בלי מכות: על תופעת ההצקות
אם נמניתם בילדותכם בין הילדים שנהגו להרביץ להם סתם ככה בלי סיבה, סביר שגם ילדיכם יעברו חוויות דומות. תופעת ההצקה (Bullying) חיה ובועטת בבתי הספר והגנים הרבה יותר ממה שנדמה לכם. פרופ' רולידר מסביר מה עושים עם ילד שחוזר מבית ספר עם סימנים כחולים על הפנים
שימו לרגע בצד את חייכם הבוגרים ונסו להיזכר ברגעים לא נעימים שחוויתם בילדותכם. רגעים שבהם זכיתם להיות מקור לתשומת לבם של מציקנים סדרתיים שלעגו לכם על שמכם, על משקלכם, על כך שאתם מרכיבים משקפיים או על כל סיבה חסרת חשיבות אחרת. אם חוויתם סדרת התעללויות כזו בילדותכם, סביר שגם ילדיכם יעברו חוויות דומות. להיות מושא להצקה זה אמנם לאו דווקא דבר תורשתי, אבל בעידן שבו הכאוס הפך למאורגן מתמיד, תופעת ההצקה (Bullying), המהווה תת קבוצה בתוך המושג הרחב של התנהגות אנטי חברתית אלימה, חיה ובועטת במערכות החינוך, מגנים ועד תיכונים, במשך למעלה מ-15 שנה ולאחרונה הפכה לשכיחה במיוחד.
לדבריו של פרופ' עמוס רולידר, ראש המכון לחקר והבנת קשיי התנהגות של ילדים במכללת עמק יזרעאל, נתוני ההצקה מצביעים על כך שכל ילד שני בישראל בגיל בית ספר יסודי הוא קורבן למכה, דחיפה, צביטה או כל מגע פיזי לא נאות על בסיס חודשי. "זוהי מציאות שאנו עדים לה למעלה מ-15 שנה", הוא אומר, "מציאות שבה 66 אחוז מהילדים במערכת החינוך סובלים מהשפלות מילוליות ופיזיות, כשכל ניסיונותיו של משרד החינוך, על כל שלוחותיו, נכשלו. יש כאן כישלון מערכתי בעל ממדים בלתי נתפסים, הדורש את החלפתו של כל מי שאמון על מציאת פתרון לכך שילדינו יהיו מוגנים ולא ייחשפו לשכיחות גבוהה של הצקות".
אם בכל זאת אינכם סומכים על מערכת החינוך שתטפל בתופעה המבהילה, פרופ' רולידר מסביר לכם כיצד תוכלו לסייע לילדיכם המהווים קורבנות הצקה:
צרו ושמרו ערוצי תקשורת פתוחים ורצופים עם ילדכם - כשמתעורר חשד כי ילדכם הוא קורבן להצקה, רצוי למצוא סיטואציה שבה הוא נמצא במצב רוח טוב, לפנות אליו בנינוחות ולהתעניין בנעשה בבית הספר בכלל ובאווירה השוררת בכיתה ולשאול אותו אם מישהו או משהו מפריע לו. חשוב להקשיב לו בסבלנות ולא ללחוץ עליו יתר על המידה לקבלת פרטים נוספים. כשהסימנים מראים כי קיימת סבירות גבוהה שהילד חווה הצקה, חשוב לומר לו בעדינות שאם משהו מפריע לו, תרצו לדעת על כך על מנת לעזור לו להתמודד עם הקושי. הבטיחו לסייע לו, לתמוך בו ולא להרפות עד שהבעיה תיפתר.
שמרו על קור רוח והימנעו מתגובה אימפולסיבית שנובעת מכעס על כך שילדכם נפל קורבן להצקה, מעצות מיותרות ומשאלות סרק, כגון 1. "למה אתה שותק ולא מחזיר לו"? אילו היה מסוגל לכך, הוא היה כבר עושה זאת קודם לכן. אמירה כזו רק מגדילה את סבלו, מנמיכה את דימויו העצמי ומגדילה את הסבירות כי לא ישתף יותר את הוריו במה שעובר עליו. 2. "תתעלם ממנו והוא יעזוב אותך לנפשך" - רבים הסיכויים כי הילד כבר ניסה להתעלם מגילויי ההצקה כלפיו, אך ללא הועיל. אמירה כזו אינה מעשית ורק תתרום לתחושותיו הקשות. 3. "אל תיקח את זה ברצינות, סתם צוחקים איתך" - אמירות כאלה רק מעצימות את סבלו של הילד החש כי הוריו אינם מבינים עד כמה קשה לו ואינם מתייחסים אליו ברצינות. 4. "אני אגש מחר לבית הספר ואטפל בו" - תגובה כזו, גם אם פה ושם מביאה להפסקת ההצקה, היא בעייתית ולא מומלצת, מאחר שאיום או פגיעה של מבוגר בילד מהווה עבירה על החוק ומלמדת את הילד כי ישנם מצבים שבהם מותר לעבור על החוק. בנוסף לכך, איום או פגיעה בילד מציק מגדילה את הסבירות כי הוריו יתמכו בו על ידי פתיחת מאבק נגד ההורה של קורבן ההצקות, וכתוצאה מכך ימשיך הילד המציק לפגוע בקורבנו, הפעם בסיוע ישיר או
סייעו לילדים במציאת סביבה חברתית נטולת הצקות - כשהילד חווה הצקות ודחייה מצד חבריו בבית הספר חשוב ביותר לחפש ולארגן לו סביבות חברתיות אחרות שבהם יחוש בנעימים, יחווה הצלחה ויפעל ללא הצקות. סיוע בהזמנת חברים לביתכם, השתתפות בחוגים שבהם הילד מצליח ונהנה, הירשמות לתנועת נוער שבה מעודדים יחסים הוגנים בין הילדים ומפגינים אפס סובלנות לתופעת ההצקה תסייע לילד להתמודד ביתר הצלחה בהצקות שאותן חווה בבית הספר.
למדו את הילדים מיומנויות חברתיות הדוחות הצקה - אחת הסיבות לחוסר יכולתם של חלק מהילדים להתמודד בהצלחה עם ההצקה המכוונת כלפיהם היא מידת האסרטיביות הנמוכה שלהם, המנוצלת לרעה על ידי חבריהם. חשוב להשקיע בניסיון ללמד ולתרגל את הילד להגיב בחוכמה, בביטחון ובתקיפות על כל ניסיון לפגוע בו בעזרת משחק תפקידים, שבו מדמים מצבי הצקה אופייניים אשר להם הוא נחשף. התרגול כולל הקפדה על משפטים קצרים וברורים, כמו "אני מבקש ממך לעזוב אותי", תוך כדי שימוש בקול רגוע אך תקיף, הקפדה על יציבה נכונה ושמירה על קשר עין במהלך האינטראקציה עם המציק.
עמדו על זכותכם לדרוש מבית הספר להפעיל תוכנית יעילה למניעת הצקות - הספרות המקצועית והניסיון הקליני מראים באופן חד משמעי כי המפתח לפתרון בעיית ההצקה במוסדות החינוכיים נמצא בידי המורים וההנהלה. בית ספר שבו שכיחות ההצקה נמוכה מאופיין בדרך כלל במודעות גבוהה ועדכנית לבעיית ההצקה, שקיפות בהצגת נתוני ההצקה להורים, הגדרות ברורות ואופרטיביות של מערכת הציפיות מהתלמידים, פיקוח מובנה בהפסקות, אינטראקציות חינוכיות המעודדות התנהגויות של סובלנות כלפי החבר, תגובות ברורות ובלתי מתפשרות להצקה ושיתוף פעולה בין בית הספר וציבור ההורים לגבי דרכי פעולה למניעת התופעה.
לפחות חלק מזה קשור לעובדה שמערכת החינוך בישראל עוברת תהפוכות רבות, שעיקרן נובע ממחסור בכוח אדם, שביתות ארוכות בבתי הספר, התגברות האלימות מצד התלמידים וויכוחים רבים שעודם תלויים באוויר.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי המשרד מקיים תוכנית מערכתית לפיתוח אקלים בית ספרי בטוח ולצמצום אלימות. במסגרת תוכנית זו פועלים מאות בתי ספר, מכל המגזרים, לצמצום האלימות ולהגברת תחושת המוגנות. בניגוד לנתונים שאותם מציג פרופ' רולידר, נתוני המיצ"ב תשס"ח מראים כי 33 אחוז מהתלמידים מדווחים על דחיפות על ידי תלמיד אחר ו-20 אחוז מהתלמידים מדווחים כי חוו אלימות כגון הצקות. נתוני המיצ"ב הם ארציים, תקפים ומהימנים ומשקפים נתון של כל תלמידי מדינת ישראל. כמו כן, מראים נתוני המיצ"ב לשנת תשס"ח על שיפור לטובה. עם זאת, מחויבותו של משרד החינוך היא לצמצם את האלימות ולאפשר לכלל התלמידים ללמוד במקום שבו הם מרגישים מוגנים.
בנושא זה תעסוק "התערוכה הלאומית לחינוך" שתתקיים בגני התערוכה בתל אביב, בתאריכים 2-1 באפריל , ותהיה פתוחה לקהל רחב, פרטים נוספים בwww אתר
נא להמתין לטעינת התגובות
