ניתוח מעקפים - פחות טיפולים חוזרים
מחקר קוריאני חדש קובע כי בניתוח מעקפים, הצורך בטיפול חוזר נדיר יותר מאשר בצנתור. מבחינת משך חיי המטופל - אין הבדל בין שני הטיפולים
את המחקר ערך ד"ר קי-בּה סונג מהאוניברסיטה הקתולית של קוריאה. סונג בחן אוכלוסיית חולים שסבלו מחסימה בעורק הכלילי השמאלי – אחד העורקים העיקריים המספקים דם ללב, ובעזרתם עימת בין ניתוח מעקפים ובין צנתור.
ניתוח מעקפים הוא ניתוח 'פתוח', שבו על-מנת להשיב את זרימת הדם התקינה ללב, המנתחים יוצרים נתיב מעבר חלופי (למעשה מעקף של העורק החסום), על-ידי השתלת עורק או וריד שמקורו באתר אחר בגוף (היד, למשל). צנתור הוא הליך אלטרנטיבי שבגרסתו הטיפולית, התקן קפיצי (תומכן, stent) מוחדר לכלי-דם פקוקים על-מנת לייצבם. ניתוח מעקפים דורש הרדמה מלאה, ולעומתו צנתור על-פי רוב מתבצע תחת טשטוש בלבד.
כדי להשוות בין יעילותם של שני הטיפולים, עקב סונג אחר יותר מ-1,000 חולים, שנאספו מ-12 מרכזים רפואיים שונים ברחבי דרום קוריאה. גילם הממוצע של המשתתפים היה 64, וכולם סבלו מחסימה של 50 אחוזים או יותר בעורק הכלילי השמאלי של ליבם.
במעקפים - פחות סיכוי לסתימה חוזרת
החוקרים התאימו 603 זוגות של חולים, לפי מצבם הקליני לפני הטיפול, וכך התאפשרה השוואה 'הוגנת' בין הטיפולים ונוטרלו גורמים אחרים שעלולים להשפיע על מצבם של החולים לאחר הטיפול ועל סיכויי ההישרדות שלהם.
602 הצמדים חולקו לשתי קבוצות: 207 צמדים היו כאלו שבעזרתם בוצעה השוואה בין ניתוח מעקפים ובין צנתור והחדרת תומכן פשוט (תומכן מתכתי ללא ציפוי תרופתי), ו-396 צמדים נוספים היו כאלו שבעזרתם בוצעה השוואה בין ניתוח מעקפים ובין הטיפול בתומכן חדיש יותר, המכונה Drug Eluding Stent. התומכן החדיש מצופה בשכבת-תרופה שנועדה למנוע היווצרות קרישי-דם, וכך להפחית את שיעורי ההישנות של החסימה בעורק.
אבני הבוחן העיקריות במחקר
היו מוות וצורך ב'פתיחה' נוספת של העורק החולה. על-אף שמבחינת סיכויי התמותה לא נמצא הבדל משמעותי בין מעקפים ובין צנתור, מבחינת הסיכוי לסתימה חוזרת של העורק, לניתוח מעקפים הייתה עליונות משמעותית. שיעורי ההזדקקות להתערבות נוספת היו נמוכים כמעט פי שישה בקרב קבוצת החולים שעברו אותו. שיעורי הישנות גבוהים נרשמו לא רק בקרב אלו שהושתל בהם תומכן פשוט, אלא גם בקרב קבוצת המטופלים שבליבם הושתל תומך עם ציפוי תרופתי.
למרות הרושם המאוזן יחסית שעולה מן המחקר, ד"ר רוברט ג'ונס, רופא וחוקר מאוניברסיטת דיוק שבדרום קרוליינה, סבור כי הוא עדיין אינו מוכיח ששני הטיפולים שווים זה לזה. במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון שבו פורסםהמחקר הנדון, טוען דיוק שעיצוב המחקר לא היה חף מפגמים, לא מבחינת קביעת קבוצות ההשוואה ולא מבחינת פרק הזמן (הקצר, יחסית) שבו בוצע מעקב אחר החולים. לטענתו, יש להתייחס אל המחקר הנ"ל כאל מעין תרשים, שלפיו ניתן לתכנן מחקרים גדולים יותר וארוכי-טווח.
נא להמתין לטעינת התגובות
