ביטוח מאז ולתמיד
הביטוח הרפואי המשלים בישראל מעלה שאלות חברתיות שעל קובעי המדיניות לתת להן מענה. איך פועלת השיטה המשלימה במדינות העולם וכיצד היא בכלל התפתחה? סקירת עומק
מערכות בריאות ציבוריות שואפות לשוויוניות וסולידריות בהענקת זכויות וגישה לשירותי בריאות לכלל האזרחים. מערכות אלו פועלות בכל המדינות המתועשות ונותנות כיסוי של סל שירותים בסיסי לרוב אוכלוסיית המדינה. ארצות-הברית חריגה בהקשר זה משום שקיים בה ביטוח ציבורי רק ל-47 אחוז מהאוכלוסייה: "מדיקר" לאוכלוסייה מעל גיל 60, ו"מדיקייד" לאוכלוסייה "הענייה".
שאר האזרחים בארצות-הברית מכוסים בביטוח בריאות פרטי באמצעות המעביד, או באמצעות הצטרפות לפוליסה קבוצתית או רכישת פוליסה משפחתית או אישית. ל-15 אחוז מהאוכלוסייה בארצות-הברית אין כיסוי של ביטוח בריאות מכל סוג שהוא.
לצד כל מערכות הבריאות הציבוריות במדינות המערב (אירופה, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד ואף ארצות-הברית) יש ביטוח בריאות משלים וולונטרי, שכן סל השירותים בכל המערכות הציבוריות מוגבל במידה כזו ואחרת כדי לשמור על איזון התקציבים הציבוריים.
התפתחות הטכנולוגיות הרפואיות והמודעות ההולכת וגוברת בקרב האוכלוסייה להתפתחויות אלה, גורמות לפער הגדל בין הרצונות והביקושים של האוכלוסייה ובין השירותים שמכסה הביטוח הציבורי. לכן, כבר משנת 1930 התפתחו ביטוחי בריאות וולונטריים נוספים לצד הביטוח הציבורי.
קיימים שלושה סוגי ארגונים המציעים ביטוחי בריאות נוספים: אגודות שיתופיות ללא מטרות רווח כמו קופות החולים בישראל, חברות ביטוח
בהולנד ובבלגיה הביטוח המשלים ניתן בעיקר מידי קופות החולים או המבטחים האחראיים על הכיסוי הבסיסי הציבורי. בצרפת, המבטחים הדומיננטיים הם אגודות שיתופיות ללא מטרות רווח. באירלנד, הביטוח המשלים ניתן מחברה ממשלתית ללא מטרות רווח שהוקמה לצורך עניין זה.
בישראל, כמו בבלגיה והולנד, עיקר הביטוח המשלים ניתן מידי קופות החולים. ישראל שונה ממדינות אחרות בכך שהאלטרנטיבה היחידה לקופות החולים (שהן כאמור מלכ"ר) היא למעשה רק חברות הביטוח המסחריות למטרות רווח.
בשוק הביטוח הישראלי לא פועלות אגודות שיתופיות לביטוח הדדי ללא מטרות רווח. שיעור האוכלוסייה המבוטחת בביטוחי בריאות נוספים עומד על עשרה אחוזים באנגליה ובפינלנד, כ-40 אחוז באירלנד ובאוסטרליה ו90-80 אחוז בשווייץ, הולנד, בלגיה וצרפת. בישראל, כ-75 אחוז מהאוכלוסייה מבוטחים בביטוח משלים של קופות החולים. במכבי מדובר ב-85 אחוזים.
השוני בין ישראל למדינות אחרות הוא שיעור המבוטחים הגבוה שיש להם כפל ביטוח - גם מקופות החולים וגם מחברות הביטוח. על-פי נתון שפרסם לאחרונה מכון ברוקדייל, כשליש מהאוכלוסייה מחזיקים גם בביטוח משלים של הקופה וגם בביטוח מסחרי. בטבלה שבסוף הכתבה ניתן לראות שיש דמיון רב בין ההטבות הניתנות במדינות אחרות לאלה הניתנות מהביטוחים הנוספים הוולונטריים בישראל.
קיימים ויכוחים בעניין ההשפעה של קיום הביטוחים הנוספים על סוגיות כמו שוויון בקרב כלל האוכלוסייה בגישה לשירותי בריאות. יש הסבורים שהבטחת שוויוניות היא רלוונטית רק בביטוח הציבורי, ומעבר לכך חייב להיות לכל אדם החופש לעשות הסדרים פרטיים לעצמו כרצונו.
מסיבה זו שוויוניות אינה שייכת כלל לתחום ביטוחי בריאות נוספים, בין שהם ניתנים מקופות חולים ובין מאגודות שיתופיות או חברות מסחריות. אחרים חושבים שנושא השוויון חשוב גם בביטוח משלים. בצרפת לדוגמה, שבה כ-85 אחוז מהאוכלוסייה היו מבוטחים בביטוח המשלים, החליטה הממשלה לאחרונה לשלם את הפרמיה עבור האוכלוסייה הענייה כדי להביא את הכיסוי של האוכלוסייה בביטוח משלים ל-100 אחוז.
קיימת הסכמה רחבה כי בעתיד הקרוב ילך ויתרחב הביטוח המשלים בעולם, בשל קצב התפתחות הטכנולוגיות החדשות ובשל השחיקה המתמדת בתקציבים הציבוריים לבריאות. תחזית זו מעלה סדרה של שאלות חברתיות שקובעי המדיניות בכל המדינות כולל בישראל, יצטרכו לתת עליהן את הדעת.
אנו נוטים לחשוב כי ביטוח הוא "שיטה מודרנית" שהתפתחה במאה האחרונה, ולא כך הדבר. שני סוגי הביטוח המוכרים לנו היום - ביטוח וולונטרי מסורתי ("פרטי") וביטוח סוציאלי - יש להם שורשים בהיסטוריה הרחוקה.
הביטוח המסורתי התחיל דווקא בביטוח סיכונים לרכוש. "ביטוח ימי" היה קיים כבר במאה ה-15 בקרב הסוחרים האיטלקיים וכנראה התחיל לפעול קודם לכן. ביטוח מפני שרפות בתבניתו המודרנית התחיל לאחר השרפה הגדולה באנגליה כבר ב-1583. ביטוח אישי מפני תאונות התחיל מאוחר יותר, באמצע המאה ה-19 והתפתח עד ל"ביטוח בריאות" כפי שאנו מכירים היום.
זהו סוג ביטוח מיוחד שהתרחב עם הזמן עד להכללת הסיכונים של היחיד למחלה, אשפוז, הוצאות על כירורגיה והוצאות הקשורות במחלות ובתאונות. הביטוח הסוציאלי התפתח מהסדרים קולקטיביים בקרב אומנים ופועלים במלאכת יד עוד בימי הביניים.
הגילדות באירופה הסדירו את העניינים של כל מקצוע, ובמשך הזמן הוסיפו סיוע כספי לחבריהן ולמשפחותיהם בעת מחלה, נכות או מוות. הקופה למתן סיוע זה נוצרה מתרומות שנדרשו לשלם החברים בגילדה. תחילה שילמו כל החברים תרומה שווה, אך עם הזמן, ועל מנת לגבות סכום מספיק כדי לכסות את כל ההוצאות, התבקשו חברים שהשתכרו יותר לשלם יותר. ההסדר היה מבוסס על סולידריות חברתית. כל החברים נדרשו להצטרף ולשלם וכולם היו זכאים לאותן הטבות סטנדרטיות בלי שום קשר לסכום התרומה, ותק או רמת ההכנסות.
הביטוח הסוציאלי המודרני הופיע לראשונה במאה הקודמת. המעבר מהכלכלה החקלאית וממלאכת היד לחברה מודרנית תעשייתית במערב, הביא אִתו סוג חדש של אי-ביטחון חברתי, ונוצר ביטוח סוציאלי כדי לתת לו מענה, חלקי לפחות.
המדינה הראשונה שהפעילה מערכת של ביטוח סוציאלי ברמה לאומית הייתה גרמניה בעידן של ביסמארק, שפעל מתוך תפיסה אבהית של תפקיד המדינה. מערכת "ביטוח סוציאלי חובה" שהקים, כללה ביטוח סוציאלי מפני מחלות, פיצוי בגין תאונות עבודה, ביטוח זִקנה ונכות. כל אלו נוהלו ככל שניתן על ידי מוסדות קיימים. הביטוח מפני מחלות הופקד בידי קופות חולים, שהן תולדת הקרנות שהקימו הגילדות בדורות הקודמים.
באותה עת פעלו קופות החולים ברמת קהילות, מעבידים תעשייתיים וארגונים מקצועיים. כולן היו אגודות שיתופיות לעזרה הדדית והתרומות עבורן חולקו בין העובד למעבידו. המערכת הגרמנית הייתה התבנית והבסיס לכל מדינות אירופה. ביטוח בריאות סוציאלי הדומה לזה שפעל בגרמניה אוּמץ במדינות רבות עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.
ד"ר רחל קיי היא סגנית מנהל אגף כספים ותכנון "מכבי שירותי בריאות". הכתבה פורסמה לראשונה במכביתון - "שירותי הבריאות הנוספים".
נא להמתין לטעינת התגובות
