הו, רומיאו
סיפורי אהבה דרמטיים וחסרי סיכוי אולי מצטלמים טוב בקולנוע, אבל במציאות קשרים עמוסי מכשולים לא מסתיימים בהפי אנד. למה יש נשים שמנהלות שוב ושוב רומן עם גברים נשואים ושאר טיפוסים שלעולם לא יצעדו עימן אל עבר השקיעה?
גברים לא פנויים, מנטלית או רשמית, יש המון. השאלה היא מה גורם לנשים מסוימות למצוא דווקא בהם עניין. הדימוי שלנו על אהבה כפי שהיא מוצגת בסרטים ובספרים, מציג דילמה רגשית סוערת ועוצמתית. האהבה שם גדולה מהחיים, כנגד כל הסיכויים ותמיד מנצחת את הכול. האם זו הסיבה לכך שאנשים מוצאים את עצמם תקועים בקשרים שלא מובילים לשום מקום, ביחסים של אהבה לא ממומשת, כזו הנמצאת בעולם אוטופי. או שאולי הכול עניין של אופי? אולי אהבה לא ריאלית היא כיסוי לחוסר יכולת נפשית לפתח קשר רגיל, שגרתי ונטול ריגושים? לד"ר זהבה כספי מהחוג לספרות באוניברסיטת בן גוריון, אין ספק: אהבות נשגבות ובלתי מושגות במציאות סופגות השראה מרומנים דמיוניים.
"הייצוג של האהבה בספרות בהחלט יכול ליצור הבנה שאהבה ממומשת היא משעממת, ולא כולנו מתפכחים מכך", היא אומרת. "זהו ייצוג שמעמיד את הייסורים והתהוות האהבה באותו מקום. כמו בפסוק הידוע "עזה כמוות האהבה" - החיבור בין כוח החיים החזק ביותר לכוח הממית הוא ביטוי אוכסימורוני כלומר, כזה שאינו שייך לעולם הממשי. בעצם אהבה היא לא מושג של הווה, אלא היא שייכת או לעבר או לעתיד, כלומר, או שאתה מתבונן על האהבה שלך ממרחק ומעניק לה ביטוי נוסטלגי והרואי, או שאתה משתוקק לאהבה מדהימה שתתרחש בעתיד. הצגה של אהבה בהווה היא נדירה בספרות, כאילו מדובר במושג מופשט. ברגע שנתנשק ונממש את האהבה פיזית, היא תיעלם".
- אילו ייצוגים של אהבה ממשית המתקיימת בהווה אפשר למצוא בספרות?
"עיקר היצירות שעוסקות באהבה בהווה מציגות את השחיקה של חיי הנישואים, את חוסר התקשורת והאכזבה מהאביר על הסוס הלבן שמתגלה כאדם קטן, מטריד, בינוני, ובעיקר לא עונה על הציפיות. כלומר, מה שקוראים לו אהבה הוא בעצם התאהבות, הכוונה למצב רגשי מאוד סוער שהוא הזוי ולא ריאלי. ההתאהבות הופכת לאהבה כשהיא שורדת את המעבר מרמת הנשגב אל החולין והמציאות תמיד דלה יותר".
- אז הספרות בעצם לוקחת את רגע ההתאהבות ומעצימה אותו.
"הספרות מנציחה את ההתאהבות, הופכת אותה לנצחית, ואנשים משליכים ממנה למציאות. אנחנו לומדים שבזמן האהבה לא מתחשבים במציאות, שוגים בה, הוזים ונכנסים למצב של הונאה עצמית. הדימויים של אהבות גדולות מהחיים נחרטים בתודעה שלנו ואנחנו מנסים להידמות להם, וכל מה שנופל מהמודל הזה, מאכזב אותנו. אפילו ביצירות הריאליסטיות כמו אנה קרנינה, הטרגדיה שלה גדולה מהחיים והיא לא מאבדת את ההילה הרומנטית שלה, משום שהגיבורה מקריבה את חייה למען האהבה. בספרות עדיין מתים מאהבה, בחיים מתים מקסימום מקנאה".
פ', רווקה בת 40, היא אמנית רב תחומית מיפו שמנהלת רומן בן שנה וחצי עם מוחמד, מנהל משמרת באחד המלונות בסיני. הם הכירו במקרה, כשהיא הגיעה לשם עם החבר הגרמני שלה. הוא פגש אותה בלובי וחיזר אחריה כמו בסיפורי אלף לילה ולילה. "זה התחיל כמו בסרטים, עם חיזור תובעני וחסר פשרות מצדו", היא נזכרת. "הרגשתי כמו מלכת המזרח שנמצאת בארמון ציורי עם ערבסקות. נשאבתי לשפה, לגישה הפיוטית. כבשו אותי המשפטים הרכים שחסרים כל כך אצל הצבר הישראלי המצ'ואיסטי, כמו 'את הטעם לחיי'".
- לא חששת מקשר שלא מוביל לשום מקום?
"הרגשתי שיש קשר מיסטי חזק שמחבר בין הנשמות שלנו, למרות שלאורך כל הקשר לא הייתי מוכנה נפשית לזה שאני הולכת לקשור את גורלי עם ערבי. זה נראה לי מטורף".
כעבור חודש של התכתבות במייל, שיחות טלפון מלאות געגועים והצעת נישואים, מצאה עצמה פ' על קו ישראל-מצרים, סופרת את הימים עד לנסיעה הבאה. ההתפכחות
- אם זו הדרך לממש את האהבה, אז למה לא, בעצם?
"כי אני אשת קריירה ואני לא אשב בבית ואחכה לו עם צעיף על הראש. תפקיד האישה בתרבות המוסלמית הוא לחכות לגבר, וזה שיגע אותי".
- אז מה עכשיו?
"אנחנו מבינים שהקשר בעייתי, אבל האהבה הזו חזקה יותר מכל דבר אחר. הכול כאן קסום ומאתגר, וזה מה שאני רוצה - אהבה קסומה ומדהימה. לא יודעת, יכול להיות שמצאתי את עצמי בקשר כזה כי אני מורדת מטבעי".
ד"ר אורן חסון, יועץ זוגי ומומחה לתקשורת בין אישית, מסכים עם הטענה האחרונה. "אנשים מורדים מקבלים סיפוק והערכה מכך שהם שולטים במה שקורה להם", הוא מסביר. "הנטייה הזו למרוד נותנת תחושת שליטה, והסיסמה ש'האהבה תנצח הכול' היא חלק מאקט המרידה באהבה ממוסדת. אנשים כאלה יודעים שהחברה לא מקבלת קשר מהסוג שהם מנהלים, אבל הם מרגישים שהם יותר חזקים מהחברה, והתחושה החזקה הזו מעצימה את הרגשות".
- מהו מבנה האישיות של אנשים שנמצאים בקשרים כאלה?
"חלק מהם למדו שקשר זוגי זה דבר מפחיד ופוגע, וחלקם בעל מבנה אישיות טוטלי שזקוק לריגושים עזים. בלי קשר לחוסר מימוש האהבה, רבים מוצאים את עצמם תקועים בקשרים לא מספקים, כי אופציה טובה יותר לא נראית באופק והפחד להישאר לבד גדול יותר מכל דבר אחר. זה כמו לחיות על גבעה כשיש לך אפשרות להגיע להר יותר גבוה, אבל כדי להגיע להר צריך קודם לרדת מהגבעה וזה מעלה המון פחדים. את לא יודעת מה יהיה אחרי שתרדי, ואולי לא יהיה לך כוח לעלות חזרה. ההר נראה רחוק והטיפוס אליו לא קל, ואולי בכלל לא תצליחי להגיע אליו ותתייבשי בדרך. כאב הפרידה מהקשר הקיים התקוע, חזק יותר מהכאב של הקשר עצמו".
- איך בכל זאת יוצאים מקשר כזה?
"בעזרת עבודה עצמית והתגברות על הפחדים, על תחושת הלבד ועל הערכה עצמית נמוכה".
- יש קשר בין גיל לבין הימצאות בקשרים שלא מובילים לזוגיות בונה?
"זה לא רק עניין של גיל, אלא המטען הנפשי שאנחנו סוחבים מניסיון העבר שמקרין ישירות על הביטחון העצמי שלנו, אבל נכון שככל שמתבגרים מגיעים לשלב שבו אנחנו יותר מוכנים לפשרות. זהו אפקט הסגירה - ככל שמתקרבים לשעת הסגירה של הפאב, כך גם הברמן הופך להיות אטרקטיבי לקשר.
"מעבר לזה, בגיל מבוגר יש גם הרבה עייפות וייאוש מקשרים קודמים ואם איבדנו את הביטחון העצמי בדרך, נהיה נכונים יותר לקיים קשר שנותן לנו תקווה ועוזר לנו להיאחז בחלום על האהבה המושלמת".
שירית בן ישראל, מנהלת חברת STS להעצמה נשית, חושבת שבכל הנוגע לאהבה בלתי ממומשת, הגבול בין פמיניזם לחולשה הוא דק מאוד, שכן בחירה בקשר בעייתי אינה נובעת בהכרח מביטחון עצמי ואדישות כלפי התפיסות החברתיות. "חשוב לא לבלבל בין הדברים", היא אומרת. "אם אישה בוחרת אהבה ממקום של חולשה ותפיסות מעוותות של אינטימיות, היא לא פועלת ממקום של חופש. לדעתי, רומן עם גבר נשוי, למשל, הוא לא בחירה פמיניסטית, כי אישה עם מודעות פמיניסטית לא תסתפק בחלק מהגבר, לא תפגע באשת איש וגם לא תפרגן לו שתי נשים.
"מצד שני, בהחלט הגיע הזמן שנשים יפעילו חופש בחירה גם בחיי האהבה שלהן מבלי להתחשב בקודים החברתיים של מהי זוגיות נכונה. החברה מתעניינת בדמויות סטריאוטיפיות ולא בתכנים מהותיים של הזוגיות כמו קרבה או חברות אמיתית. אם את רווקה ואת לא רוצה להתחתן או להביא ילדים, אז יכול להיות שדווקא קשר לא מחייב יענה על הצרכים הרגשיים שלך; אבל החברה תתקומם נגד קשר כזה כי הוא מפר את הקודים הבלתי רשמיים של זוגיות. החברה לא תופסת זוגיות כמטרה אלא כאמצעי להמשכיות באמצעות יצירת התא המשפחתי. אישה פמיניסטית יכולה לבחור בן או בת זוג לחיים על פי הקריטריונים התואמים את הצרכים שלה, גם אם הם עומדים בניגוד להגדרות החברה. חופש הבחירה של האישה מאפשר לה לעגן את האהבה שלה בחייה על פי רצונה, בתנאי שהיא מודעת לה ולוקחת אחריות על הבחירות שלה".
ר', רווקה בת 35, מפיקת אירועים מאזור השרון, ממש לא ציפתה למצוא את עצמה מנהלת רומן עם גבר נשוי, אבל כבר שש שנים שהיא מאוהבת בו. הם הכירו בטרמפ, וכשהחל לחזר אחריה, עדיין לא ידעה שהוא נשוי. כעבור חודש, באחת הפעמים שהתקשרה במקרה לביתו, שמעה קול נשי בהודעה הקולית. "הוא הודה שזאת אשתו, והבטיח שהוא לא מתכוון להישאר איתה. קיוויתי שבסוף הוא כן יהיה רק שלי, אבל בסופו של דבר הוא לא יכול היה לעזוב אותה. הוא אהבת חיי, אבל מבחינתי הוא עשה את הבחירה שלו וזה גורלי, להישאר הפילגש".
- אולי את חושבת שהוא אהבת חייך רק מפני שהוא לא מושג?
"באמת יכול להיות שאם נהיה יחד זה כבר לא יעניין אותי בכלל. כרגע אני יוצאת גם עם בחורים אחרים, אבל אני לא יוצרת קשרים מחייבים כי הלב שלי איתו. ברור לי שנכנסתי למיטה חולה, אבל אין לי מושג איך יוצאים ממנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
