מוסר גבוה
כל מה שרציתם לדעת (ומה שלא) על השתלת כליות
ניתוח להשתלת כליה הוא מהנפוצים ביותר וזאת בשל מגוון המחלות העצום שיכול להוביל לאי ספיקת כליה, מצב שבו הכליות מאבדות את יכולתן לסנן
תלוי בחומרת המחלה. אדם יכול לחיות עם כליה פגועה במשך שנים ארוכות ובמקרים אחרים ההידרדרות יכולה להתרחש תוך חודשים ספורים. כך או אחרת, גם במקרים דחופים של השתלה החולה יכול לעשות שימוש בדיאליזה כתחליף לפעילות הכליות.
כ-160 אלף שקל בארץ וכ-200 אלף בחו"ל. ההשתלה אמנם ממומנת על ידי קופות החולים, אולם במרבית המקרים על המושתל לשאת בעלות התיווך במידה ולא נמצא תורם. דמי התיווך עומדים על בין 50 ל-100 אלף דולר. במקרה של תרומה בארץ, דמי התיווך עומדים על כ-80 אלף דולר.
התורם יכול להיות הן מקור חי והן אדם שנפטר בעקבות מוות מוחי. להשתלות שמגיעות ממקור חי סיכויים גבוהים יותר להצלחה. התחליף היחיד לכליה הוא דיאליזה שאיתה ניתן לחיות שנים ארוכות, אך איכות החיים נפגמת בצורה קשה. "בתקופה האחרונה נבחנת האפשרות לגדל כליה בתהליך של הנדסת איברים, אך עושה רושם שהפיתוח עוד רחוק מאוד מסיום", מספר פרופ' איתן מור, מנהל מחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון. "נכון להיום, הסיפורים האלו טובים בעיקר לקישוט העיתון ולא מסייעים להרחבת התודעה על מצוקת האיברים הקשה". במידה והתורם בריא לא קיים חשש שהתרומה תשנה את חייו. מקרה של תמותה בעת תרומה הוא נדיר - אחד ל-3,000 ניתוחים - וזאת בשל סיבוך בניתוח עצמו. לאחר תקופת התאוששות של שבועיים-שלושה, התורם חוזר לחיי שגרה.
"מרגע ההשתלה הכליה עוברת תהליך דחייה כרוני במהלכו היא חוסמת אט אט את כלי הדם ויוצרת הצטלקות של הכליה", אומר פרופ' מור. "תהליך זה אורך בין 10 ל-15 שנה, ובמקרים מסוימים אף למעלה מכך. כאשר האיבר 'סיים' את חייו, נערכת השתלה נוספת".
בשנים האחרונות מספר הממתינים לתרומה בישראל עומד על כ-500 ומספר ההשתלות על כ-60. בשל המחסור החמור באיברים, מרבית ההשתלות נערכות בחו"ל. קרוב לעשרה אחוזים מהחולים נפטרים במהלך ההמתנה. סיכויי הצלחה גבוהים יחסית ועומדים על 90 אחוז בשנה הראשונה, 70 אחוז במשך חמש שנים ו-50 אחוז במשך עשר שנים.
ב-54' הושתלה הכליה הראשונה בבוסטון לצעיר שקיבל תרומה מאחיו התאום. ההשתלה הראשונה בישראל נעשתה כעשור אחר כך.
שרה וקסלר, יושבת ראש עמותת מושתלי הכבד, עברה עד היום שלוש השתלות כליה, אחת מהן בשילוב עם כבד. "לאחר הלידה הראשונה שלי הכליה שוב קרסה ונזקקתי להשתלה נוספת", היא מספרת. "הרופאים היו חלוקים בדעתם, מכיוון שהשתלה כפולה של כליה וכבד היתה פרוצדורה סבוכה בזמנו, ומעט מאוד אנשים שרדו אותה. בשלב הזה היה לי ברור שאני לא אצא מהתהליך הזה בחיים אך בכל זאת התעקשתי. במשך קרוב לשנה המתנתי בחו"ל להשתלה, ואת ילדי, שרק נולד, ראיתי פעמיים בלבד במהלך אותה תקופה. לאחר כשנה נמצא התורם, עברתי את הניתוח והשבוע אני חוגגת 17 שנה. קשה לי לומר שמדי פעם אני לא חושבת על כך שאולי יבוא היום ואני אזדקק לכליה נוספת, אבל כדי לברוח מהמחשבות אני דואגת להיות עסוקה. בינתיים, זה עובד".
נא להמתין לטעינת התגובות
