שימו לב ללב
היצרות העורקים היא הסיבה העיקרית לתחלואה ולתמותה בעולם המערבי. אז מה עושים?
באופן כללי הרופא המטפל ימליץ על צנתור כאשר לדעתו החולה יכול להפיק ממנו תועלת רפואית. לעתים יש הכרח בצנתור דחוף, לדוגמה במצב המסוכן של אוטם שריר הלב או כאשר מופיעה תעוקת חזה בלתי יציבה (תעוקה חדשה או החמרה בתעוקה, כאבים במנוחה ושינויי אק"ג בזמן הכאבים). צנתור טיפולי בשעות הראשונות של אוטם שריר הלב על ידי פתיחת העורק בבלון, בשילוב תרופות ותומכן (STENT) מקטין את הנזק לשריר הלב מהאוטם, משפר את איכות החיים בהמשך ומאריך את תוחלתם.
במקרים אחרים מחליטים לבצע צנתור אלקטיבי (צנתור שאינו מיידי): כאשר יש למטופל תעוקת חזה יציבה - כאבים חוזרים ונשנים בבית החזה בתגובה למצבי דחק גופני או נפשי - ובדיקות בלתי פולשניות מעלות חשד שהסיבה היא היצרות בעורק הכלילי; או כאשר בדיקות מאמץ מעלות חשד להיצרות בעורק גדול, גם אם אין תלונות או תסמינים אחרים; או כאשר כאבים בבית החזה שמקורם אינו ברור גורמים שוב ושוב לאשפוז ולחרדת יתר ומבקשים לברר אם מקורם בלב. צנתור לב יכול להיות צנתור אבחוני או צנתור טיפולי או שניהם.
צנתור אבחוני מטרתו לברר את מצבם של העורקים המזינים את הלב. הצנתור מבוצע באלחוש מקומי, על ידי דיקור עורק ביד או בירך והחדרת צנתר דק ביותר עד לאזור הלב - אל מוצא העורקים הכליליים. דרך הצנתר מוזרק חומר ניגוד המאפשר "לראות" את חלל העורק בעזרת מכשור רנטגן וצילום משוכלל. הצנתור האבחוני נמשך כעשר דקות ואין הוא כרוך בכאבים. בכמחצית המקרים צנתור אבחוני ממשיך לצנתור טיפולי, כ-40 אחוז משתחררים עם המלצה לטיפול תרופתי מתאים, ופחות מעשרה אחוזים מופנים באופן אלקטיבי לניתוח מעקפים. הסיבוכים בצנתור אבחוני מזעריים והם נובעים בעיקר משטף דם במקום הדיקור. סיבוכים נוספים קשורים יותר למצב הקליני והאנטומי של החולה ולא לצנתור עצמו.
צנתור טיפולי (אנגיופלסטיקה): הצנתור הטיפולי מטרתו לפתוח היצרויות בעורקים. השיטה התאפשרה לראשונה בתחילת שנות ה-80 עם פיתוח ה"צנתר בלון", ויושמה לראשונה בארץ בידי כותב מאמר זה. עם השנים חלו התפתחויות טכנולוגיות מהירות המאפשרות לטפל בעזרת צנתור במגוון גדול של מצבים אנטומיים וקליניים. מגוון שיטות לפתיחת עורקים פותחו ונוסו במהלך השנים, כגוןן "קדיחה" ו"לייזר", אך מסיבות שונות יישומן מוגבל ביותר. שיטת הטיפול השכיחה ביותר המבוצעת כיום בכ-95 אחוז מהמקרים, היא שימוש ב"צנתר בלון" בשילוב השתלת תומכנים.
הצנתור
תומכן: תומכן הוא גליל רשת מתכתי דק המורכב על ה"צנתר בלון". כשמנפחים את הבלון, התומכן נצמד לדופן העורק ונשאר במקום גם לאחר התרוקנות הבלון והוצאתו. בעשור האחרון שופרו התומכנים שיפור ניכר. הטיפול בתומכנים המתכתיים (הרגילים) הצליח להפחית את שיעור הישנות ההיצרויות לכ-20 אחוז.
פיתוח תרופות חדישות, כגון שילוב אספרין עם פלוויקס, לפני הטיפול ואחריו, והחדרת תרופות המונעות יצירת קרישים (אגרסטט, אנטגרילין) במהלך הצנתור, שיפרו את התוצאות לטווח הקצר והארוך.
תומכנים משחררי תרופה: ההתפתחות המרשימה והבולטת ביותר בתחום הצנתור הטיפולי הייתה פיתוחם של "תומכנים משחררי תרופה. הטכנולוגיה שפותחה מאפשרת להכניס תרופה המעכבת גדילת תאים לתוך התומכן עצמו. לצורך כך כוסה התומכן בפולימר שאליו ניתן להצמיד את התרופה ואף לקבוע את המהירות והכמות של שחרורה אל דופן כלי הדם. התומכנים הללו הצליחו להפחית את שיעור ההיצרות הנשנית לשמונה אחוזים בלבד. בחירה בתומכן המתאים תלויה באנטומיה של ההיצרות ובהמלצת הרופא המצנתר.
התומכנים משחררי התרופה נכנסו בשנה האחרונה לסל הבריאות בישראל, לחולים העומדים בקריטריונים אנטומיים על-פי הוריות האיגוד הקרדיולוגי.בשאר החולים יושתלו בבתי החולים הציבוריים תומכנים "רגילים".
בשנים האחרונות הולך ומתפתח כיוון טיפולי חדש בהיצרות עורקי הלב - טיפול בתאי גזע. אלה תאים המסוגלים להתפתח לרקמות שונות כמו שריר הלב וכלי דם. פותחו כמה הליכים המאפשרים לבודד תאי גזע מגוף החולה. הזרקת התאים באופן ישיר לשריר הלב או לעורקים הכליליים בצנתור יגרמו לשיפור ניכר בתפקוד הלב או בהספקת הדם אליו. לתחום רפואי זה פוטנציאל ודרישה גדולים, אך הוא עדיין בשלב הערכה ומחקר.
הכותב הוא מומחה בקרדיולוגיה, מנהל מחלקת צנתורים באסותא פתח תקווה
נא להמתין לטעינת התגובות
