כאבי שחקים
טיסות עלולות לגרום למגוון מיחושים: מהג'ט לג, דרך פקק באוזן וגזים בקיבה ועד לבעיות אורתופדיות והידבקות במחלות קשות • איגוד רופאי המשפחה הוציא הנחיות חדשות לטיסה בריאה ונעימה
תופעת הג'ט לג, ובעברית "יעפת", מוכרת כאחד מהמצבים "מערערי הבריאות" בטיסה, ועלולה להוביל גם להפרעת שינה מתמשכת. הג'ט לג נגרם מאובדן סנכרון בין מחזורי התפקוד השונים בגוף, ולרוב מתפתח בטיסות החוצות לפחות שלושה קווי אורך על פני כדור הארץ, וכשהפרשי השעות מיעד הטיסה עומדים על לפחות שלוש שעות קדימה או אחורה. עם זאת, אנשים מסוימים עשויים להגיב בג'ט לג גם לתזוזה קלה בשעון, אפילו במעבר בין שעון חורף לשעון קיץ.
מחקרים מצאו כי התופעה מחמירה לרוב לאחר גיל 60, וחמורה בעיקר בטיסות לכיוון מזרח. בטיסות מאירופה או מארצות הברית חזרה ארצה, למשל, הגוף מתרגל לרוב להפרשי השעות לאחר מספר ימים השווה לשני שלישים ממספר אזורי הזמן שנחצו. כך למשל, בטיסה מניו-יורק או ממיאמי לתל-אביב, יחלוף ג'ט לג ממוצע כעבור כחמישה ימים. בטיסה מערבה נמצא במחקרים שהג'ט לג קל יותר, ונמשך מספר שעות המקביל לכמחצית מאזורי הזמן שנחצו. בהתאם לכך, הג'ט לג לאחר טיסה מתל-אביב לניו-יורק צפוי להימשך עד שלושה ימים וחצי בלבד.
ההנחיות החדשות ממליצות על חשיפה לאור השמש לאחר הנחיתה במדינת היעד, כדי לצמצם את השפעות הג'ט לג. לאדם הטס מישראל מערבה לכיוון ארצות הברית, מומלץ להיחשף לאור שמש חזק בשעות אחר הצהריים או הערב, בין השעות 14:00 עד 20:00, ולאדם הטס מזרחה, החוזר מארצות הברית לישראל, מומלץ להיחשף לשמש בעיקר בשעות הצהריים בין השעות 12:00 עד 18:00, וכן להימנע מפני חשיפה לשמש לפני הצהריים, כדי להתרגל לשעון המקומי במהירות רבה יותר.
לאדם הטס מזרחה לכיוון מדינות המזרח הרחוק מומלץ להיחשף לאור חזק באמצע היום, בין השעות 10:00 עד 16:00, אבל עליו
מחקרים רפואיים הצביעו על יעילות התרופה מלטונין כטיפול אפשרי בג'ט לג, כשההמלצות הן ליטול מינון של שלושה עד חמישה מ"ג כשעתיים עד שלוש לפני השינה במדינת היעד. עם זאת, קיימות תהיות על תופעות לוואי ארוכות טווח של התרופה, ולכן היא איננה מומלצת לילדים, לנוער או לנשים בהיריון. יש גם תרופות שינה למהלך הטיסה עצמה ממשפחת "זולפידם", שמטרתן להקל את ההירדמות במטוס, ולסייע בצמצום אבדן השעות.
איכות האוויר שאנחנו נושמים במטוס הפך לאחת הסוגיות הרפואיות המרכזיות שנבחנות בהמלצות הישראליות החדשות. מחברי ההנחיות קובעים כי החשש מפני איכות האוויר בבניינים סגורים רב יותר, ודווקא בטיסות אין חשש רב במיוחד משאיפת אוויר מסוכן לבריאות.
"יש אנשים החושבים בטעות כי שחלוף האוויר בטיסה איטי מדי, ועלולה להתפתח בעיה שתגרום קוצר נשימה לנוסעים, אבל זה לא נכון", מסביר ד"ר אלי רוזנברג, מנהל המחלקה לבריאות העובד במשרד הבריאות, שחיבר את ההנחיות עם ד"ר יחזקאל קן, מנהל בית החולים הרצוג וראש האגודה לרפואה מוטסת. האוויר במטוסי נוסעים מורכב לרוב מ-50 אחוז אוויר חדש המתקבל מן החוץ, ו-50 אחוז אוויר ממוחזר לאחר סינון, שמוחלף בכל שלוש-ארבע דקות (לעומת האוויר בבניינים רבי קומות, המוחלף בכל חמש דקות בממוצע).
אולם האוויר במטוס עלול לגרום בעיות לכמה קבוצות חולים. "חולים עם בעיה בלב או בריאות צריכים כמובן להצטייד באישור רפואי ובהנחיות לפני טיסה, ואולי אף להצטייד בחמצן, באישור חברת התעופה", מדגיש ד"ר רוזנברג. לחץ החמצן בדם הזורם בעורקים עלול להגיע בתנאי טיסה ל-60 מ"מ כספית, בהשוואה ללחץ של 100 מ"מ כספית בממוצע בגובה פני הים, מה שעלול להכביד את זרימת הדם בקרב הסובלים מאי ספיקת לב, ואצל חולים לאחר התקפי לב, שבץ, אנמיה, אפילפסיה ומחלות ריאה כמו אסתמה ומחלת ריאות כרונית (COPD). לחולים אלה מומלץ להתייעץ עם רופא לפני טיסות ממושכות.
האוויר במטוס גם יבש יותר מהאוויר על הקרקע, ובעוד שאנו מורגלים ל-40 עד 70 אחוזי לחות במישור החוף והשפלה, האוויר במטוס מכיל חמישה עד 21 אחוזי לחות בלבד, יובש שעלול להטריד מרכיבי עדשות מגע או בעלי עור יבש. למרכיבי עדשות מומלץ להצטייד בטיסות בדמעות מלאכותיות למניעת יובש בעיניים.
טיסה גם עלולה להיות מתחם פורה להעברת מחלות מידבקות. רק בשבועות האחרונים איתר משרד הבריאות נוסעים בשתי טיסות "אל על" לארץ-מארצות הברית ומתאילנד, ובטיסת "ארקיע" מחיפה לאילת, כדי לבדוק אם לקו בחצבת, לאחר שבטיסות אותרו נוסעים שנדבקו במחלה, המתפרצת בארץ מאז חודש אוגוסט.
אולם החשש להעברת מחלות בין חולים נחשב קטן יחסית, עקב השכיחות הגבוהה של שחלוף האוויר במטוס, וגבוה בעיקר בקרב נוסעים היושבים בשורה אחת עם נשא המחלה המידבקת, או עד שתי שורות במטוס לפניו או אחריו.
על פי מחקרים שונים, הסיכון משמעותי בעיקר בטיסות הנמשכות שמונה שעות ומעלה. ככלל, לחולה מידבק אסור לעלות לטיסה, אך במקרים רבים נשא המחלה המידבקת אינו יודע שחלה.
המחלות המידבקות העיקריות המסוכנות בהעברה בטיסות הן שחפת (שלאחרונה מופיעה בעולם בגרסה עמידה לטיפול תרופתי באנטיביוטיקה), דלקת קרום המוח חיידקית (קיימים דיווחים על הידבקות במחלה בטיסות שבהן אוכלוסייה המוסלמית, בקרב עולים לרגל למכה), אבעבועות רוח (בשל שיעור ההידבקות הגבוה), ושפעת, בעיקר לנוכח החשש מהתפרצות זן חדש של הנגיף שיגרום מגיפה עולמית.
בשנים 2002 עד 2004 התעורר בעולם החשש מפני התפשטות מחלת הסארס - מחלה נשימתית מידבקת - עקב הידבקות בטיסות, ובארץ אף בוצעה היערכות למניעת הידבקות נוסעים ולאיתור נדבקים בנמל התעופה.
שינויים ברומטריים במהלך הטיסה עלולים לגרום בעיות של לחץ אוויר באוזניים, וקושי לאזן את הלחצים באזור הסינוסים באף. לאיזון הלחצים בנחיתה ממליצות ההנחיות על ביצוע "פמפום" - יצירת לחץ באף בזמן הנמכת המטוס תוך נשיפה וסגירת הנחיריים באצבעות, בכל 30 שניות, עם פעולות בליעה (אפשר להסתייע בלעיסת מסטיק או במציצת סוכרייה). אפשר להשתמש בטיפול גם כדי לסייע לצמק את ריריות הלוע ולהקל בשלב איזון הלחצים. לתינוקות חשוב לספק בזמן הנמכת המטוס מוצץ או בקבוק, כדי לאזן לחצי אוויר.
במטוס עלולה להתפתח גם הגדלה של נפח הגזים במעיים, עד 25 אחוז מעל לנפחם בקרקע. ההנחיות החדשות ממליצות להימנע ממאכלים המייצרים גז לפני הטיסה ובמטוס, לאכול בקצב איטי, ולהימנע מבליעת האוויר. הסיכון גבוה בעיקר אצל חולים שעברו ניתוחים לפרוסקופיים, שאצלם נכלא אוויר בחללי הגוף, ובמהלך הטיסה עשוי לעלות לגובה וליצור לחץ על איברי הגוף.
לכן מומלץ כשבוע עד שבועיים לאחר ניתוחים כאלה להיוועץ ברופא באשר לאפשרות לטוס. צוללנים נדרשים להמתין עד 24 שעות לאחר הצלילה האחרונה לפני שעת ההמראה.
ההנחיות ממליצות על תרגילים למניעת עומס על עמוד השדרה במהלך הטיסה ולמניעת התפתחות הפרעות אורתופדיות: להניע את כפות הרגליים בכל שעה עד שעה וחצי, להתהלך בתא הנוסעים במידת האפשר, לאפשר מרחב לרגליים, להימנע מאחסון חפצים מיותרים מתחת למושב מלפנים, ולשתות באופן תדיר משקאות שאינם אלכוהוליים או מכילים קפאין.
במקרה של טיפול הורמונלי (כולל צריכת גלולת למניעת היריון), שישה שבועות לאחר אירוע לב או היריון, או במצב של אי ספיקת לב יש להתייעץ עם הרופא ולבחון אפשרות לגרוב גרביים אלסטיים כדי למנוע קריש דם.
ולקראת סיום, הבשורות הרעות באמת: אלכוהול אמנם הפך לאחד ממנעמי הטיסות, בעיקר במחלקת עסקים, אבל צריך לזכור שהוא פוגע במבנה השינה. לכן ההנחיות ממליצות על הימנעות או לפחות על צמצום כמות האלכוהול. "מקובל לחשוב שבסביבה דלת לחות כמו טיסה יש יותר חשש מפני השפעות האלכוהול על הנוסע, לכן יש למנוע מצבים של שתייה מוגברת וכעס בלתי נשלט על צוות האוויר על ידי נוסעים ששותים לשוכרה", אומר ד"ר רוזנברג. אגב, טייסים כצפוי חיים בכפוף למגבלות אלכוהול קפדניות במיוחד, ונאסר עליהם לשתות אלכוהול עד 12 שעות לפני הטיסה.
ואם תהיתם מה עם הסובלים מפוביה מהטיסה עצמה, ההנחיות לא מתייחסות לכך. ברוב המקרים מי שחרד מטיסות, פשוט לא טס.
נא להמתין לטעינת התגובות
