מדריך לפרידה מאדון קקי
לעודד, אבל לא להציע פרסים. לתמוך גם כשהוא מפספס. גמילה מחיתולים - כך תעשו זאת נכון
הורים שנחושים להתחיל בתהליך הגמילה זה דבר נהדר, אבל יש לבדוק ראשית את בשלותו של הילד לקראת התהליך. איך בודקים? ישנם כמה סימנים המעידים על כך שהילד אכן התחיל בתהליך הגמילה.
1. כשהילד מתרחק מאיתנו והולך לפינת החדר לעשות את צרכיו או אפילו מודיע על כך.
2. כשהילד עושה פיפי וקקי, ובמיוחד פיפי במרווחי זמן של שעתיים. אם הוא אכן מצליח להחזיק שעתיים בלי פיפי זה סימן שהוא יודע להתאפק.
3. כשהילד משתף פעולה עם בקשה פשוטה שהוריו מבקשים ממנו לעשות, למשל: לקחת כוס למקום, להביא את המוצץ ולשים במיטה וכדומה. כך ברור לנו שהוא
4. כשילד מסוגל להוריד מכנסיים. ילד שלא יכול להוריד לבד את מכנסיו עלול להיות מאוד מתוסכל וחסר שליטה ביכולות המינימליות שהגמילה מזמנת.
5. כשהילד בשל פיזית - הליכה יציבה, ישיבה בטוחה ללא נפילות וכדומה. אלה סימנים לכך שהוא מסוגל גם להגיע במהרה לשירותים במידת הצורך וגם לשבת בצורה יציבה על האסלה או הסיר.
6. כשהילד מביע רצון להיגמל. רצונו של הילד מהווה מרכיב עיקרי בתהליך הגמילה. אם הילד מתנגד באופן קיצוני להתחיל בתהליך אין מקום להתעקש.
7. כשהילד מראה התעניינות בבני המשפחה שהולכים לשירותים.
מעבר לחשיבות הגיל, יש להביא בחשבון את מזג האוויר. ברור שאם הילד לגמרי בשל ומוכן להתחיל בתהליך בעיצומו של החורף, אין טעם לדחות את העניין, אך כמובן בעונת הקיץ החמימה הגמילה תהיה נעימה וקלה יותר.
עניין נוסף שחשוב להביא בחשבון הוא שלא כדאי להתחיל מספר תהליכי גמילה בבת אחת (גמילה ממוצץ, מבקבוק), כמו גם להימנע מתהליך הגמילה בזמן שבו מתרחשים שינויים בחייו של הפעוט: אח חדש שנולד, כניסה לגן וכדומה. יש להתמקד בשינוי אחד, וחשוב מכך, אם הילד מתנגד לתהליך, מומלץ להחזיר לו את החיתול ולאפשר לו לסגת.
גיל הגמילה מאוד אינדיבידואלי ומושפע מחלקים רגשיים, פיזיולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. כניסה מוקדמת מדי לתהליך הגמילה עלולה לגרור כישלונות ותסכולים. לא כדאי להזדרז עם העניין רק בגלל העונה או בשל העובדה שהילד נכנס לגן. הגיל ה"מקובל" להתחיל בגמילה נע בין שנתיים לשנתיים וחצי, וזאת, כמובן, לאחר שזוהו הסימנים הברורים לכך שהילד בשל. בגיל שנתיים הילד מגלה את היכולת והעצמאות שלו והוא הופך מתינוק לילד בעל יכולות משלו. הוא לוקח יותר אחריות, הוא פחות זקוק לעזרת ההורים והוא כבר יודע להסתדר לבד בחלק מהסיטואציות.
מצד שני, גמילה בגיל מאוחר מדי עלולה ליצור בלבול אצל הילד. הוא אומנם בשל לכך מבחינה פיזית, אך מבחינה רגשית הוא אינו רגיל לקחת אחריות על הצרכים שלו, והעובדה הזו עלולה להתקבע. במקרה כזה יש צורך לתווך ולעזור לו להפנים שהצרכים שלו הם חלק מהפונקציות שהוא אחראי עליהם, שזה חלק מהתפקיד שלו. אין זה אומר שבגיל מאוחר הילד אינו יכול לגמול את עצמו, אך ברוב המקרים מדובר בתהליך ארוך מהרגיל ואף קשה יותר.
לא מומלץ לעשות הכנות ארוכות וטקסים לקראת תהליך הגמילה. אפשר להחזיק בבית סיר או ישבנון ולהסביר לילד כיצד משתמשים בהם, כדי שיהפכו לחלקים טבעיים מהחפצים שסובבים את הילד בבית. יש ילדים שיפנו לזה בטבעיות, ויש כאלה שיצטרכו תיווך או מצד שני יירתעו מהעניין. פרט חשוב מאוד בהכנה לקראת הגמילה הוא לדבר על הדברים.
כשמורידים את החיתול לצורך עשיית צרכים באסלה או בסיר יש להסביר לילד את אופן הפעולה: "אמא מורידה לך חיתול", "אמא מנקה לך את הפיפי" וכדומה. יש להזכיר ברגע המתאים מילים הקשורות לעולם האסלה, לקרוא סיפור או שניים בנושא, ואפילו לאפשר לילד להסתובב עירום בגינה או בסביבה פתוחה ולתת לו לגלות את היכולות שלו לשלוט בצרכיו.
זו שאלת מיליון הדולר, ואת התשובה עליה רק אתם תוכלו לתת תוך תהליך של ניסוי וטעייה. יש ילדים שפוחדים מאסלות ורואים את צורכיהם כמשהו בלתי נפרד מהם. כשהם יושבים על האסלה הם למעשה "נפרדים" מהצרכים שלהם שעבורם מתפרשים כחלק מאיברי הגוף. נוסף לכך האסלה עלולה להיראות כדבר גדול ומאיים שהם עלולים ליפול לתוכו. במקרים כאלה כדאי לאמץ סיר. מצד שני, יש ילדים שיישבו בשמחה ובשיא הביטחון על ישבנון ולכן אין ממש צורך בסיר. כל אחד וההעדפה שלו.
גמילה מקקי שונה מגמילת פיפי. במקרים בהם מסתמן קושי (הילד מפחד לעשות קקי בשירותים, חושש מהלכלוך וכדומה) מומלץ לאפשר לו לשחק כמה שיותר בחומרים דביקים, כגון בצק, חימר, בוץ וצבעי ידיים. מחקרים מלמדים שקיים קשר בין המגע בחומרים אלו לבין היכולת להיפרד ולשחרר את הצרכים, במיוחד את הקקי.
בנוסף, הילד לומד שהכל אפשר לשטוף ולנקות, וכן, גם את הקקי. כדאי לתת לילד לשטוף את הידיים לבד אחרי שאלה מתלכלכות מחומרים דביקים ומלכלכים, דבר שיגרום לו להבין שהכל בר שליטה והפיך.
ישנם מקרים בהם ילד מתחיל להתנגד לכל התהליך אפילו שהוא כבר נמצא בעיצומו. הקשיבו לילדכם ואל תתעקשו על העניין. התעקשות וכעס עלולים לגרום לילד עצירות הנובעת מעודף לחץ, או במקרים קלים יותר לעכב את התהליך עוד יותר. במקרים כאלה יש להחזיר לילד את החיתול ולא לדחוק בו. לאחר כחודש ניתן לנסות לחזור לתהליך הגמילה מחדש.
יש ילדים שה"פספוסים" שלהם גורמים להוריהם לצאת משליטה, והם עלולים לעשות זאת דווקא באמצע הסלון. כאן יש מקום להציב גבולות אך לא באופן נוקשה. אין מקום להסביר לילד ש"אסור לעשות את הצרכים בסלון". הוא לא יבין זאת. יש להסביר לו מה כן צריך לעשות ולא מה אסור - יש לומר לו שפיפי עושים בשירותים, בלי כעס ונזיפות מיותרות.
גמילה משותפת בגן הילדים הנה עניין שנוי במחלוקת. יועצים רבים בתחום אינם מעודדים את העניין ומייעצים להורים, שילדם עדיין לא גמול, לבקש מהגננת להמשיך ולחתלו בעוד שהם בעצמם יעברו איתו את התהליך באופן אישי בבית, אחרי שעות הגן.
אחרים מייעצים "לזרום" עם הגננת, לסמוך עליה ולבקש ממנה לשתף אתכם על בסיס יומי בהתקדמות התהליך. מובן שגמילה בגן חייבת להיעשות בגיבוי מלא מצד ההורים ובהמשכיות העניין בבית. אם יש לכם עקרונות בעניין תהליך הגמילה, דרשו מהגננת לכבדם. זו זכותכם המלאה ויותר מכך, זכותו של ילדכם.
מומלץ לא להתחיל גמילת לילה לפני שנגמלים ביום. אפשר לזהות שהילד בשל לכך אם הוא קם עם חיתול יבש, ואז להתחיל גמילת לילה. לפעמים צריך לתת לזה את הזמן ורק אז להוריד את החיתול. אין הכנה לגמילת לילה, אולי רק לא לאפשר לשתות הרבה לפני השינה כדי לא להעמיס על השלפוחית, וכן לא לתת מאכלים מצמיאים.
לפני ההתחלה של גמילת לילה כדאי להתחיל עם גמילה של שנת הצהריים שאורכת בדרך כלל שעתיים. אם הילד קם יבש אפשר להתקדם לשנת הלילה.
1. השלב הראשון בתהליך הגמילה הוא לאפשר לילד להוריד את החיתול, לעשות פיפי בסיר או בשירותים ולהחזיר לו את החיתול. אם הוא משתף פעולה אפשר לעבור בהדרגה לתחתונים.
2. אל תאיצו בילד. הציעו לו לעשות פיפי בשירותים או בסיר, אך אל תדחקו בו יתר על המידה. אל תעניקו לו הרגשה שאתם מצפים ממנו למשהו שהוא אינו מסוגל.
3. אם "מתפספס" - ויש לא מעט "פספוסים" בהתחלה - אל תאמרו לו "חבל שלא אמרת שיש לך פיפי". אל תראו סימני אכזבה. להפך, עודדו אותו ואמרו לו שמה שקרה זה לא נורא. עכשיו ננקה ובפעם הבאה ננסה לעשות פיפי בשירותים.
4. לא מומלץ להשתמש בפרסים ובפיתויים מסוגים שונים בתהליך הגמילה. הילד הנגמל צריך להבין שהוא עובר את התהליך הזה למען עצמו ולא למען הפרס. אפשר בהחלט לעודד ולומר "איזה יופי עשית פיפי בסיר". בדרך זו הילד יבין שאתם שמים לב ואף מחזקים את צעדי ההתפתחות שלו.
5. עד גיל שנה וחצי או שנתיים לא כדאי לנסות להתחיל את תהליך הגמילה. פעוט בן שנה וחצי כבר מרגיש שהפרשותיו יוצאות מגופו, אך הוא חש זאת רק תוך כדי מעשה. אל תזדרזו להתחיל את תהליך הגמילה. הביאו בחשבון שככל שהילד גדל השליטה שלו בסוגרים משתפרת, ולכן ככל שתתחילו את התהליך מאוחר יותר, כך הוא ייארך פחות זמן.
6. הילד צריך להרגיש שאתם אוהבים אותו ותומכים בו כל הזמן. אם יחוש שאתם כועסים או מאוכזבים ממנו כשהוא "מפספס", הוא יילחץ והדבר עלול לפגוע בתהליך הגמילה.
7. בתחילת התהליך אל תעלימו לגמרי את החיתולים. אפשרו לילד להסתובב עם חיתול והורידו אותו רק בקרבת הסיר או האסלה, כשאתם שואלים מדי פעם אם הוא רוצה ללכת לסיר. אל תנדנדו יתר על המידה.
8. אם ילדכם מתעורר משנת הצהריים יבש, זה הזמן להפסיק לחתל אותו בזמן זה. הודיעו לו מראש שאתם מתכוונים לעשות זאת, כפי שאתם משתפים אותו בכל שלב אחר בגמילה.
9. אל תדאגו אם זמן רב לאחר שהילד נגמל לחלוטין ביום, הוא ממשיך להרטיב בלילה. שליטה מודעת בסוגרים ושליטה בהם מתוך שינה עמוקה הם שני דברים שונים לגמרי.
10. אם הילד יבין שהוא אינו מצליח במשימת הגמילה וכתוצאה מכך מאכזב את הוריו, עלולה להתרחש פגיעה בהתפתחותו התקינה. לכן קחו את תהליך הגמילה בקלות והיו סבלניים. בסוף כולם נגמלים.
בהכנת הכתבה סייעה מלכה דונסקי, יועצת ומנחת משפחות ב"דיאדה"
נא להמתין לטעינת התגובות
