המדריך להיפוכונדר (חלק ד')
איך תדעו אם הטשטוש בעיניים הוא סימן לכך שהרשתית שלכם נקרעה? מה ההבדל בין סתם שפעת למתקפה של חיידק אלים? כל התשובות בפרק ד' (והאחרון) של המדריך למחלות הקשות ביותר
במצבים כאלה זמן ההגעה לבית החולים קריטי, ושעה אחת יכולה לעשות את כל ההבדל. מחלות מפחידות לא חסרות, ולעתים קרובות אנחנו לא יודעים לזהות אותן. המדריך להיפוכונדר, פרק ד'.
- פרק א': כל המידע על התקף לב וניוון שרירים
- פרק ב': כל המידע על אפנדציטיס ושבץ מוחי
- פרק ג': כל המידע על סוכרת 1
את חיידק המנינגוקוק, המוכר גם בכינויו "החיידק האלים," אפשר דווקא למצוא יותר בקרב אנשים בריאים מאשר בקרב חולים. ברוב המקרים המנינגוקוק פשוט יושב בלוע שלנו בשקט ולא גורם כל נזק, עד שפתאום, מסיבה שאינה תמיד ברורה, הוא מתפרץ. אז הוא חודר לזרם הדם וגורם למחלת המנינגוקוקסמיה (העלולה להיגמר בהלם ספטי, כאשר בבת אחת מערכות הגוף מפסיקות לתפקד) או לדלקת קרום המוח (מנינגיטיס.( בשני המקרים מדובר בסכנת חיים.
"מדובר במשפחה של כמה חיידקים שיכולים להימצא בלוע של אנשים בריאים," מסביר פרופ' רון דגן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים במרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה ונשיא האיגוד העולמי למחלות זיהומיות בילדים. "זה אמנם החיידק שהודבק לו הכינוי 'החיידק האלים,' אבל בדרך כלל הוא לא עושה כלום. המנינגוקוק נמצא בלוע של עד חמישה אחוזים מכלל האוכלוסייה. בקרב ילדים הוא נפוץ יותר. החיידק עובר בקלות מאדם לאדם, ולכן במקומות צפופים כמו גן ילדים או בטירונות, הוא יכול להופיע בלוע של עד 30 אחוז מהאנשים."
פרופ' דגן אומר כי קיימים כחמישה זנים של החיידק שיש להם יכולת, במצבים מסוימים, לחדור לזרם הדם. אז הם עלולים לגרום למחלה. "כשלגוף יש נוגדנים לחיידק הוא לא נהיה אלים, ולמרבית האנשים המבוגרים יש נוגדנים. ברוב המקרים, גם אם אין נוגדנים, החיידק לא גורם מחלה. אבל יש כמה דברים שגורמים למנינגוקוק להיות אלים," מסביר פרופ' דגן. "יש לו נטייה להיות אלים יותר קרוב לזמן ההדבקה, לכן הסיכון לחלות עולה אם מצטרפים למקום צפוף חדש. בשל כך ההתפרצויות של החיידק נוטות להיווצר יותר אצל קבוצות שרק עכשיו נוצרו, למשל בתחילת שנת לימודים."
מצב נוסף שעלול לגרום לחיידק להיות אלים הוא זיהום נגיפי שמחליש את הגוף, כמו שפעת. גם עישון או כל גורם אחר שמביא לכך שהמערכת החיסונית במערכת הנשימה העליונה לא עובדת באופן תקין, יגבירו את הסיכון שהחיידק ייהפך לאלים.
"זו אחת המחלות הזיהומיות היחידות שכשהיא פורצת מתייחסים אליה כאל מקרה חירום, כמו התקף לב," אומר פרופ' דגן. "לא סתם קראה התקשורת למנינגוקוק 'החיידק האלים.' אם הוא חודר לדם הוא עלול לגרום מחלה סוערת, שיכולה להתפתח במהירות. בתוך מספר שעות המחלה עלולה לגרום נזק מוחי ומוות, גם אם מגיעים לרופא. בעולם המערבי כעשרה אחוזים מחולי המנינגוקוק מתים.
למרות המספר הגבוה של אנשים שנושאים את החיידק, בכל שנה יש רק עשרות מקרים של המחלה ברחבי הארץ, יותר ממחציתם אצל ילדים. "המחלה עלולה להתפרץ בכל גיל, אבל הסיכון הגדול ביותר הוא בקרב פעוטות מתחת לגיל שנתיים," מסביר פרופ' דגן. "עוד גילים נפוצים הם אלה שבהם מתחילים להתקבץ קבוצות - פעוטות במעונות יום, בני נוער בגיל הלימודים או הצבא וכדומה. בשל כך בארצות הברית שיא התחלואה הוא בקרב תלמידי קולג' בתחילת השנה." גם אנשים ללא טחול נמצאים בקבוצת סיכון.
רוב התסמינים של המחלה אינם ספציפיים למנינגוקוק. "כמעט תמיד יש חום, ולרוב הוא גבוה. אבל רוב מקרי החום אינם קשורים למנינגוקוק," אומר פרופ' דגן. "תסמין נוסף עלול להיות כאבי ראש, מכיוון שב-60 אחוז מהמקרים תפרוץ דלקת קרום המוח. גם עלולה להיות הרגשה כללית רעה, חולשה וטשטוש ראייה. תסמינים נוספים עלולים להיות אפאתיות, חוסר תיאבון, לעתים הקאות או ירידה ברמת ההכרה."
פרופ' דגן מבהיר כי כל אחד מהתסמינים הללו יכול להיגרם מסיבות שונות, ובדרך כלל אינו מצביע על מנינגוקוק. אבל יש תסמין אחד הספציפי לחיידק, והוא מופיע בכמחצית מהמקרים: פריחה בצורה של כתמים אדומים-סגולים בעור שבדרך כלל אינם סימטריים. "לא מדובר בהרבה נקודות קטנות, אלא בכתמים לא סדירים שיכולים להיות בגודל של כמה מילימטרים עד כמה סנטימטרים. כשלוחצים עליהם הצבע לא נעלם, מכיוון שמדובר בשטפי דם תת-עוריים שטחיים."
פרופ' דגן אומר כי כאשר מופיעה פריחה שכזו עם חום, גם אם ההרגשה הכללית טובה יחסית, יש להגיע מיד לחדר מיון. וכמובן, כאשר ילד חולה ומצבו מידרדר במהירות, גם אם אין פריחה כזו, יש להגיע לרופא במהירות.
- הילד סובל יום יומיים מחום ללא פריחה, ומצבו יציב
- הפריחה מגרדת
- כשלוחצים על הפריחה היא מאבדת את הצבע שלה
רואים צל מול העין? אולי מדובר במצב שבו הרשתית שבעינכם נפרדת מהרקמה שמאחוריה. אם לא תגיעו לטיפול בזמן, אתם עלולים לאבד את הראייה. כדי להבין מהי היפרדות רשתית ואיך לזהותה כשהיא מתרחשת, צריך קודם להבין את המבנה המורכב של העין שלנו.
"העין היא מעין כדור שאפשר להמשיל למצלמה," מסביר ד"ר יוסף פרנץ, מנהל יחידת רשתית וזגוגית בבית החולים מאיר. "החלק הקדמי של הכדור הוא מערכת עדשות שמורכבת מהקרנית, מאחוריה הקשתית שבתוכה יש חור שהוא האישון, ומאחוריו העדשה. בחלק האחורי-הפנימי של הכדור נמצאת הרשתית (האנלוגית לפילם של המצלמה,( שקולטת את האור שנכנס דרך מערכת העדשות. האור נופל במרכז הרשתית שנקרא מרכז הראייה, ויוצר אות חשמלי שעובר דרך עצב הראייה למוח".
הרשתית היא שכבה דקה של רקמה שניזונה מכלי דם, שחלקם נמצאים ברקמה שמאחוריה. כדי שאדם יראה, הרשתית צריכה לקבל אספקת דם, ולשם כך להיות צמודה לדופן העין. כשהרשתית מתחילה להיפרד מהדופן, מדובר בהיפרדות רשתית שמסכנת את הראייה. "הנפח שנמצא בין הרשתית לעדשה מכיל ג'ל שנקרא זגוגית. הוא מורכב מכ-98 אחוז מים, ועטוף בקרום שצמוד לרשתית. בשלב מסוים בחיים המים מהזגוגית מחלחלים דרך הקרום, ומצטברים בין הקרום לרשתית, נפח הזגוגית יורד, והזגוגית ניתקת מהרשתית," מסביר ד"ר פרנץ.
תהליך הניתוק של הזגוגית מהרשתית הוא תהליך טבעי, ובגיל 60 אצל כ-60 אחוז מהאוכלוסייה הזגוגית כבר מנותקת. הבעיה היא שלעתים, במקומות מסוימים, הקרום של הזגוגית שמתחילה להתנתק דבוק לרשתית חזק כל כך, שכשהוא מנסה להתנתק הוא קורע אותה. ברגע שיש קרע ברשתית קיימת סכנה שהנוזל שסביב הקרע יחדור מתחת לרשתית ויפריד אותה מדופן העין. החשש הגדול ביותר הוא שההיפרדות תגיע למרכז הראייה. אם החולה מגיע לטיפול לפני שההיפרדות מגיעה למרכז הראייה, אפשר לנתח ולהציל את הראייה. אבל אם ההיפרדות כבר הגיעה למרכז, גם אם יצליח הניתוח, הראייה בדרך כלל לא תחזור לקדמותה.
ד"ר פרנץ מציין כי בקרב כלל האוכלוסייה, שכיחות היפרדות רשתית היא אחד לעשרת אלפים איש בשנה. "ככל שהגיל עולה התופעה שכיחה יותר, אבל היא קיימת גם בקרב צעירים. השכיחות אצל צעירים גדולה יותר, כאשר הם סובלים מקוצר ראייה גבוה. אצל מבוגרים השכיחות גדולה יותר אחרי ניתוח קטרקט."
בקרב אנשים שעברו ניתוח קטרקט, השכיחות של היפרדות רשתית היא כחצי אחוז. מתוך מקרי היפרדות הרשתית אצל אנשים שעברו ניתוח קטרקט, השכיחות גבוהה יותר בקרב גברים, אנשים הסובלים מקוצר ראייה, וכאלה שעברו את ניתוח הקטרקט לפני גיל .60 סיבה נוספת שיכולה לגרום היפרדות רשתית היא טראומה קהה (מכה) לעין, שיכולה כמובן לקרות בכל גיל.
לכל אחד מהשלבים המקדימים להיפרדות הרשתית יש תסמינים מסוימים המשמשים סימני אזהרה. לעתים יופיעו התסמינים רק בשלב שבו הרשתית עצמה מתחילה להיפרד מהרקמה.
- היפרדות הזגוגית: ראיית הבזקי אור היא סימן מתריע לניתוק הזגוגית, ומבטאת משיכה של הרשתית על ידי הזגוגית. הסימנים להיפרדות הזגוגית עצמה הם נקודה, "זבוב" או "קורי עכביש," הצפים מול העין. כשמופיע אחד התסמינים חשוב להגיע לרופא, ולבדוק אם מדובר בהיפרדות זגוגית, ואם כן, לוודא שלא נוצר קרע ברשתית. יש לעבור בדיקה נוספת לאחר שלושה שבועות. שימו לב: קרע ברשתית עלול להיווצר גם ללא הסימנים המקדימים של היפרדות זגוגית.
- קרע ברשתית: גם לקרע שעלול להוביל להיפרדות הרשתית, לא תמיד יש סימנים מוקדמים. אם הקרע נוצר באזור של כלי דם, הוא גורם שטף דם בזגוגית והחולה יראה הרבה נקודות מול העין, או יראה מטושטש. "במקרה של התסמינים האלה יש להגיע מיד לרופא עיניים - הבדיקה דחופה לאותו יום," אומר ד"ר פרנץ. במצב של קרע יעבור החולה טיפול בלייזר כדי למנוע היפרדות של הרשתית.
- ללא תסמינים: המצב בעייתי יותר כאשר החולה לא הבחין בסימנים המקדימים של הבזקי אור, והקרע נוצר באזור ללא כלי דם. "במצב זה לא יהיו תסמינים, והחולה לא יידע שיש קרע. הקרע לא כואב, ולא גורם אודם בעיניים," מבהיר ד"ר פרנץ. "אם נוצר קרע והחולה לא טופל, עלול לחדור נוזל מתחת לרשתית, שיגרום היפרדות רשתית."
- היפרדות הרשתית: כאשר נוצרת היפרדות רשתית, יראה החולה מעין צל או וילון שנוצר מול עינו בפתאומיות, ונותר שם באופן קבוע. הצל מתחיל בדרך כלל בהיקף של שדה הראייה - למעלה, למטה או בצדדים. הצל נותר באותו מקום ולא זז, אבל ככל שההיפרדות מתקדמת הצל גדל ומתפשט לכיוון המרכז. כשההיפרדות מגיעה למרכז הראייה, יאבד החולה את חדות הראייה ויתחיל פתאום לראות מטושטש. הוא לא יוכל לקרוא או לזהות אנשים בעין.
"התסמינים של היפרדות הרשתית תמיד יתחילו בצל בהיקף שדה הראייה, ורק בשלב מאוחר יותר תופיע הראייה המטושטשת," מסביר ד"ר פרנץ. "לפעמים קורה שהחולה לא שם לב להופעת הצל, כי הוא רואה היטב בעין האחרת, והוא עלול לאבד זמן יקר. כל זמן שהראייה טובה, כלומר, ההיפרדות לא הגיעה למרכז הראייה, ניתוח יכול להחזיר את הרשתית למקומה ללא נזק לראייה. אבל כאשר ההיפרדות מגיעה למרכז הראייה, הסיכוי לחזור לראייה תקינה הוא קלוש. לכן אם אדם מתחיל לראות את הצל, עליו להיבדק במהירות אצל רופא עיניים. אם מאובחן שמדובר בהיפרדות רשתית הוא חייב להגיע לבית החולים, אחרת בתוך כמה ימים המסך עלול להגיע למרכז."
- כאבים - ההיפרדות לא מלווה בכאבים: לא בראש, לא בעיניים ולא בארובת העין
- הפרשה בעין
- אודם בעין
- דלקת בעין
- כתם אדום גדול בלובן של העין
נא להמתין לטעינת התגובות
