טובים השניים מהאחד?
שילוב של שתי תרופות יעיל יותר בהורדת לחץ הדם, מאשר נטילה של אחת מהן בלבד, כך עולה ממחקר חדש. לדברי המבקרים, השילוב אמנם יעיל אך שכרו יוצא בהפסדו בגלל תופעות הלוואי
יחד עם זאת, בגלל מחירן של שתי התרופות, נטילה בו-זמנית שלהן אינה בהכרח הבחירה הראשונה לטיפול באנשים המאובחנים כסובלים מיתר לחץ-דם, כך טוענת ד"ר סוזן אוֹפַּריל, ראש המחלקה לביולוגיה של כלי-הדם באוניברסיטת ברמינגהם שבאלבמה והעורכת הראשית של המחקר.
לדברי החוקרים המבקרים את תוצאות מחקרה של אופריל, הסיבה לכך אינה רק מחיר גבוה יחסית, אלא גם בעיות במתודה של המחקר ותופעות לוואי שעלולות לסכן את חיי החולים.
אך ראשית, שתי התרופות הנדונות במחקר:
התרופה הראשונה, דִיוֹוַאן (ואלסארטאן), זו תרופה שחוסמת את הקולטנים למולקולה בשם אנגיוטנסין 2 – מולקולה שמעלה את לחץ הדם על-ידי כיווץ השריר החלק בדפנות כלי הדם.
התרופה השניה, טֵקְטוּרְנָה (אליסקירן), זו תרופה חדשה שמובילה לאותה תוצאה אם כי בדרך שונה, הפעם באמצעות עיכוב הייצור של המולקולה אנגיוטנסין 2.
התרופה טקטורנה אמנם שייכת למשפחת תרופות ותיקה, אך יש לציין כי זו תרופה חדשה יחסית, אשר אושרה על-ידי מִנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בחודש מרץ של השנה הנוכחית. בעשר השנים האחרונות, זוהי התרופה החדשה היחידה שאושרה לטיפול ביתר לחץ-דם.
שתי התרופות מיוצרות על-ידי חברת התרופות השוויצרית 'נובריטס', אשר השתתפה במימון המחקר הנדון.
במחקר השתתפו קרוב ל-1,800 אנשים הסובלים מיתר לחץ-דם. המשתתפים חולקו לארבע קבוצות שוות: רבע מהם נטלו דיוואן; רבע מהם נטלו טקטורנה; רבע נטלו את שתי התרופות יחד; ורבע נטלו תרופת דמה ('פלצבו'). כל הטיפולים נמשכו חודשיים, כאשר בחודש השני, מינון התרופות הוכפל פי שניים.
מתוצאות המחקר עלה כי לחץ הדם של אלו שנטלו את הטיפול המשולב, ירד, בממוצע, ב- 12.2 מ"מ כספית (מילימטר כספית זו יחידת המדידה ללחץ-הדם, ומדובר בהתייחסות ללחץ הדם הדיאסטולי – הערך הנמוך מבין שני הערכים המציינים את לחץ-הדם), וזה בהשוואה לירידה של 9 מ"מ כספית בלחץ הדם של אלו שנטלו רק טקטורנה; לירידה של קרוב ל-10 מ"מ כספית בקרב אלו שנטלו רק
לדברי ד"ר אופריל, על אף ששילוב התרופות אינו בהכרח 'קן ראשון' לטיפול (בעיקר בגלל מחירה של התרופה טקטורנה שזכויות הפטנט עליה עדיין לא פגו), השילוב כן כדאִי עבור אנשים עם מצבים מסוימים שמתלווים ליתר לחץ-הדם שלהם, מצבים כגון הגדלה פתולוגית של הלב (הִיפֶּרְטְרוֹפְיה), מחלת כליות או סוכרת.
מכל מקום, לדברי החוקרים, ממצאי המחקר בהחלט מצדיקים ביצוע מחקרים נוספים שבין היתר יבדקו את ההשפעות לטווח הרחוק של התרופות כמו גם את השפעותיהן על מצבים אחרים.
יחד עם זאת, במאמר נלווה שפורסם באותו גיליון שבו פורסמו תוצאות המחקר של ד"ר אופריל, טענו מומחים כי חרף יעילותו המוכחת של שילוב התרופות בהורדת לחץ הדם, אין מדובר בהכרח בשילוב מומלץ, שכן הוא עלול לגרום לעלייה מסוכנת ברמת האשלגן בדמם של הנוטלים את התרופות.
לדברי ד"ר ג'אן סטאסן, פרופסור לרפואה מבלגיה ואחד מכותבי מאמר המערכת, לאור התוצאות הנוגעות לרמות האשלגן, נטילת שתי התרופות תחייב מעקב קפדני אחר רמות האלקטרוליטים בדמם של החולים, ולטענתו מדובר מגבלה משמעותית על השימוש המשולב בהן.
ד"ר אופריל, עורכת המחקר, סבורה שהביקורת הזו "אינה הוגנת", ולדבריה, מנתוני המחקר עולה כי השכיחות של רמות אשלגן גבוהות בקרב קבוצת הנוטלים את שתי התרופות לא הייתה גבוהה באופן משמעותי מזו שבקרב הקבוצות האחרות.
עוד טוענת ד"ר אופריל, כי בשניים-עשר מתוך שמונה-עשר המשתתפים שרמת האשלגן בדמם נקבעה כגבוהה בבדיקה ראשונה, בדיקה נוספת הראתה שרמות האשלגן חזרו לנורמה עם סיום המחקר. על כל פנים – כך טוענת ד"ר אופריל – הרפואה כיום יודעת להתמודד היטב עם עליה קלה ברמות האשלגן.
ביקורת נוספת שהטיחו הכותבים במחקרה של ד"ר אופריל, נוגעת ממש לשאלה המחקרית שבחרו החוקרים לשאול. מעיניהם של שני כותבי הביקורת – ד"ר ג'אן סטאסן מבלגיה וד"ר ווילם ביקנהגר מדנמרק – לא נעלמה העובדה שהטיפול המשולב הושווה לטיפולים באמצעות תרופות יחידות או באמצעות תרופת-דמה, אך לא הושווה לטיפולים משולבים אחרים, למשל לטיפול משולב של אחת התרופות מהמחקר עם תרופה ממשפחת המשתְנִים או ממשפחת חוסמי הסידן.
מדובר בשילובי תרופות מקובלים ואף נפוצים למדי, אשר מומלצים בהנחיות הרשמיות לטיפול ביתר לחץ דם. בנוסף, מדובר בשילובים זולים יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
