בדיקת דם לאבחון אלצהיימר
חוקרים אמריקנים אתרו את הסַמָנים שיאפשרו להעריך את סיכוייו של אדם לחלות באלצהיימר. לדבריהם, הסמנים הללו יועילו גם באבחון המחלה, וגם בקביעת הטיפול האידיאלי לחולים
את המחקר ערכו ד"ר זלדי טאן ועמיתיו מהקליניקה להפרעות בזיכרון שבמרכז הרפואי 'בית-ישראל' אשר בבוסטון. צוותו של טאן בדק את דגימות הדם התקופתיות של 691 מבוגרים – גברים ונשים שגילם הממוצע 79. באמצעות מבחנים מנטליים סטנדרטיים עקבו החוקרים גם אחר היכולות הקוגניטיביות של הנחקרים, אשר במהלך שבע שנות המחקר, 44 מהם פיתחו אלצהיימר.
במסגרת בדיקת דגימות הדם של הנחקרים, בחרו החוקרים להתמקד בהערכת רמותיהם של ציטוקינים שמקורם בתאים 'מוֹנוֹ-נוּקְלֶאַרִים'. מדובר בסוג מסוים של תאי-דם לבנים, אשר משמם ניתן ללמוד כי הם מאופיינים בהמצאות גרעין בודד (מונו=יחיד, נוקלאוס=גרעין, ומכאן ש'מוֹנוֹ-נוּקְלֶאַרִים' הם תאים חד-גרעיניים). הסיבה שבגללה בחר הצוות של טאן להתמקד דווקא בתאים הללו, היא שבניגוד להרבה תאי-דם אחרים, התאים המונו-נוקלארים נִחנו ביכולת לעבור מזרם הדם אל הנוזלים שבהם שרויים המוח וחוט-השדרה. בשפה מקצועית, היכולת הזו מוגדרת כיכולת לחצות את ה-BBB – Blood-Brain Barrier, (ובתרגום לעברית: יכולת לחצות את 'מחסום הדם-מוח').
לאור השוואת הנתונים הנוגעים לרמות הציטוקינים עם הנתונים הנוגעים לתחלואה באלצהיימר, הסיקו החוקרים כי אנשים עם רמות ציטוקינים גבוהות היו בעלי סיכון גבוה פי שניים לפתח את המחלה על-שם אלצהיימר, זה בהשוואה לאנשים שרמות הציטוקינים בדמם נמוכות. מכאן הסיקו החוקרים כי ניתן להתייחס אל הציטוקינים הללו כאל סַמָנים שבאמצעותם יתאפשר לאבחן את המחלה, או להעריך את הסיכון לחלות בה.
זו אינה הפעם הראשונה שבה מוכחת זיקה בין רמות ציטוקינים גבוהות ובין סיכון לחלות באלצהיימר, ולמעשה, הציטוקינים הם סַמָנים ידועים ומוכרים של תהליך דלקתי. מהו אם-כן החידוש? החידוש הוא בכך שעד כה רמות הציטוקינים הגבוהות שאותרו, לא העידו ספציפית על התהליך הדלקתי שכרוך במחלה על-שם אלצהיימר, אלא הצביעו, באופן כללי ובלתי-ספציפי, על תגובה דלקתית שניתן לייחס למגוון מחלות אחרות, כגון מחלות מפרקים או מחלות לב.
הציטוקינים שנמצאו במחקר הנוכחי, לעומת זאת, הם ציטוקינים ספציפיים יחסית, שרמתם הגבוהה מאפשרת אבחנה מדויקת שמובילה ישירות אל המחלה על-שם אלצהיימר. זה חשוב, שכן נכון לעכשיו אין אף בדיקת דם, או אפילו בדיקת הדמיה (כגון CT או MRI), שממש יכולה להעריך את סיכוייו של אדם לחלות באלצהיימר, ובעצם – גם אין בדיקה כזו שיכולה לאבחן את המחלה.
"אם בעקבות המחקר הזה ייערכו מחקרים נוספים, עם קבוצות נחקרים גדולות יותר, ייתכן שתוצאותיו תבשרנה את הבדיקה העתידית להערכת הסיכון לחלות במחלה על-שם אלצהיימר", קובע ד"ר זלדי טאן, העורך הראשי של המחקר. לדברי ד"ר טאן, התפקיד המדויק שממלא התהליך הדלקתי
לדברי פול סנברג, חוקר מהמרכז הנוירולוגי להזדקנות שבבית-הספר לרפואה בדרום פלורידה, מבחינת האמצעים האבחנתיים, מחקרו של טאן "מעלה אותנו שלב אחד למעלה". סנברג סבור כי על-אף שהשאלה האם טיפול במצב הדלקתי יביא לשיפור במצב החולים, היא שאלה שטרם נענתה (שכן לא ברור אם התהליך הדלקתי הוא שגורם למחלה, או שמא הוא רק ביטוי שלה), בכל זאת, גם בהיעדר השלכות טיפוליות מיידיות, למחקר יש חשיבות רבה מבחינה אבחנתית, ואולי, בעתיד, גם מבחינה טיפולית.
ד"ר טאן הסכים עם עמיתו מפלורידה, ואישר שאכן מוקדם לדון בהשלכות הטיפוליות של המחקר. יחד עם זה, טאן טוען כי יש להעריך את העובדה שהמחקר הנוכחי חושף עוד טפח מהמנגנונים העלומים שבבסיס המחלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
