כרית הסיכות שצומחת מתחת
אם מדינת היהודים היתה קמה באוגנדה, סביר שלא היתה לנו בעיה בתחום, אבל הישראלים סובלים מטחורים בגלל העיתון של הבוקר ובעיקר בגלל הפאדיחה. יוצא קבוע
עובדה עגומה אחת היא שבחירה באוגנדה כמדינת היהודים היתה עושה את הטחורים שלנו בריאים ושלמים. שם, כך מספרים לפחות, עובדים בשיטת הבול קליעה. שלוש דקות בשירותים והיינו. אצלנו זה אחרת: המדור כבר מכיר כמה בריות שלוקחות את הלפטופ לשירותים של הבוקר. הרופאים אומרים: רע מאוד.
אין ספק שהטחורים הם הוכחה לכך שאנחנו שייכים לעולם המערבי. אבל הרופאים המקצועיים ביותר שלנו לא באמת יודעים להסביר למה הם עושים בעיות. עוד עובדה קשה לעיכול. והכי גרוע: רוב האנשים שסובלים מהבעיה לא ממהרים לגשת לרופא. ואז המצב מתחיל להחמיר.
ביקשנו משלושה מומחים לשרטט בפנינו את כל ההיבטים של התקלה: ד"ר רון גרינברג, כירורג בכיר בבית החולים איכילוב, דוד פרלה, מומחה לטיפול בבעיות עור ברפואה סינית ואחראי רפואה סינית במחלקת עור בבית החולים תל השומר וגילה אדלר, דיאטנית קלינית וספורט.
הדימוי המעניין של ד"ר גרינברג לטחור הוא של כרית בגודל של 2 ס"מ, שמונחת על (מיטת) פי הטבעת. כמו במיטות המפונקות ביותר, לכל אחד יש 3 כריות כאלה. העניין הוא שבמצב נורמלי,
התפקיד שלהם: סגירה של פי הטבעת. הם תורמים 17 אחוזים מהכוח שעוזר לסגור את האזור (בשיתוף עם שרירי רצפת האגן). המשמעות היא שהם איבר חשוב, אבל אפשר בלעדיהם. אם כורתים את הטחורים (ותכף נגיע לשם), האזור לא מאבד לגמרי שליטה.
הטחורים הם משמעותיים יחסית במצבים של שיעול או התעטשות, כשיש עליה בלחץ שבתוך הבטן. בנוסף, כל אחד יכול לזהות בעזרתם את אופי התוצרים של מה שנמצא במערכת (ההערכה של כל אחד עם עצמו מה דרגת המוצקות של המשלוח הקרוב).
הרפואה הרי לא יודעת למה הטחורים מחליטים לזוז מהמקום, אבל מצליחה לתאר מה קורה איתם ברגע שהמצב משתבש: הם הופכים להיות גדושים בדם ומדממים כשהצואה עוברת אותם, וגם "צונחים" החוצה. בנוסף, הם יכולים להפריש ריר. את כל זה אנחנו יכולים לאתר באמצעות דם בצואה. או בתחושה של גירודים, אי נוחות ותחושת לחץ ונפיחות באזור.
המצב מוחמר כשיש יציאות א-נורמליות כמו עצירות ושלשול. בנוסף, המחקר הרפואי מצא שישיבה ממושכת בשירותים גורמת לדם לא מנוקז שמצטבר בהם, מפני שאין תמיכה לרצפת האגן. ע"ע אפריקה. וכמו כל תופעה שהרפואה לא ממש מבינה, אחת הסברות היא שהטחורים קשורים לתורשה, ולנתונים כמו משקל עודף וחוסר פעילות גופנית.
מומחי התזונה יספרו לנו שכדי למנוע עצירויות כדאי שהתערובת שזורמת בסיסטם תכיל 25 גרם של סיבים תזונתיים, 12 כוסות מים מדי יום ו-5 מנות של פרי וירק. אה, וכדאי להקפיד על שתי כפות של שמן זית ביום. כדי להגיע לכמות הסיבים הנדרשת, אפשר ליטול פשתן טחון, קוואקר, מוזלי או דגני בוקר המבוססים על סובין ונטולי סוכר. לחם? רק חיטה מלאה. אפשר גם לקחת תמצית או אבקה של זרעי ענבים, שלגביהם יש סברה שהם מכווצים את כלי הדם.
לפי הערכות כ-15 אחוז מהנשים סובלות מטחורים במהלך ההריון. הסברה היא שהרחם לוחצת על הוורידים הגדולים וגורם להפרעה בניקוז של הדם באזור הרגיש. בנוסף, השינויים ההורמונליים מלווים לעיתים בעצירות, תופעה שכאמור, מחמירה את הבעיה. אבל הלידה עצמה לא גורמת לטחורים. לכל היותר היא יכולה להחמיר מצב קיים.
כשאזרת את האומץ להתמודד עם הבעיה (באמת שכדאי מוקדם ביותר), לא כדאי להודיע לרופא שיש לך טחורים. קודם כל, כי הוא יגלה את זה לבד. ושנית, כי יש בעיות נוספות שדומות מבחינת התחושה, כמו טחורים חיצוניים, כשמופיעה מעין "גולה" עם קריש דם בווריד שעובר על פי הטבעת.
הרופא יאתר את הבעיה בבדיקה גופנית שנמשכת כרבע שעה וכוללת הסתכלות בפי הטבעת, בדיקה רקטלית עם האצבע ובהמשך שימוש באנוסקופיה – מכשיר שמאפשר התבוננות לעומק של 6-8 ס"מ.
במושגים רפואיים אפשר למיין את מצב הטחורים לארבע דרגות חומרה:
1. מדממים ולא זזים ממקומם הרגיל בפנים
2. מדממים ומחליקים בצניחה. אבל חוזרים אחר כך לבד, בתום הצואה
3. מדממים ומחליקים אבל אפשר לדחוף אותם בחזרה פנימה באופן עצמאי
4. כל הנ"ל ואי אפשר להחזיר אותם יותר
הטיפול השמרני מתאים לטחורים בדרגה 1, ומורכב מחומרים שמנסים לאזן ולרכך את היציאה. הרופא מטיף לחולה לא לשבת הרבה זמן בשירותים, ומציע לו לרכוש משחות, נרות או סוגי קצף שפועלים לכיווץ כלי הדם, להקלת הכאב ולהורדת דלקת במקום. המשחות מכילות לעיתים סטרואידים או מנטול ואחד החידושים בתחום הוא מרכיב של מיצוי כבד-כרישים (!)
קשירה בגומיות – מניחים גומיה על הבסיס של הטחור, שאמורה לחנוק אותו ולגרום לו לנשור.
צריבה באור אינפרא אדום – שיטה שמורידה את אספקת הדם לטחורים על ידי כוויה של בסיס הטחור.
טיפול בהזרקה – מזריקים לתוך הטחור חומר שעושה הטרשה וסוגר אותו למעשה.
כל אחת מהשיטות מבוצעת תוך כמה מפגשים, בכל אחד מהם מתמקדים בטחור אחד.
קשירת עורקי הטחורים – ניתוח שמבוצע באמצעות דופלר (מכשיר שמזהה את העורק שנמצא בכל טחור וסוגר אותו). אורך הניתוח: 20 דקות. הרדמה מקומית עם טשטוש, אחרי שעתיים הולכים הביתה וכמעט בלי כאבים. מתאים לדרגות 2,3.
שידוך טחורים – ניתוח שמבוע ע"י סטפלר – מכלב – שסוגר את כל עורקי הטחורים באמצעות סיכות מטיטניום. תנאי הניתוח זהים לקשירה.
שני הניתוחים הללו מקטינים את אספקת הדם לטחורים - מה שגורם להם להיות פחות גדושים. חשוב להדגיש כי הפונקציה שלהם לא נפגעת. לעומת זאת, בניתוח היותר משמעותי, של כריתת הטחורים, סוגרים בצורה מוחלטת את אספקת הדם.
ניתוח לכריתת טחורים – מתאים לדרגה 4.
הרפואה הסינית מתייחסת לבעית הטחורים כחום שחודר לדם וגורם לכלי הדם לצאת מכליהם ולנפיחויות. בהתאם לכך, צמחי המרפא יהיו בעלי פעילות מקררת ועוצרי דימום.
גם לתזונה משקל חשוב לפי הרפואה הסינית: מומלץ להימנע ממזון חריף, מטוגן ומשתיית אלכוהול.
נא להמתין לטעינת התגובות
