7 הכי: האיברים המיותרים ביותר בגוף
פיגורות כמו אנג'לינה ג'ולי נוטות להזכיר את מעלותיו של גוף האדם. אבל אם בודקים לעומק אפשר למצוא כמה איברים שהם פאסה: מהשיער בגוף והזרת בכף הרגל, דרך הפופיק ושיני הבינה, ועד לתוספתן (שהוא לא פראייר)
מיקום: מרכז הבטן
תפקיד מקורי: חבל הטבור מחבר בין העובר לאמו, ומאפשר מעבר חומרים מזינים וחמצן ממנה אליו, וכן פינוי של חומרי פסולת מגוף העובר. ברגע שהתינוק נולד הוא מתחיל לאכול ולנשום, וחבל הטבור נעשה מיותר. שארית החבל מתייבשת ונופלת, ונשארת
קשר למחלות: כן. רקמת צלקת מטבעה חלשה יותר מרקמה רגילה, והטבור נמצא במרכז הבטן, אזור פגיע במיוחד. כאשר הלחץ בתוך הבטן עולה, או כאשר השרירים של דופן הבטן נחלשים, חלק מאיברי הבטן עלולים להידחק דרך הטבור. כך נוצר בקע טבורי ("הרניה" או "שבר"). התיקון הוא לרוב על ידי ניתוח בלבד.
מיקום: החלק העליון של החזה.
תפקיד מקורי: נשים משתמשות בשדיים כדי להניק. לגברים יש מעט רקמת שד ופטמות, אך הם לא משתמשים ברקמה הזו לאף מטרה, ולמעשה השד והפטמות מיותרים לחלוטין אצלם.
קשר למחלות: כן. מכיוון שלגברים יש רקמת שד הם עלולים לחלות בסרטן השד. השכיחות של הסרטן הזה נמוכה לעומת שכיחותו בקרב נשים, אבל חשוב לדעת שהתופעה קיימת.
מיקום: על כל הגוף, מלבד החלק הפנימי של כפות הידיים והרגליים, השפתיים, הפטמות של השדיים, ואיברי המין.
תפקיד מקורי: שיער הגוף הוא שארית אבולוציונית. בקרב אבותינו היונקים הוא שימש לחימום, אבל אצלנו נותרה פלומה עדינה (יחסית) שמכסה את הגוף ואינה מסוגלת לחמם אותו. בנוסף, אין לו שום תפקיד פיזיולוגי בגוף. לכן הוא משמש בעיקר ליופי (כשהוא על הראש והגבות), או כסיבה מצוינת לבקר במשך חודשים ארוכים במכוני לייזר (כשהוא בכל שאר הגוף).
קשר למחלות: לא.
מיקום: ארבע החוליות האחרונות בעמוד השדרה, ולא העצה, כלומר החוליות המאוחות שבתחתית הגו, אלא העצמות הקטנטנות שבהמשך לעצה.
תפקיד מקורי: ביונקים, העצמות האחרונות של עמוד השדרה הן חלק מהזנב. מאז שאבות אבותינו נפטרו מהזנב, חוליות אלה התנוונו, וכעת הן לא משמשות לדבר. הן לא חיוניות ליציבה, לא שומרות על חוט השדרה, ונטולות כל תפקיד.
קשר למחלות: לא.
מיקום: בין האצבעות, גם בידיים וגם ברגלים.
תפקיד מקורי: שארית אבולוציונית להיסטוריה הימית שלנו, אז השתמשנו בקרומים האלה כדי לשחות בצורה יעילה יותר. הקרומים הם שארית עתיקה מאוד, ולכן הם זוכים בתואר האיבר המנוון ביותר בגוף האדם. הקרומים בין האצבעות הולכים ונכחדים עם הדורות, וסביר להניח שהם ייעלמו במהירות במונחים אבולוציוניים (כמה אלפי שנים, בקטנה).
קשר למחלות: לא, אבל אנשים עם קרומים גדולים מהרגיל מתלוננים בדרך כלל על פגם אסתטי. ע"ע דמותה של משרתת הפרקליט לני בספרו של קפקא " המשפט".
מיקום: בחלק האחורי של החניכיים, מעבר לשיניים הבוגרות.
תפקיד מקורי: עם השינוי בתזונה משתנות גם השיניים. התינוק היונק נולד בלעדיהן, וכאשר מערכת העיכול שלו מבשילה ומסוגלת לעכל מזון מוצק, צומחות לו "שיני חלב". לקראת גיל 6-7 הן מתחלפות בשיניים בוגרות. ארבע שיני הבינה מופיעות בדרך כלל בשנות הבגרות המאוחרות, אך לא אצל כולם, ולעיתים רק חלקן מגיחות. בעבר היה להן שימוש, אך כיום ניתן לעכל את כל סוגי המזון של התרבות המודרנית בלעדיהן.
קשר למחלות: כן. כמו כל השיניים שלנו, גם בשיני הבינה עלולים להתפתח חורים ודלקות שונות. כמו כן, לעיתים הן צומחות בכיוון לא נכון, וגורמות לכאבים. במקרים רבים הפיתרון הוא פשוט: עקירה.
מיקום: האצבע החמישית והקטנה ביותר בכף הרגל.
תפקיד מקורי: המדענים לא פתרו סופית את השאלה האם אצבעות כף הרגל (כולן) חיוניות בכלל. בקופים, למשל, הן גמישות ומשמשות לתפיסת ענפים, ובחלק מהמינים אף כזוג ידיים נוסף. אצלנו, ההולכים על שתיים, אין כלל שימוש לאצבעות הרגליים, פרט לשיפור היציבה, והזרת אף לא עוזרת לזאת.
קשר למחלות: הזרת עלולה להישבר, להינקע, ובחולים עם בעיות בכלי הדם הקטנים, עלולים להתפתח נמק ודלקות שונות בזרת.
מיקום: התוספתן הוא חלק מהמעי, ולמעשה הוא צינור דקיק שיוצא מהמעי העיוור שמחבר בין המעי הדק למעי הגס.
תפקיד מקורי: האיבר היחיד ברשימה ששינה את מעמדו מ"מיותר" ל"חיוני". בעבר הוא נחשב לחלק מיותר של המעי, מכיוון שאין לו תפקיד פעיל בעיכול המזון כמו שאר מערכת העיכול. בשנים האחרונות התברר כי רקמת התוספתן עשירה בתאים שקשורים למערכת החיסון, ונראה כי הוא משמש חלק ממערכת ההגנה נגד זיהומים בגוף.
קשר למחלות: החיבור של התוספתן למעי העיוור עלול להיחסם, ולגרום לכך שבמקום תתפתח דלקת בתוספתן (אפנדיציטיס), שהפתרון שלה לעיתים קרובות הוא כריתת התוספתן.
נא להמתין לטעינת התגובות
