקוח משרד הבריאות.
"באופן כללי, יש לברך על כל שינוי להרחבת ההשכלה של עובדי מערכת הבריאות, ובכללם השינניות. כדי לקדם עניין זה, מוסד להשכלה גבוהה צריך לפנות לאישור כדי לפתוח תוכנית לימודים אקדמית בשיננות, ויש לדאוג שהתוכנית תתוקצב על ידי הוועדה לתכנון ותקצוב".
באשר לסוגיית הפלואור, נמסר ממשרד הבריאות כי "כל טיפול רפואי ודנטלי יש לעשותו בצורה מקצועית וברמה גבוהה. לשטיפות פה עם פלואוריד, כמו כל טיפול או אמצעי מניעה אחרים, יש התוויות ברורות, והוא בהחלט מתאים ונחוץ למטופלים מסוימים. על הגורם המטפל להתאים את האמצעי המניעתי המתאים".
נא להמתין לטעינת התגובות
