ראיתי אותך עטוף בד שחור
"אני לא מאמינה שראיתי במו עיני את גופך, שהפך במשך השנה האחרונה לרזה וכואב, גופך שהיה פעם כרכרת סוסים מפוארת, מושלך אל מעמקי הקבר". געגועים לסבא אהוב
לסבא שלי הכי יקר לי בעולם,
אני אוהבת אותך ולא מאמינה שהחיים לקחו לי אותך. לקחו את העיניים הכחולות והעצובות היישר אל מעמקי האדמה הקופחת, הקרה, הכמהה לגוף מת. לאדמת בית קברות הררי ושקט חיים.
אני לא מאמינה שראיתי במו עיני את גופך, שהפך במשך השנה האחרונה לרזה וכואב, גופך שהיה פעם כרכרת סוסים מפוארת ושהפך לעגלה קטנה, שגלגליה חרקו ואזל כוחם.
לא מאמינה שהגוף הזה הושלך בתמימות מטופשת אל מעמקי הקבר אותו חפרו במיוחד בשבילך בצהרי היום העצוב בחיי, אל מעמקי האדמה הזו שכוסתה מעליך בחולות ואבני ענק מרוטשות. ואתה - יקר שלי, שוכב לך שם ולא אומר מילה, לא מניד עפעף. שותק. שבע. סבא שקט שלי.
אני מחבקת את סבתא, אשתך, האישה החזקה ביותר ש-33 שנות חיי פגשו. אני מחבקת את אם ילדיך, את מחצית גופך במשך 58 שנות אהבה. אני מחבקת את מה שנשאר מדמותך ומעריצה כל פיסת אנושיות שבוקעת מאשה מיוחדת , מלאת אור וחושך, עצבות ושמחה, סבתא שלי היקרה. אשתך, אלמנתך.
אני מביטה איך עוטפים אותך בחול הכבד והשחור הזה, ונזכרת בשוקולד שהיית מביא לי בכל יום שבת, כשהיינו אני והאחים שלי מכינים לכבודך ולכבוד סבתא הצגה מצחיקה, שחשבנו שהיא היחידה המוצגת כרגע בעולם כולו. הצגה חצופה של ילדים יצירתיים.
אני בוכה ורואה אותך נעלם מחיי דרך אבני עלמין בוכות.
סבא שלי. מתגעגעת אליך. רוצה לחבק אותך ולומר לך שבכל אותן פעמים שלא הגעתי, היתה לי סיבה מוצדקת. סיבה של לב שכאב בכל פעם שנגע בך. סיבה של עצב פנימי שרצה להתחבא בין רחובות תל-אביביים שמחים ומדחיקים.
יודעת שלבך החסיר מספר פעימות ברגעים שרצית כל כך לראות חלק מדמך החי, את נכדיך, אך הבנת שלראות זה בדמיון והמציאות מגיחה לה פעם בחודשיים.רגעים של החסרת פעימת לב מתרגשת ודומעת שלך.
אני זוכרת שבפעם האחרונה בה אחזתי את ידך היית בבית החולים, מלא בחיוך ענקי שהפך בין רגע לעצב העצום ביותר שהרגשתי מבעד לעיניך הכחולות. עצב שאומר, שזו הפעם האחרונה בה אראה את עצבותך החיה , מול עיני, עצבות האוחזת בידי שתהפוך למבט הכי כואב בחיי, מלא חולות ואבנים הזולגות על גופך המותש מחיי תלות חסרי חיות.
איני מבינה איך גורל יכול לשחק משחקי אימה טרגיים שכאלה. איני מבינה.
אני לא מאמינה שהבן שלך, אבא שלי, לא יודע שברגעים אלה אתה ישן לך אי שם בחוץ, עטוף שחור, עטוף חולות, עטוף מוות. הוא יושב לו אי שם בין הרים מופלאים ומרפאים ולא יודע, שהאדם שהביאהו לעולם כבר נמצא בתור הארוך לגן עדן. לי נראה שיתנו לך להיכנס לשם במהרה. פרוטקציה, קשרים עם אלוהים - לבטח יש לך.
מעניין אם אתה מביט לך מלמעלה ומחייך בראותך אותי כותבת שורות אלה ומביעה את אהבתי אליך. אתה בטח מאושר ומרוצה מעצם כתיבתי ותחושותיי, הגורמות לך נחת גן -עדנית מתוקה. סבא שלי.
אני מתגעגעת אליך ולא יודעת איך בנך, אבי, יגיב כשידע שקברנו את גופך המת בתוך מלון הגופות החיפאי.
עצוב לי סבא יקר שחייך תמו להם בשעה חמש ביום שטוף שמש שחורה. עצוב לי על החלק הנשי והמדהים, סבתא שלי, שהשארת פעורת פה ולב, לא מבינה שהיא עכשיו חיה את חייה איתך ובלעדיך. בעיקר בלעדיך. סבא שלי. עצוב לי שלא אצטרך לחייג למספר הטלפון ששמור בנייד שלי, אותו אני רגילה לומר כבר מעל 30 שנה. סבא שלי אהוב.
הדמעות בעיני שוטפות את רגעי היופי שהיו לי איתך, את הנשיקות בעין שהיית נותן לי, אשר הייתי מנגבת בחטף, כדי שלא תראה שאני מורחת אותן על שרוול חולצתי. הדמעות שלי שוטפות את פניך הטובות שביקשו רק אהבה. שידעו כאב כמעט כל ימי חייהן. הדמעות שלי זולגות מעיניים שראו היום את חייך עוצרים מלכת. נפסקים בהטחת דליים עמוסי אדמה. ועצוב לי. קשה לי לקבל את אי-הימצאותך כאן בעולם הלא שפוי הזה. ואולי מצאת את שפיותך בעולם הבא? אולי המקום שבו אתה נמצא מלא אור חיים אמיתי ולא מזויף כמו כאן?
ראיתי אותך היום עטוף בד שחור ואתה רזה וקטן, סבא גדול שלי. ראיתי את גופך ללא מראה פניך המחייכות אליי תמיד. החלטת הפעם לשתוק ולא לומר לי אפילו שלום כשראית אותי. פשוט התעלמת ממני, סבא יקר. התעלמות שתימשך לנצח.
אולי פעם, באיזשהו חלום, תופיע ותסביר לי איפה לעזאזל אתה נמצא ולאן ברחת. נפער לי חור בלב. גופך החליט השבוע שתם עידנו, שהספקו הסתיים, ומאסת בכוח ההישרדות העצום שלך, מאסת בחולי הבלתי מובן הזה שהיה לך. מאסת בחייך.
מתגעגעת אליך ולנשימותיך הכבדות. מתגעגעת לקרחת שהייתה סמל ההיכר שלך מזה מספר עשורים. מתגעגעת לימים בהם הייתי עוזרת בחופשה מבית הספר, לך ולסבתא בחנות מכשירי החשמל שלכם. מתגעגעת לימי השוקולד החופשי שהתגלגל בלשוני כשהנחת חפיסה על שולחן המטבח. מתגעגעת לראות אותך מחבק את סבתא היקרה שלי ונותן לה נשיקה בלחייה שידעו ימים טובים יותר. מתגעגעת לאדם רגיש שבכה כששמע את נכדו מנגן לו באך. מתגעגעת אליך אדם אהוב שלי. אהוב ורחוק.
אני אוהבת אותך סבא יוסף שלי. אני שולחת אליך נשיקה ענקית ומפוארת ואת החיבוק הכי גדול שבעולם.
מתגעגעת עד כאב, נכדתך, שרון
נא להמתין לטעינת התגובות
