האם בגידה כתובה מראש בגנים?
מחקר: ככל שהקירבה הגנטית גדולה יותר, נשים נמשכות פחות לבני זוגן, ומספר הבגידות שלהן עולה
החוקרים משערים כי בגידה קשורה במנגנון להבטחת העשרת הגנים. בעוד שבגידות הגברים אינן מטילות עול ישיר על נשים, בגידות של נשים עלולות לעלות לגבר הרבה, אם יגדל (בלי לדעת) ילד של אחר. באנגליה למשל, אחד מתוך 25 גברים מגדל ילדים שאינם שלו.
הגנים שנבחנו במחקר הנוכחי הם הגנים שבעבר הצביעו על קשר בין משיכה מינית ודימיון גנטי. מיקבץ גנים גדול כזה, הקרוי major histocompatibility complex, נמצא על כרומוזום 6 ומעורב גם בתגובות חיסוניות.
המחקר, שפורסם באוקטובר 2006 בעיתון Psychological Science, בחן את התיאוריה שדימיון גנטי במיקבץ ה- MHC יכול לרמוז גם על קיום יחסי מין בפועל מחוץ למסגרת הזוגיות. ייתכן שהמשיכה המינית מבוססת על שונות גנטית ב- MHC, ומטרתה לאפשר מיגוון עשיר של טיפוסים גנטיים בין הצאצאים.
ואכן, מחקרים קודמים רמזו כי בני אדם, וגם ציפורים, נימשכים יותר לבני זוג עם גנטיקה שונה של MHC.
אין קשר להצלחת הקשר הזוגי
המחקר החדש תומך בקודמיו. החוקרים בחנו 48 זוגות נשואים, ובדקו את רמת הקירבה הגנטית של ה- MHC בין בני הזוג. ככל שהקירבה הגנטית היתה גדולה יותר, הנשים נמשכו פחות לבני זוגן, נמשכו יותר לבני זוג אחרים ומספר הבגידות שלהן עלה.
בהערכה מיספרית גסה אפשר
להגיד שאם אצל הגבר והאשה מחצית מהגנים בקומפלקס זהים, לאשה יהיה סיכוי לחצי מאהב מחוץ למסגרת הזוגיות הקבועה.
הגנטיקה הזאת אינה משפיעה על התנהגותו המינית של הגבר, וגם לא מעידה על אספקטים אחרים בזוגיות, כמו הצלחת הקשר והסיפוק בחיים המשותפים.
נא להמתין לטעינת התגובות
