7 הסיבות השגויות ביותר ללמוד רפואה
מכסף ותהילה, דרך כבוד וחיי משפחה ועד לאתגר אינטלקטואלי וסיפוק נפשי. שום דבר לא נכון, אבל לד"ר קרן לנדסמן יש סיבה אחת בלבד להיות רופאה
אחרי שסטודנט לרפואה מסיים את התואר ומשיג את הדוקטורט הנכסף, מצפים לו עוד שני שלבים לפני שיהיה רופא מומחה: סטאז' והתמחות. הסטאז'ר הוא הרופא בעל המעמד הנמוך ביותר בבית החולים. אחיות מטרטרות אותו, רופאים בכירים מתעלמים ממנו, והמטופלים מזלזלים בו.
במהלך הסטאז', הרופא הצעיר מתנסה בעבודה בכל מחלקות בית החולים.
השכר: בין 5,000 ל-6,000 שקלים לחודש, תלוי במספר התורנויות.
במהלך שלב ההתמחות, שנמשך 4 עד 6 שנים, סמכויותיו של הרופא גדלות, ובהתאמה, גם משך הזמן שבו הוא מבלה בבית החולים. בהתמחויות רבות מינימום התורנויות הוא שש בחודש, ובחלק מהמחלקות מדובר על שמונה ולעיתים עשר תורנויות בחודש. הבהרה: המשמעות של עשר תורנויות בחודש היא ששליש מחייו של הרופא עוברים עליו בתוך בית החולים.
השכר: בין 8,000 ל-10,000 שקלים בחודש.
לאחר סיום ההתמחות הרופא יכול לצאת לעבוד בשוק הפרטי, כיועץ עבור קופות החולים, או להמשיך לעבוד כרופא בכיר בבית חולים. רוב הרופאים בוחרים בשילוב של המסלולים הללו. בבית החולים הרופא הבכיר חייב להיות כונן, כלומר, זמין לקריאה בכל רגע נתון, במשך מספר לילות בחודש. שעות העבודה בקופת החולים מתחילות בבוקר ומסתיימות הרבה אחרי שאחרון המטופלים עוזב את המרפאה.
השכר: משתנה ותלוי במסלול, אבל ככלל: יותר מ-20 אלף שקלים בחודש.
לכל מי שהולך ללמוד רפואה כדי להתעשר מומלץ לעשות סוויץ' במוח, ולבחור בתחומים כמו מדעי המחשב, הנדסה, או ארכיטקטורה. משך הלימודים קצר יותר, תנאי העבודה קלים יותר, והרווח - הוא דווקא תופח.
"אם לא בכסף", חושב לעצמו הסטודנט הצעיר לרפואה, "לפחות אתוגמל בתהילה. אני אציל חיים, נשים תיפולנה רגלי, גברים יריעו למעשי, ואהיה נערץ על כולם".
בשתי מילים: צאו מזה. התהילה לרופאים פסה מן העולם ביחד עם שמלות הקרינולינה והצפלינים. כיום איש אינו נושא מבטו אל הרופא שלו. הרופא פועל על מנת לתקן את הדרוש תיקון, וזה הכל. עבור מטופלים רבים, הוא מעין מכונאי, וכמו שאינסטלטורים לא זוכים לתהילה וגם טייסים כבר יצאו מהלופ הזוהר, כך גם הרפואה מאבדת מההילה שהקיפה רופאים בעבר.
רוצים תהילה? התחילו לשנס את יכולת הבלה-בלה ולכו על קואצ'ינג.
בעבר המטופל היה מקבל כל מה שהרופא שלו אומר, ללא ערעור. אלו היו זמנים גרועים, גם למטופלים וגם לרופאים, שכן הערצה נוטה לעוור את שני הצדדים.
עם הזמן נעלמה ההערצה, אבל במקום איזון של כבוד בסיסי ויחס אנושי והדדי, משהו השתבש. היחסים בין רופאים למטופלים מתאפיינים לעיתים קרובות בזלזול ובמקרים אחרים – בהרמת קול ובקללות. בשנים האחרונות התרחשו מקרים קשים של אלימות פיזית כלפי רופאים כמעט בכל חדר מיון ברחבי הארץ, מה שמעיד על השחיקה החמורה בכבוד כלפי הרופא.
לכן, כל סטודנט מוכשר המעוניין ביחס של כבוד, מוטב לו להיות אסטרונאוט ולטוס לחלל.
מקצועות מסוימים ברפואה נחשבים לקלים יותר מאחרים. אבל רק יחסית להתמחויות אחרות, לא לעבודות של אנשים נורמליים. גם כשיום העבודה נגמר בשעה סבירה יחסית, המתמחה נאלץ להיעדר מהבית לפחות יומיים רצופים בשבוע (ארבע עד שש תורנויות בחודש).
רפואת משפחה או ילדים, למשל, מהוות מוקד משיכה לנשים, מפני שניתן לעבוד בהן בשעות יחסית סבירות. אבל מה עם מתמחה ששואפת להיות נוירכירורגית (מנתחת מוח)? או גניקולוגית? או אפילו פסיכיאטרית? בכל ההתמחויות הללו יש יותר משש תורנויות בחודש, ובחלקן אף עשר. כלומר - לפחות ארבעה ימים רצופים בשבוע בהם האישה תימצא הרחק ממשפחתה.
עובדה זו כמובן נכונה גם לגברים, אבל מן הידועות שרק נשים יכולות להיות בהריון, ללדת ולהניק. ועם שלוש תורנויות בשבוע, זה כמעט בלתי אפשרי.
ולכל אלו שחושבים שזמן איכות חשוב יותר מכמות: אם רואים את המשפחה פעם ביומיים, גם האיכות אובדת. בטח כשהעיניים נעצמות מעצמן אחרי שני לילות ללא שינה.
ד"ר חיים שיבא אמר פעם כי על הרופא לשלם עבור הזכות לרפא חולים. סדרות הטלוויזיה והסרטים מלאים בדמויות מתרוצצות של רופאים בחלוקים לבנים המצילים חיים על ימין ועל שמאל, ובתמורה זוכים למבטים מתמוגגים מהמטופלים שלהם.
במציאות החולים אינם אסירי תודה (ע"ע כבוד), והמערכת מרטשת את שרידי הסיפוק האחרונים שעוד נותרים לרופאים. רופא צריך להיאבק במזכירות, שקובעות לו תורים כפולים ואישורים מיוחדים לבדיקות יוצאות דופן, והכי גרוע, כאשר בודקים יותר מעשרים מטופלים ביום בבית חולים, או יותר משישים במרפאה, הסיפוק נעלם ואת מקומו תופסת עייפות, ורצון עז להימלט מהחולים הצובאים על דלת הרופא.
לכל המעוניינים בתחושת אושר פנימי, חפשו שיעורי יוגה או מדיטציה בפארק העירוני.
הסטודנטים המתקבלים ללימודי רפואה הם לרוב בעלי ציוני פסיכומטרי ובגרויות גבוהים מהרגיל, ולפחות חלקם מעוניינים בתחום המחקרי של הרפואה. רק אי שם באמצע התואר, לאחר כמה שנות לימוד, הם מגלים עובדה עגומה: כשמטפלים בחולים, למי יש זמן לעסוק במחקר?
לכן, רבים מהם עוזבים את הרפואה, או עושים במקביל תואר באחד ממדעי החיים, ונשארים במעבדה לאחר מכן. בפרס נובל לרפואה זוכים דרך קבע דוקטורים לכימיה, פיזיקה או ביולוגיה, אך אף לא רופא אחד. הם פשוט עסוקים מדי.
הרפואה היא בהחלט תחום מרתק, אבל מי שמחפש אתגר אינטלקטואלי תמידי, מומלץ שיילך על תחום מדעי שיאפשר לו להתמקד בעיקר במחקר.
הנה הסיבה המטופשת מכולם. אמהות שעדיין חולמות על ילד רופא נולדו בתקופה שבה הרפואה פרנסה בכבוד את העוסקים בה. המצב כיום שונה בתכלית.
יש מתכון פשוט למי שרוצה לרצות את ההורים: לעשות להם נכדים. וכמה שיותר.
אז למה בחרתי בעצמי להיות רופאה? המממ. השאלה במקומה, והתשובה היא פשוטה. אני רופאה כי למרות כל החסרונות, זוהי האהבה האמיתית והיחידה שלי. אולי בתור מתכנתת הייתי מרוויחה יותר, ובתור מהנדסת יכולתי לעבוד בשעות נורמליות, אבל רק כרופאה אני מרגישה שאני מסוגלת לקום בבוקר ולרצות ללכת לעבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
