הכה את המומחה: השיבה מהצנתור

איפה ישאיר הצנתור פחות צלקות: כשהוא נעשה דרך המפשעה או כף היד?

דן אבן | 15/2/2009 19:03

אובחנתי עם היצרות בעורק כלילי, והרופא קבע שעליי לעבור צנתור. אילו אפשרויות עומדות בפניי כיום כדי שהצנתור יהיה כמה שפחות פולשני, ויותיר כמה שפחות צלקות?
צנתור כלילי הוא בדיקה זעיר-פולשנית, הכרוכה בדיקור של עורק בהרדמה מקומית והכנסת צינורית דקה, באמצעותה מוחדרים צנתרים לביצוע הפעולה. נוסף ליכולת האבחונית, הצנתור מאפשר לטפל בהיצרויות שנמצאו על ידי הרחבת העורק באמצעות בלון והחדרת תומכן (סטנט).

עד לשנים האחרונות בוצעו רוב הצנתורים בארץ ובעולם דרך עורק המפשעה. כיום ניתן לבצע את מרבית הצנתורים דרך היד בדיקור העורק הרדיאלי הסמוך לשורש כף היד. מיד לאחר צנתור דרך היד החולה נייד באופן מלא, ואין צורך בשכיבה ממושכת, בתפירה של העורק או בלחץ מכאיב באזור המפשעה.

נוסף ליתרון הנוחות, שיטה זו בטוחה יותר במניעת דימומים מאזור הדקירה, מפני שהעורק שטחי יותר ונוח מאוד ללחיצה באמצעות "צמיד" או תחבושת. ככלל, לאחר הצנתור לא נותרת צלקת משמעותית ללא קשר אם בוצע דרך היד או דרך המפשעה.

אני בת 60, ונקבע לי צנתור לב עוד שבועיים. הרופאים אומרים שמדובר בפעולה פשוטה, ואני מאוד מוטרדת, בתוך כמה זמן אוכל לחזור לפעילות תקינה?
צנתור לב הינו בדיקה המבוצעת באופן שגרתי במשך עשרות שנים לחולים הזקוקים לכך. ההתפתחות הטכנולוגית והשיפור בציוד ובידע הפכו את הפעולה עם השנים לבטוחה מאוד בידיים מיומנות. שיעור הסיבוכים הקשים בעקבות פעולה אלקטיבית נמוך מאחוז אחד.

הסיכון מעט גבוה יותר אם הפעולה מבוצעת באופן דחוף, בהקשר של התקף לב, ובחולים הסובלים ממחלות משמעותיות נוספות כגון אי ספיקת לב קשה, אי ספיקת כליות,

מחלת כלי דם פריפריים וסוכרת. מועד החזרה לפעילות רגילה תלוי בעיקר בממצאי הצנתור.

אם הטיפול עובר בהצלחה והמהלך תקין, הסבירות לסיבוכים לאחר השחרור מבית החולים נמוכה, ולרוב ניתן לחזור בתוך ימים ספורים לפעילות מלאה. צנתור דרך היד מאפשר שחרור מוקדם וחזרה עוד יותר מוקדמת לניידות ולפעילות. חשוב להדגיש את הצורך בהמשך מעקב של הקרדיולוג המטפל והמשך נטילה מסודרת של תרופות.

עברתי צנתור לב לפני כשנתיים, ולאחרונה אני חושש שמא העורק שנפתח לי באמצעות הטיפול נסתם פעם נוספת. כיצד אוכל לבדוק זאת?
התופעה נגרמת כתוצאה מגדילה של רקמת "צלקת" המצרה את חלל העורק בקטע שטופל. סטנטים מפרישי תרופה הורידו באופן משמעותי את שיעורי ההיצרות הנשנית לאחוזים חד ספרתיים. גם סטנטים שאינם מפרישי תרופה עברו שיפורים טכנולוגיים.

תהליך ה"הצטלקות" מוגבל בזמן ולרוב ממצה את עצמו כעבור כשנה. סימנים קליניים להיצרות מחדש כוללים ירידה בכושר הגופני, ובעיקר התחדשות של תעוקת חזה או קוצר נשימה במאמץ לאחר שיפור זמני בעקבות הצנתור.

מעקב קרדיולוגי מסודר ובדיקות לא פולשניות לגילוי איסכמיה כגון אק"ג במאמץ, מיפוי לב, או אקו לב במאמץ, יכולים לרמז על היצרות מחודשת בחולים ללא תסמינים אופייניים.

התשובות ניתנו מפיו של ד"ר ארתור קרנר, מצנתר בכיר ביחידה לקרדיולוגיה פולשנית במרכז רפואי רמב"ם