גלגולה של טראומה
רק בשנים האחרונות החל המחקר הרפואי לברר בצורה מעמיקה את השפעת השואה על הדור הצעיר. האם הזוועות השפיעו גם על הדור השלישי ויצרו קשר טראומטי בין-דורי? עד היום נאספו הרבה ממצאים, אבל החוקרים לא ממש מצליחים להכריע סופית בסוגיה
במילים אחרות, דנה למדה כבר בגיל צעיר כי החיים אינם מובנים מאליהם. "גדלתי בהרגשה שכל דבר מוטל בספק, שום דבר אינו בטוח, כל דקה יכולים לדפוק בדלת ולקחת אותנו," היא אומרת, "כל כישלון בלימודים או בחיים - נגיד, איחור לבית ספר, או החלקה מהאופניים - זכו להתייחסות הרת גורל. כאילו אמרו לי 'לא הצטיינת בספורט? איך תעברי ככה סלקציה.'? לא היה במשפחה עידון של המוות. לפני כל נסיעה ארוכה היו מדברים על הכנת צוואה. המוות נוכח כל הזמן."
מחקרים שמתפרסמים בשנים האחרונות מעמידים לדיון מדעי את אחת הסוגיות הכאובות של שואת יהודי אירופה, שהשפעתה עשויה להימשך עד היום: טראומת הניצולים, שעלולה לעבור מדור לדור. עדויות שנאספו בעשורים האחרונים בקרב בני הדור השני אבחנו השפעות מסוימות של טראומת השואה של הוריהם, אך כעת מגיע גם תורם של ילדי הדור השלישי לעמוד מתחת לזרקור החוקרים.
כחצי מיליון ניצולי שואה עלו ארצה מאז תום מלחמת העולם השנייה, וכיום חיים בארץ 260 אלף ניצולים. לכל אלה יש למעלה ממיליון ילדי דור שלישי, שגדלו סביב זיכרון התקופה האיומה ההיא. מחקרים חדשים שמתפרסמים לאחרונה מצביעים על מצוקות נפשיות של נכדי הניצולים, שמקורם עשוי להיות בשואה. מחקרים אחרים, לעומתם, שוללים קשר טראומטי בין-דורי.
האם זיכרונות השואה שמספרים הניצולים לעת זקנה משפיעים גם על הדור השלישי וחושפים אותו למצוקות נפשיות מורכבות? האם שיטות גידול הילדים שאימצו הניצולים תרמו להעברת מנגנון הפוסט-טראומה מדור לדור? האם החוויות הטראומטיות ימשיכו ללוות את העם היהודי גם בדורות הבאים?
רק בשנים האחרונות החל המחקר הרפואי בבירור מעמיק להשפעת השואה על הדור השלישי. עבודה במחלקה ללימודי התנהגות במכללת רופין, שממצאיה הראשונים פורסמו לפני שנתיים וחצי, בודקת את הסיכון להתפתחות הפרעות אכילה בדורות ההמשך לניצולים.
108 זוגות של סטודנטיות ואמהותיהן נבדקו במחקר שנערך בראשות לוטם גלעדי, דוקטורנטית ישראלית מלוס אנג'לס. הפרעות אכילה שפיתחו סטודנטיות שהן דור שלישי לניצולי שואה היו קשורות להפרעות האכילה של אמהותיהן ולרמת החשיפה לשואה אצל סבא וסבתא. בנות הדור השני דיווחו דווקא על עודף הגנה מצד הוריהם, ועל מעורבות רגשית גבוהה יותר של ההורים בגידולן, בהשוואה לבנות הדור השלישי.
"קיבלנו ממצאים מינוריים על פתולוגיות שמשויכות לאכילה אצל בנות הדור השלישי, אך ללא הפרעת אכילה מוגדרת," אומרת פרופ' עדה זהר, ראש המסלול לפסיכולוגיה במרכז האקדמי רופין, שהנחתה את גלעדי, "לא אובחנה אנורקסיה או בולימיה, אלא נמצאו תפיסות בעייתיות סביב האוכל. למשל, התעסקות במזון, פחד מהשמנה, וחשיבות גבוהה לתזונה, לרזון ולדיאטות."
גלעדי ממשיכה במחקר בימים אלה, וכבר מצאה קשר בין התפתחות הפרעות אכילה בבני דור ההמשך לבין שימוש רב יותר בתקשורת שאיננה מילולית, אם כי באופן כללי, השפעות השואה על הדור השלישי היו מצומצמות. "יש פער גדול בין ההיגיון שלנו למציאות," מסבירה פרופ' זהר, "מניחים שזיכרון השואה יצרוב תודעה של טראומה בילדים מדור ההמשך, אך העדויות לטראומה עדינות."
תיעוד רפואי ראשון להשפעות ההמשך של השואה על הדור השלישי הוצג בארצות הברית עוד בשנות השמונים על ידי ד"ר פריהן אראל רוזנטל ז"ל, פסיכיאטרית ילדים מניו יורק שנפטרה בהמשך מסרטן, ובן זוגה ד"ר סטיוארט רוזנטל. השניים קראו לקהילת הפסיכיאטרים לגבש גישה פסיכו-היסטורית לטיפול בילדי הדור השלישי.
בשנת 2003 הציעו חוקרים מבלגיה טיפול פסיכולוגי משפחתי לילדים מהדור השלישי, שנקלעים למשברים רגשיים על סמך ההנחה שטראומת השואה עשויה לעבור בין הדורות. גם מחקרה הישראלי של ד"ר מירי שרף מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה תיאר סימני טראומה אצל ילדים ונכדים לניצולי שואה והציע למטפלים להיות ערניים לסימנים אפשריים שכאלה.
ד"ר אנה ברנובסקי, חוקרת טראומה מקנדה, הציעה כבר לפני עשור מודל להעברה בין-דורית של טראומה, על סמך עדויות שאספה ממשפחות של ניצולי שואה: ההעברה מבוססת על רצונו של הילד לספוג את חוויות האירוע הטראומטי מהוריו דרך אמפתיה והזדהות עם מקור הכאב, וממשיכה דרך סיפורים אובססיביים של ה"חוויה" הטראומטית או, לחילופין, שתיקה רועמת. בנוסף, חוסר היציבות הנפשית של ההורה מושלך על ילדיו. נמצא כי לבנות יש נטייה לא מודעת לספיגה מוגברת של טראומה מהוריהן, לעומת בנים.
"מהתרשמותי, גם בדור השני וגם בדור השלישי יש סימנים להתפתחות מצוקות נפשיות, אך ללא פתולוגיה," אומר ד"ר נתן דורסט, ממקימי עמותת "עמך" לעזרת ניצולי שואה, "ברור שיש השפעה היסטורית כלשהי של האירוע הטראומטי, אך בהיסטוריית העם היהודי אנשים רבים סבלו, תמיד היה דור שלישי לאסונות, ולכן לא ניתן לייחס את המצוקות של הדור השלישי היום בהכרח לשואה."
אלא שבני הדור השלישי לניצולי שואה חשופים יותר לסיפורי השואה, בהשוואה להוריהם מהדור השני. "במשך 40 שנה החברה הישראלית לא הייתה מוכנה להקשיב לסיפורים האלה,"
מעבר בין-דורי של טראומה נמצא במחלוקת בחקר הפסיכיאטריה. בשנים האחרונות נצברו עדויות ספורות על טראומה שעברה לבני הדור השני לשואה והתבטאה בהתנהגות אחרת. במחלקה האונקולוגית בבית החולים הדסה עין-כרם נמצא כי בנות לניצולים המאובחנות עם סרטן השד מגיבות בעודף רגשיות ולחץ למחלה ביחס לחולות סרטן שד חדשות באוכלוסייה הכללית.
בספרות המחקרית הועלתה בשנים האחרונות ההנחה כי טראומת השואה עשויה "לדלג דור" ולהתבטא דווקא ביתר שאת אצל הדור השלישי, שנמצאים כיום בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, ממש כמו גנים שעוברים לעתים מסב לנכד ומדלגים על דור הילדים. מאמר שפרסמו ביוני האחרון צוות חוקרים בראשות פרופ' אבי שגיא-שוורץ, ראש המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה, בחן את ההנחה וקבע כי השפעת השואה על הדור השלישי אינה קיימת.
המאמר התבסס על ניתוח של 13 עבודות שהקיפו ראיונות עם 1,012 ילדי דור שלישי לניצולים, והחוקרים אבחנו עמידות רגשית, ללא פגיעות בגוף ובנפש שניתן לייחס לשואה. אמנם חלק מהמחקרים שנבדקו זיהו עדויות לביטויים נפשיים חריגים אצל נכדי הניצולים - אחת העבודות שבוצעה בקרב אמריקאים מדור שלישי, שאותרו בבית כנסת בניו יורק אף אבחנה אצלם אגרסיביות בדרגה גבוהה יותר - אך ללא מובהקות סטטיסטית.
"חלק מהעבודות שנעשו על הדור השלישי קשות להתייחסות מדעית בגלל בעיות מתודולוגיות," אומר פרופ' שגיא-שוורץ, "אנשים מספרים בכל מיני מקומות על המצוקות שלהם, אם דרך חברים או במשפחה. דור שלישי לניצולי שואה יש בכמות גדולה בהרבה מאשר דור שני, ולכן מסתובבים אנשים רבים שהסבתא והסבא שלהם היו בשואה והם סובלים ממצוקות, אך עד כה לא נבנה מדגם מייצג שבדק את שכיחותן של המצוקות והצליח לייחס אותן לשואה."
באוניברסיטת חיפה הושלמו לאחרונה מחקרי המשך בנושא העברה בין-דורית של מצוקות השואה. "בקרב הניצולים עצמם יש תמונה יותר מורכבת של מצוקות, ובדור השני יש דווקא יותר נטיות פרו-חברתיות, בכלל לא בכיוון פתולוגי," אומר פרופ' שגיא־שוורץ, "מצאנו אצלם יותר רגישות לסייע ולתרום להוריהם. בדור השלישי לא מצאנו בעיות נפשיות בממדים גדולים יותר מאלה של האוכלוסייה הכללית." המחקר בתחום רגיש זה צפוי להימשך גם בשנים הקרובות.
נא להמתין לטעינת התגובות
