מקיאים כדי להרגיש נקיים
מחקר שנערך באיווה חושף הפרעת אכילה חדשה: אנשים המקיאים כדי לנקות את גופם
"המחלה חדשה במובן שהיא עדיין לא מוכרת ומזוהה כמצב ייחודי ומובחן מהפרעות האכילה האחרות, אך לא מדובר בהפרעה חדשנית", אומרת פאמלה קיל, חוקרת ומרצה באוניברסיטת איווה. "נשים נאבקו בהפרעות ההיטהרות עוד הרבה לפני שהתחלנו לחקור אותה".
ההפרעה מזכירה במידה רבה את מחלת הבולימיה, שבמסגרתה נתקפות נשים בצורך בלתי נשלט לאכול כמויות גדולות של מזון, ואז להקיא, ליטול תרופות משלשלות או לבצע פעילות גופנית מאומצת בצורה מוגזמת על מנת לשרוף קלוריות.
לדברי קיל, הפרעת ההיטהרות שונה ביסודה, מאחר והסובלות ממנה לא מתאפיינות בבולמוסי אכילה, אלא רק בצורך להקיא. הסכנות בהפרעת ההיטהרות דומות לאלו של מחלת הבולמיה, בין היתר ניתן למנות בעיות פסיכולוגיות, אי איזון אלקטרוליטי שעלול להשפיע על הלב והכליות, ובעיות דנטליות הנגרמות מהקאות חוזרות ונשנות.
המחקר של פרופסור קיל בוצע משנת 2001 עד שנת 2005, בעיקר על נשים, משום שהן בעלות שיעור סיכון גבוה פי עשר ללקות בבולמיה. מתוך תשעים נחקרות, עשרים הראו סימפטומים של הפרעת היטהרות, 37 מהן סבלו מבולמיה ולשלושים ושלוש מהן לא היו הפרעות אכילה כלל. כל אישה רואיינה בנוגע להרגלי האכילה שלה, שתתה "ארוחה נוזלית", ובדיקות דם נלקחו ממנה. לפי קיל, היו הבדלים משמעותיים בקרב קבוצות הנשים בין תחושת "שובע" להרגשה של עומס וכובד.
כתגובה לארוחה הנוזלית, נשים עם הפרעת היטהרות ונשים בריאות גילו רמות דומות של כימיכל בשם "cholecystokinin" בדמן, המאותת לאנשים לחדול מלאכול. "הממצא הגיוני מאחר ובמונחים
הנשים עם הפרעות ההיטהרות אמרו שהן מרגישות מלאות בהשוואה לנשים האחרות ודיווחו על תחושות אי נוחות בבטן. "זה מהווה רמז מדוע נשים אלו מרגישות צורך להקיא לאחר שהן צרכו כמות מזון המוגדרת כסבירה עבור רוב האנשים - הן מגיבות לאוכל בצורה שונה" אומרת קיל.
קווי הדמיון בין חולות הבולמיה לסובלות מהפרעת ההיטהרות נבעו ממאפיינים רגשיים משותפים אשר כללו בעיות בדימוי הגוף, חרדה ודיכאון. כמו כן, לשתי הקבוצות היו כללים ברורים בנוגע למה אפשר לאכול ומתי.
"פרופ' קיל עזרה להעלות את ההפרעה הזאת על המפה כמשהו שצריכים להמשיך וללמוד אותו", אומר ד"ר טים וולש, מומחה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה בארה"ב והעומד בראש קבוצה של התאגדות הפסיכיאטרים האמריקאית שמטרתה לקבוע קטגוריות ברורות לאבחון הפרעות אכילה.
"אנשים רבים עם בעיות אכילה אינם נופלים לטווח המדויק של אנורקסיה או בולימיה ובגלל זה יש צורך באלמנטים נוספים על מנת לזהות את מצבם של המטופלים ולעזור להם". הפרופסור לפסיכולוגיה לסלי סים ממרפאת "מאיו" לבעיות אכילה תיאר את ממצאי מחקרה של קיל כחדשניים ומרתקים.
לדברי קיל, אם מחקרים עתידיים יתמכו בעובדה שמדובר בהפרעה נפרדת משאר הפרעות האכילה, רופאים יוכלו לזהות את החולים האלו ולתת להם טיפולים מיוחדים הנוגעים למחלה שלהם, אחרת, ניתן יהיה לפספס אותם מאחר והם לא חווים את כל הסימפטומים של בולמיה -החולים במשקל רגיל ולא מדווחים על בולמוסי אכילה.
"השורה התחתונה היא שיש נשים הסובלות מהתופעה ולא נעשה מאמץ מיוחד מצד רופאיהן על מנת לזהות בדיוק במה מדובר ולסייע להן". בימים אלו, מגייסת קיל אוכלוסיית מחקר חדשה שתעזור לשפוך אור על הסיבות שגורמות לתופעה זו.
נא להמתין לטעינת התגובות
