קצת זנגביל לנטרול הלחץ
הוא מסייע לכאבי גרון וצינון, מווסת את לחץ הדם, מקל על חובבי האלכוהול ואפילו עזר לכהנים עם ריח פה בעייתי. קבלו אותו – טרי, כבוש או מסוכר – הג'ינגר ב"אסטה לה באסטה"
הוא טוב לטיפול בדלקות ובכאבי פרקים, מסייע לויסות לחץ הדם, מכיל שמנים הדומים בפעולתם לאספירין, מונע סרטן, עוזר למנוע בחילות נסיעה ומקל על תסמיני ההריון. לחובבי הטיפה המרה מומלץ להצטייד בחופן לפני או אחרי היציאה לפאב, מאחר והצמח מסייע לנטרל את נזקי האתנול – החומר המזיק באלכוהול.
רופא יווני בן המאה הראשונה טען שהוא מחמם את הגוף ומחזק את מערכת העיכול והסינים משתמשים בו גם לטיפול בכוויות. ואם זה לא מספיק לכם אז הסבתות סבורות שצמח התיבול ההודי הזה מעניק טעם שונה לחלוטין לזמן הבילוי בין הסדינים.
לג'ינג'ר יש אמנם יתרונות רבים, אך מניין קלוריות נמוך במיוחד הוא לא אחד
הזנגביל הוא צמח מאכל הודי שהגיע לסין בתחילת המאה השניה, ולאחר מכן התגלגל ליוון ולמדינות המערב. רופא יווני היה הראשון לטעון שהוא מחמם ומחזק את הגוף והכליות. גם חז"ל השכילו לעמוד על יתרונותיו הבריאותיים, כשטענו שלכל מחלה יש צמח מרפא, אך הזנגביל והפלפל טובים לכל מכאוב.
מאז חדרו לחיינו הסושיות ומסעדות היוקרה העלאק-אוריינטליות, השורש המיובל למראה צובר יותר ויותר מעריצים שדורשים את טעמו הלימוני-חריף בכל מיני פורמטים: טרי, מיובש, מוחמץ, מסוכר ואפילו במחית.
"כוס המלאה בפרוסות ג'ינג'ר מכילה 1.7 גרם חלבון 15 גרם פחמימות, ו-2 גרם סיבים תזונתיים", מפרטת גילה אדלר, תזונאית קלינית וספורט ומומחית ברפואה סינית. "כמו כן, בזנגביל יש 417 מ"ג אשלגן המועיל בוויסות לחץ דם. החומרים הפעילים בגינג'ר הם השמנים הנדיפים ובמיוחד הגינג'רול בעל התכונות למניעת דלקות, בדגש על דלקות פרקים וכאבים".
הזנגביל פעיל נגד טרומבוקסן - חומר המצר כלי דם, מעלה לחץ דם ויוצר הידבקות של הטסיות, ובכך דומה בפעילותו לאספירין. אכילת הצמח מגנה על הקיבה מהאתנול - אחד החומרים המזיקים שיש באלכוהול. כמו כן, הוא מעורר השפעה נוגדת חימצון, המגנה מפני סרטן.
לפי אדלר, חומר שנקרא קפקסין ונמצא בצמח הינו ממריץ, מעלה שריפת אנרגיה על ידי עליה בצריכת החמצן בגוף על ידי עליית חום הגוף. מחקרים בבעלי חיים הראו אפקט של למעלה מ-20 אחוז עליה בצריכת חמצן והוצאה קלורית - בדומה לפעולה של הקפאין בהעלאת חום הגוף.
"הזנגביל הוא בעל אנרגיה חמימה וחודר לערוצי הקיבה, הטחול והריאות" מסביר עדי פרום, מומחה לרפואה סינית. "הוא מסייע במצבי התקררות המלווה בשיעול, התעטשויות, צמרמורות, נזלת שקופה ומימית, כאבי ראש ושרירים".
"בנוסף, הוא מועיל לאברי מערכת העיכול ומסייע במניעת סוגי בחילות שונים, החל מבחילות הנגרמות מתנועה או נסיעות וכלה בבחילות בוקר המתלוות לתהליך ההריון. שימוש בו מסייע לעיכול וטוב למצבי שלשול על רקע חולשה, גזים וכיווצים בבטן. הזנגביל נחשב כמפחית תופעות רעילות של צמחי מרפא אחרים".
לדברי פרום, בשימוש חיצוני - מיץ ג'ינג'ר סחוט יקל על כוויות תרמיות קלות, וקליפתו טובה להפחתת בצקות. בצורתו היבשה הוא מחזק את היאנג, פותח את המרידיאנים, מקל על כאבי פרקים ארתריטיים וראומטיים ויעיל במצבים של גפיים קרות. הג'ינג'ר הינו אחד המרכיבים בתרופה הטבעית זינקסין המיועדת לכאבי פרקים ומומלצת ע"י אורתופדים בקהילה.
יהודי הודו היו נוהגים לסחוט מיץ טרי מהשורש ולשתות אותו כנגד שלשול. יהודי תימן היו דווקא אוכלים אותו בליווי קינמון ודבש כסגולה לחיזוק הראייה. עוד שימושים בג'ינג'ר נעשו לטיפול בכאבי שיניים, לשיעול עם ליחה ולהקלת הנשימה.
ברפואה העממית נוהגים לקחת כפית מהשורש להרתיח במים ולהוסיף לימון ודבש על מנת להקל על כאבי גרון והצטננויות. הג'ינג'ר נחשב בהרבה מקומות בעולם כמעורר ומחזק פעילות מינית - כמו פירות וצמחי מאכל רבים. אך בניגוד לשאר השכנים בשוק, צמח זה הוא היחיד שנמצא עבורו קשר מוכח בין השמועה למציאות: מחקרים שבוצעו על חיות מעבדה הראו עליה בהורמון הזכרי טססטוסטרון עקב אכילתו.
לפי פרום, הכמות הבטוחה לשימוש באכילה או בטיפול תרופתי היא בין 3 ל-9 גרם ליום. לדבריו, הדעות של המומחים חלוקות בנוגע לשימוש בג'ינגר בהריון. למרות שלג'ינג'ר יעילות בהקלת בחילותו הקאות בקרב הריוניות, עדיין לא ידוע אם הוא בטוח לשימוש לאורך חודשים רבים, בין השאר בשל חשש להשפעה על קרישת הדם אצל האם.
נא להמתין לטעינת התגובות
