הדובון שמתנדנד בקצה האף
אנחנו מכירים אותה במצב נוזלי או מוצק, ובדרך כלל היא ממש מעיקה. מה ההבדל בין צבעי הנזלת השונים, האם כדאי לבלוע או להסניף אותה ואיך להתמודד עם הגודש בחורף? יוצא קבוע
בטח שאפשר: אמצע יום העבודה. מינגלינג קליל עם כמה קולגות כשלפתע עולה בך החשש שמהאף שלך מגיחה חתיכה צהבהבה ורוטטת. תופעות הלוואי קשות: סומק בלתי נשלט עולה בלחיים, השיחה כבר לא קולחת, והכי גרוע – אצבעות הידיים נעות בצורה בלתי רצונית לעבר האף. פאדיחה.
חננה, באבעס, דובונים – כל הכינויים שניתנו לנזלת מעולם לא הפכו אותה לחמודה במיוחד. את הרופאים היא מעניינת בדרך כלל רק במצבה הנוזלי, אבל אותנו היא מעסיקה לכל הפחות פעם ביום, באירוע החיטוט באף. עבור חלקנו, הנזלת הרכה מופיעה בעונת החורף, כשמצוננים, והמנוזלים כרונית שבינינו נאלצים למחוט אותה כמעט מדי יום ביומו.
בדקנו עם פרופ' אבישי גולץ, מנהל תחום אף אוזן גרון בבית החולים "רמב"ם", ד"ר אודי צינמון, מומחה למחלות אף אוזן וגרון ב"מכבי שירותי בריאות" וד"ר עדי צוונג-גונן, מנהלת רפואית של "מכבי טבעי" בירושלים, למה צריך בכלל נזלת, ממה היא מורכבת, מה ההבדלים בין הצבעים השונים, האם אפשר לבלוע או להסניף אותה, ואיך להתמודד עם הגודש בעונת החורף.
הנזלת היא נוזל ג'לי שמורכב בעיקרו ממים, בצירוף עם חלבונים, מלחים ורבי-סוכרים. את ההפרשה מפיקות הריריות שמרפדות את האף ואת דרכי הנשימה. ליתר דיוק,

אף נורמלי מפריש כמות של בערך ליטר נוזל ביום, שמיועד למטרה די קריטית: לאפשר לנו לנשום. אחד מתפקידיו המרכזיים של האף הוא לחמם את האוויר ולהעלות את רמת הלחות שלו. הריאות דורשות רמת לחות של כמעט מאה אחוז, ומכיוון שהאוויר בחוץ בדרך כלל יבש יותר מכך – הנוזלים של האף משלימים את החסר.
כשהאף שלכם סתום ואתם נאלצים לנשום דרך הפה, תרגישו מהר מאוד את היובש שפושה לכם בין השיניים. הסיבה: אלה הריאות שדורשות לחות, והפה לא מפיק אותה באופן טבעי.
את הילדים חשוב להרגיל לנשום באופן קבוע דרך האף, מפני ששימוש בפה למטרה זו מחליש את הריאות.
הרופאים מדגישים: לא כדאי לבלוע נזלת וגם לא למשוך אותה פנימה. הסיבה: הסינוסים חוטפים את המתקפה העצבנית של הנוזל הצמיג, ועלולים להגיב בדלקת.

חלק מההפרשות של האף אצל חלק מהאנשים נקרשות והופכות למוצק. הסיבות אינן ידועות לרופאים, בעיקר מפני שמצב של דובונים באף אינו גורם לבעיות, ולכן הם לא טרחו לחקור אותו.
כאשר האוויר נקי וצלול, לא אמורות להיות שום בעיות של נוזלים באף: רובם מתאדים, חלקם הופכים למוצק, והכל תקין. הבעיה מתחילה כשיש גירוי מסוים: אלרגי, ויראלי, חיידקי, כימי או הורמונלי. במצבים כאלה הבלוטות מפרישות עודף של נוזלים, וההפרשה הופכת לסמיכה.
נזלת מימית שקופה ומרובה מצביעה בדרך כלל על אלרגיה.
נזלת מהסוג הירקרק-צהוב הסמיך, מלווה לעיתים בריח לא נעים – מעידה על תהליך זיהומי כלשהו, כלומר, שחיידקים או וירוסים הסתננו לתוכה.
בתהליכים זיהומיים – אין טיפול שמרפא את הנזלת שנובעת מזיהום ויראלי, אלא טיפול סימפטומטי בלבד, כלומר, כזה שמקל על התסמינים. ברפואה הסינית נהוג לערבב מים עם מלח ולטפטף בתוך האף.
כאשר מדובר בזיהום חיידקי, הטיפול יהיה בדרך כלל באמצעות אנטיביוטיקה, הכל בתיאום עם רופא.

האבחנה של נזלת כרונית הנובעת מאלרגיה נעשית לפי היסטוריה רפואית: אם יש לך נזלת בתקופות שונות של השנה או בחשיפה לאלרגנים מסוימים (חתול, אבק), סביר להניח שהנזלת היא אלרגית.
במצבים כאלה, מומלץ קודם כל להתרחק ממקור האלרגיה. בהמשך, נהוג לטפל באמצעות תרופות אנטי-אלרגיות, ובמקרים מסוימים אף לחסן נגד החומר המשמש כאלרגן. הטיפול החיסוני דורש זמן והתמדה. ברפואה המשלימה מטפלים באלרגיות באמצעות דיקור סיני, צמחי מרפא והומאופתיה.
אצל מבוגרים שבולים מאף סתום באופן קבוע, ונזלת שמיוצרת בכמויות גדולות מהרגיל, כדאי לבדוק את האפשרות הלא-שכיחה של חסימה באזור לוע האף. במקרים נדירים יותר מצב כזה עלול להעיד על גידול בלוע האף.
באזור לוע האף יש רקמה שדומה מאוד לשקדים בגרון ונקראת אנדואיד. בקרב ילדים ישנה תופעה שבה האנדואיד מוגדל בצורה חריגה, וחוסם את המעבר שבין החלק האחורי של האף והפה ("חסימה דו צדדית של החלק האחורי באף"). מצב אחר שמתרחש בקרב ילדים מתאפיין בכך שהפתח האחורי של האף הוא צר באופן יחסי. במקרים האלה האף של התינוק סתום בצורה קבועה.
תופעות אלו מאובחנת מיד בזמן הלידה, מפני שתינוקות אינם יודעים לנשום דרך הפה. הטיפול במצבים חריגים הוא על ידי ניתוח שנקרא בשפה שלנו "ניתוח פוליפים", או ניתוח "השקד השלישי".
בנוסף, כאשר לילד יש נזלת שבוקעת מנחיר אחד בלבד, כדאי לקחת בחשבון את האפשרות שלתוך האף חדר גוף זר.