פרשת רמדיה יכולה לקרות שוב
הדיון בנושא בדיקות המזון צריך להישפט בכלים מקצועיים: כיצד ראוי לבדוק מוצרי מזון ומה צריכה להיות מדיניות הפיקוח של משרד הבריאות? הילה אלרואי דה-בר מאמינה שהשיטה הנהוגה הגיונית
כך שלפי ההיגיון של הפרקליטות אפשר כבר עכשיו להעמיד לדין את מחליפה של קלוסקי באותו כתב אישום כי בהכרח גם הוא אשם בהתרשלות במילוי תפקידו ובאי מניעת הפצת מחלה.
בביקור הבא שלכם בסופר כשאתם מביטים על מדפי המזון, על קופסאות השימורים ועל אבקות התינוקות קחו בחשבון שכולם עוברים את אותם תהליכי בדיקה שעברו גם תרכובות המזון של רמדיה.
גם היום, מכולות על גבי מכולות של מזון לתינוקות, קופסאות שימורים, שוקולדים בלגיים ודגי סלמון, מגיעות לנמלים ופורקות את המשלוחים. אותם פקחים שעבדו אז במשרד הבריאות עובדים גם היום.
רק שישים פקחים מופקדים על עריכת בדיקות לכ-22 אלף מוצרים מיובאים וגם על כל הבדיקות במפעלי המזון הפרוסים ברחבי המדינה. הם מפקחים גם על הובלת המוצרים, על סימונם ולפעמים גם על אופן שיווקם. כל מוצר מזון מכיל עשרות ויטמינים, מינרלים, שומנים וחומצות, ופשוט לא ניתן לבצע בדיקות מקיפות כל כך, לכמויות גדולות כל כך.
הילה אלרואי דה-בר. "זהו התהליך ההגיוני היחידי"
לא מעשי, לא כלכלי
השיטה היא פשוטה להבנה ונהוגה בכל המדינות המערביות: מי שרוצה לייבא מזון, צריך לקבל אישור משירות המזון לפני הגעת המזון לארץ, והאישור לייבוא ניתן רק לאחר שהיבואן הגיש מסמכים המצביעים על כך שהמזון עומד בעשרות תקנות, 220 תקנים, נהלים וצווים.
הדיון בנושא בדיקות המזון לא צריך להיות משפטי אלא להישפט בכלים מקצועיים. השאלה המרכזית היא כיצד ראוי לבדוק מוצרי מזון ומה צריכה להיות מדיניות הפיקוח של משרד הבריאות באופן כללי. היה ונכשלו מנהלים
בביצוע מדיניות הפיקוח, אזי יש מקום להעמידם לדין, אבל מי קבע שהמדיניות שגויה? האם המדיניות היא לבדוק כל קופסת שימורים? כל שוקולד מיובא? האם הדבר ריאלי? האם יש טעם ביצירת מדיניות לא מעשית, לא ניתנת לאכיפה ומופרכת רק כדי לייצר כיסוי תחת משפטי?
תפיסת הפיקוח שמבוססת על מתן אישורים מוקדמים אחרי תהליך בדיקה מסודר בתוספת בדיקה מדגמית מעת לעת, הוא התהליך ההגיוני היחידי. כל תהליך אחר שנראה אולי ראוי יותר, אינו מעשי ואינו כלכלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
