שחררי לחץ
נשים העוברות טיפולי הפריה נתונות בלחצים ובמתחים קשים, ומתקשות להגיע לתוצאות טובות. סדנה חדשה שפותחה בשבילן מנסה לתת מענה לנפש, כדי להיטיב עם הגוף
מה משותף לכל הנשים הללו, בנות 20 עד 40 ששוכבות על מזרנים, מכווצות ומרפות לפי ההוראות בקפידה? הרצון להביא תינוק לעולם וחוסר ההצלחה (רק בינתיים, כך מקווים) של טיפולי הפוריות.
אם עד עכשיו הן חשבו שכל מה שצריך לעשות בשביל היריון הוא לציית להוראות הרופאים, לקבל זריקות, לקחת תרופות, לעבור שאיבת ביציות והזרעות, היום הן כבר מבינות שזה לא מספיק. צריך לעשות משהו גם בתחום הנפשי להורדה של המתח והלחץ.
לחץ כשלעצמו לא גורם אי-פוריות, ולראיה נשים הנתונות בלחצים נכנסות להיריון ויולדות ילדים בריאים. אבל מחקרים אחרונים העוסקים בנשים העוברות טיפולי פוריות, מראים כי לירידה בלחץ יש השפעה משמעותית על הצלחת הטיפול.
לאחרונה החל גם הממסד הרפואי להבין כי סוד ההצלחה של הטיפול חורג מהמשולש המצומצם של זרע-ביצית-מקום מפגש, והוא נעוץ בין היתר גם בתחומי הרגש, בשיתוף המטופלים בתהליך ובהקניית כלים תומכים.
"פעם היה מקובל לא להתעסק בזה בכלל. המחשבה היתה שאנחנו, הרופאים, נפתור את הבעיות הרפואיות, וכל אחד יפתור את הבעיות האמוציונליות בדרך שלו", אומרת ד"ר אפרת הררי, רופאת נשים מיילדות ופוריות מהמרכז הרפואי כרמל בחיפה, "אבל מכיוון שהטיפול שאנחנו נותנות הוא טיפול בבסיס החיים, אי אפשר להתעלם מהאספקטים האחרים".
חרדה, מתח ואף דיכאון הם מצבים שכיחים בתקופת טיפולי פוריות. הזוגות צריכים להתאים את עצמם למסגרת קשיחה של שגרת חיים, המותאמת לימי ביוץ ולטיפולים כדי להיכנס להיריון.
מעבר לכך, התווית "לא פוריים" לגבר או לאישה יכולה לעורר רגשות קשים והערכה עצמית נמוכה, רגשות אשם ובושה. "זה מתסכל מאוד", מספרת לילך, 26 עד לא מזמן מנהלת קשרי לקוחות שעברה את הטיפול הרביעי ללא הצלחה.
"התקווה מטיפול לטיפול הול-ת ופוחתת, מצבי הרוח משתנים לעתים תכופות גם בגלל ההורמונים שעולים ויורדים כל הזמן הגוף משתנה - השמנת יתר, כאבים בחזה, את מרגישה
"שאיבת הביציות כרוכה בהרבה מאוד כאבים, קשה להתכופף, קשה לצחוק, וגם לגבר לא פשוט לתת זרע לפי דרישה. לאחרונה התפטרתי מהעבודה שלי על אף שאהבתי מאוד את מה שעשיתי, מפני שכבר היה קשה מאוד לשלב בינה לבין הטיפולים".
"הראש עובד כל הזמן, ואת כל הזמן שואלת את עצמך אם נקלטת או לא. לפעמים אני ממש שוקעת בדיכאון. גם ביני לבין בן הזוג שלי זה לא היה קל בהתחלה הייתי לחוצה מאוד לקיים יחסי מין בדיוק בשעה שאמרו לנו, וזה היה טכני מאוד. בעלי אמר לי:'אני לא מסוגל ככה, אנחנו לא שפנים'".
בזמן שרוב תשומת הלב בטיפולי פוריות מתרכזת במצב השחלות, בזרע ובביציות, לעתים נדמה שהמטופלים עצמם נשארים מאחור.
"כשאתה מטפל בשגרת היומיום יש לוח זמנים צפוף מאוד ונוקשה", אומרת ד"ר הררי, "לא תמיד יש זמן להעלות את כל הקשיים שנוצרים במסגרת המרפאה, ועם כל האמפתיה שקיימת, זה לא חלק אינטגרלי מהטיפול, ואז ההיבטים הרגשיים של הטיפול נזנחים".
שירי (שם בדוי), מנהלת בכירה במשרד פרסום בת 39, כבר עברה שלושה מחזורי טיפול, בינתיים ללא הצלחה. "עד עכשיו בעלי ואני התייחסנו אל הטיפולים כאל משהו טכני, שצריך לעשות כדי להביא ילד לעולם, אבל לאחרונה מתחיל להתברר לי שזה לא יכול להישאר בצד הטכני בלבד. מסתבר שזה לא עובד".
"אתה יכול למכור לעצמך עד מחר שהטיפול שרושמים לך מספיק, אבל אם אתה לא מחפש מענה גם לצדדים הנפשיים של הטיפול, מוריד את הלחץ ומשנה את אורח החיים, הבעיה לא תיפתר בקלות".
מתוך גישה זו שמביאה בחשבון את התחושות, את התפיסות ואת היחסים בין המטופל לסביבה, הקימה ד"ר הררי עם פרופ' מרתה דירנפלד, מנהלת היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית במרכז הרפואי כרמל, סדנת גוף ונפש למטופלות פוריות.
הסדנה פותחה בעקבות תוכנית שיושמה בהצלחה במרכזים רפואיים בלונדון, והיא מציגה לנשים טיפולי גוף-נפש, היכולים לסייע בתהליך טיפולי הפוריות. התוכנית כוללת הרצאות והתנסויות בתחומים כמו תזונה, רפואה סינית, המחשה של דרכי הטיפול, מיניות האישה, הרפיה (pmr) ויוגה נשית.
איך בדיוק תרגול תנוחות יוגה או כיווץ ושחרור של שרירים יכול לתרום לתהליך של טיפולי פוריות?
"המחקרים המדעיים אמנם לא מוכיחים שטיפול מסוים עוזר או לא עוזר, אלא מתייחסים לכל השיטות להורדת לחץ כמכלול, משום שקשה מאוד להוכיח דבר כזה. זו כמו משוואה בעלת אלף נעלמים, אבל אין לי ספק שזה מסייע מאוד", אומרת פרופ' דירנפלד.
"נשים שעוברות תהליכים כאלו מבינות טוב יותר את התהליך, את המאמץ של הצוות המקצועי, והן לא רק באות למרפאה וכועסות שהטיפול לא הצליח, ושהן חיכו הרבה זמן בתור. אני רואה המון זוגות שמגיעים אליי לקליניקה, והם מתוסכלים מאוד. הם כועסים שהטיפול לא מצליח, ופעמים רבות הכעס הזה מתועל כלפינו, כלפי הצוות או זה כלפי זה. זה יוצר מכלול שלם של תחושות קשות שצריכות מענה. הרבה פעמים, למשל, אני רואה נשים שלא מוכנות לעשות הפסקות בין טיפול לטיפול".
הנשים משדרות לחץ?
"יש בארץ אובססיה ביחס לטיפולים, גם משום שהטיפולים בארץ ניתנים חינם וכמעט ללא הגבלה. נשים מפתחות אובססיה לטיפולים, הן רוצות עוד טיפול ועוד טיפול, הן לוחצות ולא מוכנות לעשות הפסקה, וקשה להגיד להן תעשי הפסקה, תנוחי".
"בחו"ל אחרי שניים שלושה טיפולים בדרך כלל פונים לאימוץ, ואילו כאן יש נשים שעושות 20 ו-30 טיפולים. אני רואה אישה שנכנסת למשרד שלי, היא רק סיימה את הטיפול, עוד לא יצאו לה ההורמונים מהגוף, וכבר היא רוצה טיפול נוסף".
"היא תוקפנית, או הרוסה או עצובה, וככה קשה מאוד להצליח. מטופלות מרגישות בדרך כלל שמתערבים להן מאוד בחיים, אומרים להן מתי לקיים יחסי מין ומתי לא, וכלים כאלו שהסדנה מעבירה מטרתם להקנות למטופלות את השליטה חזרה בחייהן".
איך זה עובד?
"בשבילי מספיק אם אחרי סדנה כזו תיקח המטופלת את התרופות כמו שצריך, תעשה פעילות גופנית, תפסיק לעשן, תעשה שלושה חודשים הפסקה, ותיסע עם הבעל שלה לחופשה וגם תהיה טיפה מודעת לכך שגם הוא צריך לשים את הראש על הכתף שלה. זה בפני עצמו תרומה עצומה להצלחת הטיפול, ואני מאמינה שבסופו של דבר זה מסתכם בעלייה באחוז ההריונות".
למה הסדנה הזו לא מיועדת לגברים?
"נכון שגם גברים חווים לחצים בתקופת טיפולי הפוריות, אבל להם יש צרכים אחרים ומיוחדים. בעתיד אנחנו מתכוונות להקים סדנה כזו גם לגברים. אסור לשכוח שנשים בדרך כלל חוות את החוויה קשה יותר, הן עוברות את הטיפולים הפולשניים, והן גם אלו שבדרך כלל מקבלות עליהן את האשמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
