פעילות גופנית מפחיתה סיכוי ללקות בדמנציה
מחקר איטלקי מעלה כי הגברת הפעילות הגופנית היומית עשויה להפחית את הסיכון לפתח דמנציה (שיטיון) של כלי הדם, אולם לא להקטין את הסיכון לפתח אלצהיימר
"תוצאות המחקר שלנו מראות שפעילות גופנית מתונה, כמו הליכה למשל או פעילויות גופניות קלות אחרות, מפחיתות את הסיכון לפתח דמנציה ווסקולארית באנשים מבוגרים, ללא תלות במשתנים סוציו-דמוגראפיים, גנטיים ורפואיים" אמר החוקר הראשי ד"ר ג'יאווני רוואגליה מביה"ח האוניברסיטאי בולוניה, איטליה. "חשוב לציין שפעילויות גופניות קלות לביצוע כמו הליכה, מספקות את אותן תועלות קוגניטיביות כמו פעילויות תובעניות אחרות" הוסיף החוקר.
שלא כמו במחקרים קודמים אחרים, צוות המחקר מבולוניה לא מצא קשר בין הגברת הפעילות הגופנית היומית לבין הפחתת הסיכון לפתח אלצהיימר, אולם הם לא פסלו את האפשרות שקיים קשר שכזה, אם כי יתכן שהחמיצו אותו בשל העדר חוזקה סטטיסטית.
מחקרי תצפית ומחקרי התערבות מצביעים באופן עקבי על הקשר שבין ביצוע פעילות גופנית לבין תפקוד קוגניטיבי טוב יותר, בקבוצות מדגמיות של אנשים מבוגרים. למרות הקו העקבי, לא כל המחקרים מאששים טענה זו.
מספר מחקרי האורך שבדקו את הקשר הזה בקרב אנשים מבוגרים הוא מצומצם ולוקה בתוצאות בלתי-עקביות. הפחתת הסיכון לפתח דמנציה ואלצהיימר בקרב אנשים מבוגרים, שעסקו בפעילות גופנית מתונה במהלך חיי היומיום, נמצאה בכמה מחקרים אולם לא באחרים. יתרה מכך, רק מחקרים בודדים בחנו את הקשר שבין עיסוק בפעילות גופנית לבין הפחתת
אף לא אחד מהם מצא קשר נסיבתי לסברה זו. על מנת לבחון את הקשר שבין פעילות גופנית לבין הפחתת הסיכון לפתח אלצהיימר ודמנציה של כלי הדם, אספו חברי צוות המחקר נתונים מ-749 נבדקים איטלקים בני 65 ומעלה שהוגדרו נורמאליים מבחינה קוגניטיבית. נתוני הבסיס נאספו בשנים 2000-1999. רמת הפעילות הגופנית הבסיסית של הנבדקים נמדדה על סמך הוצאת האנרגיה היומית בפעילויות בעלות עוצמות שונות, כמו: הליכה, עלייה במדרגות, פעילויות מתונות, פעילויות עצימות וסך הפעילות הגופנית היומית.
במהלך השנים 2004-2003 נקראו הנבדקים למבדקי אבחון לאיתור דמנציה. במהלך 4 שנות המעקב אובחנו 86 מקרים של דמנציה, בכללם 54 מקרים של אלצהיימר ו-27 מקרים של דמנציה ווסקולארית. החוקרים מצאו שלאחר תיקון של המשתנים הגנטיים והסוציו-דמוגראפיים, הסיכון לפתח דמנציה ווסקולארית היה נמוך משמעותית בקרב הנבדקים שהלכו יותר, שביצעו יותר פעילויות גופניות מתונות ושבסך הכול היו פעילים יותר.
עם זאת, החוקרים מבקשים להדגיש שאין להסיק מתוצאות המחקר שפעילות גופנית אינה עשויה למנוע אף את התפתחותה של מחלת האלצהיימר. לדבריהם, נחוצים מחקרים נוספים על מנת לבדוק את הקשר שבין העיסוק בפעילות גופנית לבין מכלול התהליכים המנטאליים. החוקרים מציעים שהמחקר יתמקד בתועלות שהפעילות הגופנית עשויה לתרום לתפקודים ההכרתיים. לדוגמה, פעילות גופנית עשויה לשפר את זרימת הדם למוח ולהפחית את הסיכון לפתח בו מחלות של כלי הדם.
לחילופין, פעילות גופנית עשויה לתרום לגמישות ולפלסטיות של הסינפסות (צמתים עצביים), להגברת ההפרשה של גורמי הזנה, להגברת הסינתזה של המוליכים העצביים, להגברת הרזרבות הקוגניטיביות או להפחתת ההפרשה של הורמוני סטרס, כמו קורטיזול, שעלולים להיות בעלי אפקט רעיל למוח. בנוסף, מציינים החוקרים: "יותר מאשר הפעילות הגופנית עצמה, עצם קיום אורח חיים פעיל עשוי לתרום באופן דרמטי לגירויים מנטאליים וחברתיים עבור האנשים המבוגרים ומכאן התועלת הרבה שבקיום אורח חיים שכזה".
באדיבות מכון וינגייט
מולי אפשטיין הוא פיזיולוג, וראש מדור 'שירותים מדעיים לספורטאי הישג' במרכז הרפואי ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט
נא להמתין לטעינת התגובות
