שיחת נפש: ביקור במוקד של ער"ן
בכל שנה עונה צוות המתנדבים של ארגון ער"ן לאלפי שיחות, מהן כ-1,500 איומי התאבדות ויותר מ-2,000 תלונות על התעללות. הצצה ראשונה לשיטות העבודה של הארגון: מנערה שמנסה להציל את חברתה ועד לפדופיל שמתוודה על מעשיו
יושב ראש עמותת המתנדבים דניאל גינסברג מבקש מהנוכחים להעלות על סדר היום את הדברים הטורדים את מנוחתם. אנשי ער"ן נענים. הם מעלים את נושא ההשתלמויות המקצועיות, מדברים על דוחות החניה שמפזרת עיריית תל אביב בנדיבות בזמן שהם עונים לטלפונים, ומזכירים שגם המבנה, איך נאמר, לא משהו, והשירותים דרעק.
במקביל, הטלפון שבמוקד לא מפסיק לצלצל. על הקו ילד. הוא לא מוצא חברים. אמא שלו לא מתייחסת אליו ברצינות. הוא איבד תקווה, אין סיכוי שמישהו יאהב אותו אי פעם ויפיג את בדידותו. על הקו השני מפוטר היי-טק טרי. אין לו סיבה להקיץ בבוקר, ופרנסתו נפגעה. בשיחה אחרת זוג חרדים שמבקש להתייעץ עם המתנדב: בקרוב תיערך במשפחתם חתונה. האישה, השנואה על בני משפחת הבעל, חוששת מפני מגע איתם. בקו נוסף קשיש העובר התעללות. מפתיע? לא ממש. סיר הלחץ הישראלי מייצר בעיות בשפע, והרשויות עסוקות בשלהן. מנגד, רוח ההתנדבות מעולם לא היתה חיונית יותר, ופניהם של המתנדבים מעולם לא היו מעודדות יותר.
במספרים: על כל 8,000 אזרחים, יושב בער"ן מתנדב אחד. בשנה האחרונה התקבלו 1,500 איומי התאבדות ויותר מ-3,000 שיחות על מחשבות אובדניות, יותר מ-2,000 אנשים התלוננו על מצבי ניצול ועל התעללות פיזית או מינית. נכפיל את הנתונים הללו ב-37 שנות פעילות, והרי המסקנה המתבקשת: מדינה קטנה, אבל כבר לא ממש מתחמקת מצרה.
במרוצת כל שנות הפעילות של ער"ן לא נפתחה דלת הארגון בפני גורמי תקשורת. לראשונה, זה קורה. "אני עדיין מתמודדת עם האמביוולנטיות שבין הצורך לשמור על החסוי, לבין הצורך בחשיפה בפני עוד אנשים," מתוודה מנכ"לית הארגון אורלי אריאל. "אנחנו יודעים שאנחנו עוזרים, ורוצים שיידעו שאנחנו כאן בשביל כולם מתוך שליחות אמיתית".
מאז הקמתו של ארגון ער"ן נוספו בשנים האחרונות אל קווי הטלפון המאוישים 24 שעות ביממה, גם צ'טים, תוכנת ICQ וכמובן דואר אלקטרוני. הפסיכולוג יצחק גילת האחראי לאינטרנט בארגון, מציין כי באינטרנט רבים מרגישים חופשיים יותר. האנונימיות והשימוש בכתיבה כאלמנט תרפויטי מעלים את רמת הפתיחות.
רק הבוקר התקבל מייל מבחורה בת 16 המבקשת להתייעץ בקשר לחברתה הטובה. היא חוששת שהיא הולכת להתאבד. "אין לי מושג למה", היא כותבת, "היא תלמידה טובה, יש לה חברים, והיא כל הזמן מסתובבת במחשבות אובדניות".
"זו
שעת לילה במוקד התל אביבי של ער"ן. השיחות ממשיכות להגיע. כאשר אדם במצוקה פונה, הדינמיקה ברורה. אבל מה קורה כאשר תוקף פונה אל ער"ן? דוגמה מצוינת היא שיחת טלפון שהתקבלה מפדופיל. "אני רואה סרטים עם תינוקות וילדים, והילדים נהניפ", הוא טוען.
המתנדבת לא מאבדת את עשתונותיה. "יכול להיות שהם נהנים, אבל גם אם כן, הנזק שאתם גורם להם הוא גדול מאוד". קשה לאתר בשיחה נימת ביקורת. אחר כך היא תשתף בקושי שהתעורר בזמן השיחה: "ניהלתי את השיחה בצורה כזו שלא נתתי לגיטימציה למעשה הפדופילי, אבל כן נתתי מקום לדבר על זה. זה לא קל".
עדי, העוסק בפיתוח נדל"ן מחדד: "להשיב לפניות בער"ן זה כמו לתת למישהו הגה ביד. כל עוד יש לידו מורה זה בסדר, אבל ברגע שהוא לבד, אתה רוצה שהוא יעשה את זה באופן המיומן ביותר. יש שיחות שאתה מרגיש שאתה טוב, ויש כאלה שאתה חושב כיצד יכולת לנהל אותן אחרת".
מדובר בסיירת מובחרת המקבלת לשורותיה רק את מי שעברו מיונים קפדניים ושרדו מסלול ארוך ותובעני. מתוך 100 פונים, 20 מתקבלים. יושב ראש הוועד המנהל של הארגון עורך הדין דניאל גינסברג מספר על הסיבות שהובילו אותו לער"ן: "במהלך הקריירה גיליתי שהדבר הקטן שאני יכול לעשות ביומיום, הוא להרים את הטלפון ולנהל שיחה עם מישהו שאומר בסופה: 'אני מרגיש הרבה יותר טוב'.
לא קל לשלב התנדבות עם קריירה ועם משפחה, אבל כאן אני רואה ישראל אמיתית, אותנטית ורחבה מכל הארץ, מכל גיל ומכל מצב. לדעתי הלא מקצועית, הבעיה הכי גדולה של האנושות היא הבדידות, ולא משנה עד כמה משפחתי אתה, מה מצב הקריירה שלך, מה מידת המעורבות החברתית שלך ובן כמה אתה".
פרופיל המתנדב משלב רצון ויכולת, יכולת עמידה והתמדה. שיהיה ברור, לא מדובר ביכולת עמידה בשיחות הקשות, אלא דווקא עמידה בעבודה האפורה. "אנחנו לא מצילים את העולם בכל יום," אומרת יעל, אשת אקדמיה המתנדבת בארגון זה שש שנים. "כולנו אנשים שאוהבים להקשיב, מין מגנט של צרות. חוסר שיפוטיות הוא חשוב מאוד. יש לנו פונים מכל המגזרים: ערבים, יהודים, הומוסקסואלים, חולי נפש ותוקפים. אנחנו אמורים להכיל כל אחד. לא להצדיק כל אחד, אבל בהחלט להכיל".
לוח המודעות במקלט הזה מגלה הכל: תנחומים למשפחת מתנדבת, מפגשים צפויים, סדנאות והשתלמויות, וכן, גם איחולי יום הולדת שמח. משפחה שכזאת. ציניות? לא כאן.
"אנשים פונים גם בדילמה ובמצוקה שיכולה לתקוף אותם פעם בשנה, שנתיים או חמש", מוסיף יואב, בכיר בתחום התיירות. "לגיטימי להרגיש צורך להיוועץ במישהו שלעולם לא יזכיר לך את השיחה לאחר שהיא תסתיים. העמימות מוחלטת והיא טובה לכולם. זו העוצמה של מתנדבי ער"ן. הם מתנדבים כי יש להם משהו חכם להגיד." וגינסברג מוסיף: "מה שעושה תורן ער"ן לתורן טוב, הוא הידיעה שהפתרון לא נמצא אצלו, אלא אצל הצד האחר".
המודל של ער"ן לטיפול במצוקות יומיומיות ולא רק במצבי חירום של אובדנות מיושם בכל העולם. הזמינות, על פי אנשי ער"ן, היא יתרון עצום. הקווים מאוישים 24 שעות ביממה, בעברית, ברוסית, באמהרית ובערבית ובקווים מיוחדים לקשישים, לחיילים ולבני נוער.
בזמן קבלת פנייה אובדנית מנסה המתנדב לשנות את מצב הפונה. "אם הוא יוצר קשר, הוא נמצא בקונפליקט פנימי, ואנחנו יכולים להטות את כף המאזניים לכאן או לכאן", מסביר גילת, "אם התורן מעריך שהסכנה מידית, אנחנו פועלים בערוצים נוספים. כבר קרה שהגענו לבית של פונה, הוריו פתחו את הדלת וחשבו שהכל בסדר עם ילדם, ומצאו אותו במצב קשה בחדרו".
אין סיכוי לחלץ תשובה על השאלה כיצד מאתרים אנשי ער"ן פונים המאיימים בהתאבדות. בער"ן שומרים על סודיות מחולטת. האבסורד הגדול טמון בעובדה כי למרות השיח הפורה בין ארגון ער"ן לגופים נוספים והעובדה שהרשויות עצמן מפנות אל הארגון, רק כשבעה אחוזים מפעילות הארגון מתוקצבים על ידי הממשלה. כל היתר - שנור ושנור.
"זה מקומם בצורה מחרידה", אומרת אריאל. "בשנתיים האחרונות נושא ההתעללות בחסרי ישע מקבל ביטוי מאוד גדול, וער"ן הוא הכתובת. לא נעים לומר, אבל כשהם פונים לבד לגורמי רווחה, לא קורה כלום. ברגע שיש התערבות של גוף נוסף, הם כבר מוכרחים לשים את זה על סדר היום. כמדינה, חובתך לאתר את הדברים האלה. זה אבסורד, זה מאכזב, אבל בחלונות הגבוהים סומכים על הפילנתרופיה הנפלאה. לצערנו זה מוכיח את עצמו".
"קוראים לזה שחיתות," מתפרצת לשיחה יעל, "הניכור שהביא העידן הפוסט מודרני בהחלט גורם עלייה במצבי מצוקה. אנחנו כבר לא משחקים בשכונה.הפנייה לעזרה מתפרשת אצל רבים כחולשה, אם כי ברור שמי שפונה בבקשת עזרה נאזר בכוחות עצומים כדי לפנות".
כמה פעמים תפסת את הראש ושאלת את עצמך למה אני צריכה את זה?
"זה לא קרה מעולם. המצוקה הכי גדולה היא עמידה מול לוח השיבוץ בשאלה 'איפה אני מצליחה לשלב משמרות'. הגעתי לער"ן עם עיסוקים אינסופיים. אמא שלי אמרה: 'למה את צריכה את זה, תחכי עד שתתפני'. אמרתי לה: 'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תתפנה'".
"זה לא קרה מעולם. המצוקה הכי גדולה היא עמידה מול לוח השיבוץ בשאלה 'איפה אני מצליחה לשלב
משמרות'. הגעתי לער"ן עם עיסוקים אינסופיים. אמא שלי אמרה: 'למה את צריכה את זה, תחכי עד שתתפני'. אמרתי לה: 'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תתפנה'".
"ההתנדבות היא מהותית וקריטית", מדגישה אריאל. "אנשים יודעים שהם באים לבצע שליחות, כולל בליל הסדר וביום כיפור. נעשית כאן, במרתפים האלה, עבודה מופלאה. זו התשתית הטובה ביותר של החברה בישראל, זה הבסיס. קשה להבין מאיפה המתנדבים מביאים את הכוחות לפשוט את הבגד המהודר אחרי אירוע משפחתי, ולהתחיל משמרת בחצות".
במוקד אין קץ ליצירתיות. לא רק יהודית רביץ לבד על הגג, שבתות וחגים, בליל הסדר האחרון פתח אחד המתנדבים הגדה של פסח, וניהל סדר אלטרנטיבי עם פונה שבדידותו גאתה. "כפסיכולוג, אני חושב שלא יכולתי להשיב טוב כמוהם עם הקשר האותנטי והחם", אומר גילת. "רק אם יוצרים קודם קשר רגשי עם האדם, הוא פתוח לשנות את המחשבה. הכי חשובה זו האמפתיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
