אילו בגפילטע היתה אומגה 3 - דיינו!
אבל יש כ"כ מעט. המסורת של חג הפסח מכתיבה מאכלים בעלי פוטנציאל בעייתי, ודברים מעניינים מתרחשים בגוף כשמעמיסים עליו כמות מופרזת של מצות, חרוסת וביצים. מי צריך חג בריא?
אלא שמערכת nrg בריאות בתוך עמה היא חיה, ויודעת שההטפות עמוסות במספרים של קלוריות לא עושות את העבודה, שישראלי מול בופה מפואר לא ינהג כאחרון הנורבגים, וכמובן: שכוהני ההלכה לא התייעצו בדיאטנית כשבנו את תפריט הפסח. ובמילים של מזון: עלייה של 4 קילו במהלך שבוע היא תוצאה צפויה וסבירה בהחלט. השאלה היא רק: איך?
החלטנו לברר את הנושא בצורה מדעית, וביקשנו מד"ר נסטור ליפובצקי, דיאטן קליני ומומחה בהרזיה, תזונת ספורט ובריאות, להסביר לנו מה בדיוק מתרחש בגוף כשהוא מוצף בכמויות ענק של מרכיבי החג.
חשוב להדגיש: כל האבחנות האלה מתארות תופעות המתקבלות מאכילת-יתר של מאכלי החג. אם תיעצרו בכפית השניה של החרוסת ובגפילטע השלישי, שום דרמה לא תתרחש. אז הנה: המצות כאידאל של סתימות קיבתית, החרוסת והביצים שיקדמו אותנו צעד אחד נאה לעבר מחלת לב, והגפילטע – שכל קשר בינו לבין אומגה 3 מקרי בהחלט.
ארוחה "מאותגרת קלורית" מגדילה פי 4 את הסיכון לחטוף התקף לב בשעתיים שחולפות מרגע שהיא הסתיימה. כך התברר ממחקר שנערך בארץ כבר לפני כמה שנים, אבל לא מאוחר מדי להזכיר
זה נכון, לא חייבים לאכול מצה בכל ימות הפסח. אבל רובנו ימצאו את עצמם שוברים אותה בחתיכות, לא מצליחים להיפטר מהטעם האנמי, ובניסיון נואש לגבש לה אופי, מסתייעים בכמויות בלתי נדלות של ממרחים שבימים כתיקונם לא באים בחשבון.
מה ההבדל בין מצה ללחם לבן?
דחיסות ויובש הן מילות המפתח. גם בלחם לבן וגם במצה אין כמעט סיבים תזונתיים, בעלי נטייה להקל על העיכול. אבל הדחיסות והיובש הם תוצאה של העובדה שבמצה יש פחות מים מאשר בלחם, ולכן, היא מגיעה אל מעיים בתור כדור קשה.
תהליך העיכול מורכב מתנועת התכווצות של הקיבה, שגורמת לעלייה וירידה של האוכל בתוכה. כתוצאה מכך הוא מתפרק, וחלקיקים שלו עוברים לאיטם למעי הדק. כשאוכלים משהו דחוס, התהליך הזה נמשך יותר זמן.
התוצאה: מי שאוכל הרבה מצות מסתכן בעיכול קשה, בכאבי בטן ובעצירויות. באשר לגזים, הם לא אמורים להופיע, אבל אם המזון יעמוד הרבה זמן בקיבה – צפו פגיעה גם בתחום הזה. את כל זאת ניתן למנוע על ידי שתיית מים ללא הגבלה, ואכילת ירקות ופירות.
קלוריות: 150 למצה קלאסית שעשויה מקמח לבן
חרוסת אמנם עשויה מסילאן, דבש תמרים בעל איכויות משובחות בהרבה מסוכר רגיל. אבל אם נתעלם לרגע מהסידן, הברזל וויטמיני ה-A, B, ו-C, נישאר עם פחמימה פשוטה שקוראים לה גלוקוז. קחו את הגלוקוז והוסיפו לו כמות רצינית של מצה, שגם היא פחמימה מורכבת שמתפרקת בגוף לגלוקוז וקבלו מתקפה של סוכר בדם.
המשמעות של סוכר רב בדם היא עלייה ברמת האינסולין, ההורמון שאחראי להעביר את הגלוקוז מהדם אל תוך התאים. ואם יש לכם גם בטן שנמצאת בדרגות שונות של השתפלות, סיכוי לא רע שתלקו בסינדרום המטבולי, שמאפייניו: שומנים (טריגליצרידים) בדם, רמה נמוכה של כולסטרול טוב (HDL), יתר לחץ דם, וכמובן: הרבה סוכר.
התוצאה של הסינדרום הזה היא התקדמות של צעד נאה אחד בדרך לחטוף מחלת לב.
קלוריות: 50 לכף.
גם נכון: בחרוסת יש גם אגוזי פקאן ואגוזי מלך, שעשירים באומגה 6. באגוזי פקאן יש שומן חד בלתי רווי (63%), שנחשב בריא, ובאגוזי מלך – כמחצית (28%).
אכילה של ביצה ביום היא סבירה, אבל מי שאוכל יותר מאחת, ומלווה את הסעודה במקורות נוספים של שומן רווי כמו בשר בקר - מעלה עוד קצת את הסיכון למחלת לב. ובנוסף: אם הביצה משועבדת למען מנה מושחתת כמו מצה-בריי, יש לקחת בחשבון גם את אפקט הטיגון, שפוגע עתידית לא רק בלב, אלא גם מעלה את הסיכון לסרטנים למיניהם.
קלוריות: 80 לביצה קשה
החיה הרעה הקרויה בקיצור גפילטע יכולה בהחלט לשמש כאחד המפלטים החיוביים של החג הזה. אבל כדי להעמיד קציצות על דיוקן, כדאי לקחת בחשבון: בדג ששמו קרפיון אין מי יודע מה אומגה 3. מהנתונים של איגוד מגדלי דגי הבריכה, שמוסיפים אומגה 3 לדגים, עולה כי מאה גרם קרפיון מכילים 0.23 גרם מהרכיב החיובי הזה. ומזה לא בונים ג'לי. אגב, על ידי שימוש לברק, בורי, פורל ובס אפשר להתחיל לשקול את הרווחים התזונתיים, לפחות בתחום האומגות.
קלוריות: 200 לקציצה
נא להמתין לטעינת התגובות
