הכל אודות אמא: אני שוב בהריון
מקלון השתן לא טועה, ואחרי שגיליתי את הידיעה המרעישה, המטבח הפך לאזור סכנה של בחילות, ואפילו הג'וקים ויתרו על כניסה לבית. אני מגדלת שפם ויוצאת כמו ערפד רק אחרי החשיכה. וכולם לא מבינים כמה זמן אני חולה, אז הנה התשובה. הכל אודות אמא בטור פרידה
הריון שני הוא כמו תואר שני. לא באמת מתחילים הכל מהתחלה, אבל יש מקום לרענון ערכות מגן, לקורס חזרה בסטטיסטיקה ולמשוב חוזר על התוכנה שמלמדת אותך לעשות חיפושים במאגרי המידע של הספריה.
זה נכון שתיאורטית כבר יודעים את סדר הבדיקות ומה כל בדיקה בודקת, רק שלא תמיד זוכרים איך זה עובד. ההיריון מאוד ברור, הוא נראה טוב בשני הפסים בבדיקה הביתית וגם בבדיקת הדם הכמותית הוא מעל 1,000, אבל מה עכשיו? מה עושים עם הנתונים הללו? מחכים לאולטרה-סאונד שיראה דופק, או שיש משהו קודם? מתי מתחילים לקחת כדורי ברזל, מתי צריך לעשות בדיקות דם כלליות ולמה לעזאזל צריך לעבור שוב את ההשפלה הזו בטיפת חלב?
טיפת חלב מעקב הריון זה כמו קורס יהדות באוניברסיטת "בר אילן". ברגע שנרשמים, יודעים שזה מתחייב במערכת. ברגע שיש היריון, יש טיפת חלב. אף אחד לא באמת אוהב את זה, אבל חייבים להגיע לשם כדי לצלוח את התואר. אפשר אולי להתחיל בסמסטר ב' (שבוע 14 בערך), אבל מתישהו בשנה חייבים להגיע. נוכחות חובה, כבר אמרנו?
גם תופעות ההיריון הן תופעה. בהיריון ראשון, כשעוד אין ילדים בבית, יש בחילות. אז נכנסים למיטה עם שקית בייגלה מלוחים ב-19:00, בוהים בטלויזיה ומחכים לשוך הסערה. בהיריון השני, כשכבר יש ילדים, מתים להיכנס למיטה ב-19:00, יודעים שלפני 22:00 אין מצב ומחכים לבעל שישקיט
בהיריון שני אין כוח לשום דבר שאמורים לעשות: המטבח נראה כמו הסיוט הכי גדול ולהיכנס אליו זה להסתכן בבחילות מהסוג הקשה, לתלות כביסה זה כמו לעבוד בפרך ולסדר את הבית נראה פתאום חסר טעם, כי הנכס במילא יהפוך אותו לעי חורבות תוך דקות ספורות.
מאז שאני בהיריון בעלי הפסיק לנעול את הבית, כי לדבריו, פורץ שייכנס אלינו יחשוב שכבר היו פה. הנכס התחיל לסדר אחריו כי הוא ראה שאף אחד לא עושה זאת, ואפילו הג'וקים הרגישו שהבית מלוכלך מידי עבורם וויתרו עלינו בקיץ. והעוזרת... היא מזמן חתמה ויתור, הצהירה, הלכה לקב"ן, העיקר לא לבוא ולסדר לנו ת'בלאגן.
אני הצטרפתי לתוכנית עדי מדינה – גידלתי שפם (או לפחות לא הסרתי אותו כבר מספר שבועות), שערי התארך וצבעו דהה עד כי לא ניתן לזהות אותו בסולם הצבעים הידוע לנו והופעתי המטופחת הפכה לאופנת מלב"י, כשאני זו שתורמים לה. התחלתי לצאת מהבית כמו ערפד, רק בשעות הערב אחרי שקיעת השמש, ולפיכך הגברתי את צריכת הויטמין די של הנכס, שמאבד קרני שמש שכה החשובות להתפתחותו.
בכלל הנכס כמו בכלא בשבועות האחרונים, יוצא לסיבוב קצר אחת ליום, עובר בין בתי כלא (מסבתא לסבתא) ברכב משוריין ומחכה שינכו לו כבר שליש על התנהגות טובה ושהשליש הראשון של אמא שלו יסתיים כבר והוא ייצא לחופשי. אנשים לא מבינים מה קרה לי, כמה זמן אני כבר חולה ומתחילים לשלוח לי למייל לינקים לפורומים רפואיים ולאתרים כמו: הולכים למות דוט קום.
כמו בהיריון ראשון, גם כאן מתלבטים בשאלה מתי לספר תוך שקלול עין הרע, ממצאים רפואיים (שק היריון, דופק...) וכמות השקרים הלבנים שאת מוכנה לשקר. חבל שאין חוק שאומר מתי צריך לספר, מתי זה לגיטימי לשקר ומתי זה כבר לא חוקי, מוגזם וצריך לגלות לעולם שהתקבלת לתואר, עברת כמה מבחנים ואת צפויה לסיים אותו בתאריך כזה וכזה.
כמו בתואר שני, גם בהיריון שני את מרגישה מעל כל אלה שזהו ההיריון הראשון שלהן, אבל בעצם מתביישת להודות ששוב לא הבנת את חישוב השבועות, ואם 8+4 זה שבוע שמיני או תשיעי, ומה, ואיך מחשבים את תאריך הלידה המשוער מהיום הראשון של הווסת האחרונה או מהאחרון, ומה פתאום בחודש חמישי יש יותר שבועות מחודשים אחרים, ומתי חופשת הסימסטר???
אני תוהה, איך זה שלמרות שחזרתי לתואר שני כ"כ מהר (בכל זאת עברה רק שנה), אני לא זוכרת כלום ומה עושות אמהות שחוזרות לספסל הלימודים כעבור שנים ארוכות? יש להן שנת השלמות או משהו זה?
אני מרגישה כמו דינוזאור בספרייה של הפקולטה, לא מבינה איך למצוא ספר שאני רוצה ובעיקר לא קולטת למה לא מקטלגים את הספרים פשוט ע"פ ה-א'-ב', ומי זה בכלל דיואי ולמה ב-The Marker יש כתבה על ד"ר עמוס בר שכתב את הספר "היריון ולידה" (עם גלגל ההיריון בפרונט) ופתאום הוא מנהל מסעדה? עוד לא עברה שנה, מה קרה לעולם ואיפה אני הייתי כשכל זה קרה?
בינתיים הגניקולוג מוסר לי את תצלום האולטרא סאונד הראשון, לפחות זה נשאר אותו דבר. בלי פוטושופ, שחור-לבן, על נייר פקס מתכלה שידהה עם השנים, אבל הכי פשוט להבנה - התינוק שלך זו הנקודה הלבנה, אל תגידי לי שגם את זה את לא מבינה
נא להמתין לטעינת התגובות
