אנטיביוטיקה מעלה הסיכון לאסתמה
נטילת אנטיביוטיקה בשנת החיים הראשונה עלולה להעלות את הסיכון לפתח אסתמה, במיוחד כשמדובר בטיפולים חוזרים ונשנים. מה אפשר לעשות? אולי לקנות כלב
את המחקר ערכה אניטה קוזירסקי, פרופסור מאוניברסיטת מניטובה שבוויניפֶּג, קנדה. יחד עם עמיתיה, עקבה קוזירסקי אחר 13,116 ילדים שנולדו בשנת 1995, כולם מאזור מניטובה שבקנדה, מחציתם זכרים, וחמישים ושבעה אחוזים מהם מתגוררים באזורים עירוניים. המעקב אחר הילדים ארך שבע שנים, ובמהלכו נאסף מידע הנוגע לאירועים הבריאותיים שחוו הילדים בחייהם; מחלות, ביקורים אצל הרופא, אשפוזים ומרשמים. בנוסף, הורי הילדים נתבקשו למלא שאלונים הנוגעים לחשיפה לגורמים סביבתיים שונים, ולמסור מידע הנוגע להיסטוריה הרפואית במשפחה, ובפרט לזו שנוגעת לאסתמה.
שישה אחוזים מהילדים פיתחו אסתמה במהלך המחקר. מהשוואת שיעורי המחלה לנתונים הנוגעים לנטילת אנטיביוטיקה, עלה כי ככל שעלו מספר הטיפולים האנטיביוטיים שניתנו לילדים בינקותם, כך עלה הסיכוי שיחלו במחלה, ובמיוחד כאשר היה מדובר באנטיביוטיקה רחבת-טווח. ליתר דיוק: סיכוייהם של ילדים שקיבלו אנטיביוטיקה במהלך טיפול אחד או שניים (אשר אף אחד מהם לא היה בגין זיהום בדרכי-הנשימה) היו גבוהים כמעט פי שניים מסיכוייהם של אלו שבשנה הראשונה לחייהם לא קיבלו אף טיפול אנטיביוטי. מדובר בנתון שהתקבל לאחר שנוטרלו גורמי סיכון אחרים, כגון מין זכר, סביבה עירונית וסיפור משפחתי. בנוסף, נראה שהסיכון לאסתמה עלה ככל שעלה מספר הטיפולים.
עוד יש לציין, כי במהלך המחקר אושרו ידיעות קודמות לגבי מספר גורמי סיכון אחרים למחלה, גורמים שמוכרים כבר ממחקרים קודמים. הכוונה לסביבה עירונית ולמין זכר. לעומת זאת, גורמים שנמצאו כמורידים מעט את הסיכון לחלות במחלה, היו קיומם של אחים או אחיות, כמו גם נוכחות כלב בבית (נוכחות שמשתלמת במיוחד עבור אותם הילדים שנטלו אנטיביוטיקה במסגרת מספר טיפולים). למעשה, בקרב ילדים שקיבלו מעל ארבעה טיפולים אנטיביוטיים (שוב, לפני גיל שנה), הקרבה לכלב נמצאה כמורידה את הסיכון לחלות באסתמה בעשרים ושמונה אחוזים. יחד עם זה, ההשפעה המגינה של נוכחות כלב הפכה לזניחה כאשר היה מדובר בכמות טיפולים אנטיביוטיים נמוכה יותר.
הכול מתחיל ממערכת החיסון
"אסתמה זו מחלה שאחראים לה מספר גורמים, ובמחקר הנוכחי מצאנו עדות לאחד מהם; לכך שיש קשר בינה ובין נטילת אנטיביוטיקה בשנת החיים הראשונה", כך התבטאה פרופסור קוזירסקי כשנתבקשה להתייחס למחקר. "ההשערה שלנו", הרחיבה קוזירסקי, "היא שאנטיביוטיקה רחבת-טווח פשוט הורגת יותר מדי חיידקים טובים".
לדברי קוזירסקי, ייתכן שנוכחותם של 'חיידקים טובים' נחוצה להתפתחותה הנורמאלית של המערכת החיסונית, ולכן אנטיביוטיקה שמחסלת את החיידקים הללו, מזיקה להתפתחותה של המערכת הזו". קוזירסקי אינה ממליצה על פעולות מרחיקות לכת כגון הימנעות מאנטיביוטיקה בכל מחיר, אבל היא כן ממליצה לרופאים לנהוג ביתר שיקול-דעת, ואת המהלך הטיפולי להתחיל במתן אנטיביוטיקה צרת-טווח, כמו פניצילין למשל. המעבר לאנטיביוטיקה רחבת-טווח צריך להיעשות, לדעתה, רק כאשר ישנו צורך, למשל אם נכשל הטיפול באנטיביוטיקה הקודמת.
ד"ר אלן קדאבי,
רופא ילדים ומומחה לאסתמה מהמרכז הרפואי המסונף לאוניברסיטת ניו-יורק, נתבקש גם הוא להתייחס למחקר, ומדבריו משתמעות מסקנות דומות, אשר גם לפיהן מדובר בעניין שדורש התבוננות מודעת ומושכלת בכף המאזניים. לדעתו, על-אף שאין למהר ולהסתער על אופציית הטיפול האנטיביוטית בכל פעם שמתעורר חשד לזיהום, כן צריך לזכור שכאשר מדובר בזיהום קשה, אסור להתעלם מהצורך המיידי לטפל בו, ויש להוריד את השיקולים הנוגעים להתפתחות אסתמה למקום נמוך יותר בסדר העדיפויות. "אם זה זיהום קל", אומר קדאבי, "אפשר לנקוט בשיטת ההמתנה והמעקב, כמובן בתנאי שהכול תחת פיקוח מקצועי".
באשר לקניית כלב לצורך מניעה, קדאבי סבור שאין צורך להיסחף, ושזו אינה סיבה לקנות כלב. מצד שני, אם יש כלב, זו סיבה לא רעה להרגיש עם זה טוב. באופן כללי, מסכם קדאבי, ישנם לא מעט חילוקי-דעות לגבי תרומתה של החזקת בעלי-חיים לבריאות הילדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
