לא רוצים לישון
צרכני ה'מודפיניל', תרופה שמפחיתה את הצורך בשינה וכבר הפכה ללהיט בארצות הברית, יכולים להסתפק בשעתיים שינה ביממה, ולהיות ערניים ונמרצים כאילו ישנו לילה שלם
ה'מודפיניל' התגלתה על ידי חוקרים צרפתיים בסוף שנות ה,70- והגיעה לשוק התרופות האמריקני ב,'98- כתרופה לנרקולפסיה - מחלה שהלוקים בה נוטים להתקפים של צורך פתאומי ועז בשינה. בעבור הרופאים, הדבר המפתה ביותר במודפיניל הוא הבטיחות: מדובר בתרופה שהיתה בשימוש בצרפת במשך כמה שנים לפני שהגיעה לארצות הברית, ולא התקבלו דיווחים על תופעות לוואי או התמכרות בקרב הנוטלים אותה. בניסויים קליניים, התלוננו רק אחוז אחד מכלל הנבדקים על תופעות לוואי, בהן בחילה, כאב ראש קל ועצבנות.
לכל מי שתוהה כיצד היא פועלת, צפויה הפתעה - מנגנון פעילות התרופה אינו ידוע. לאחר יותר מ20- שנות מחקר, החוקרים עדיין מנסים להבין איך משפיעה התרופה על המוח. בינתיים מכירות התרופה מרקיעות שחקים ועולות בהתמדה: מ25- מיליון דולר בשנת 1999 לכ575- מיליון דולר ב- 2005- עלייה שנבעה לא מגידול בחולי הנרקולפסיה, אלא מיעילותה כמעוררת.
ככל שהמודפיניל הופכת לזמינה יותר, כך היא הופכת לנצרכת יותר על ידי סטודנטים, נהגי משאיות, מתכנתי מחשבים ואנשים אחרים שמעוניינים להפחית בצורה משמעותית את מספר שעות השינה שלהן הם נדרשים - זאת למרות שהתרופה כלולה ברשימת החומרים הממריצים האסורים של הוועד האולימפי של ארצות הברית: במאי ,2005 האתלטית קלי וייט, שהיתה אלופת העולם בריצות 100 ו200- מטר לנשים, הושעתה לשנתיים לאחר שבדמה התגלו עקבות של מודפיניל.
עד הופעת המודפיניל, השתייכו הכדורים הממריצים (מלבד כדורי קפאין שאינם תרופה,( למשפחת האמפיטמינים, כמו ריטלין וקונצרטה, שבמינונים גבוהים גורמים לתופעות לוואי קשות ולהתמכרות. מהבחינה הזו, המודפיניל הביאה את הבשורה.
הצלחתה המרשימה על המדף גרמה למדענים לשקוד על פיתוח הדור הבא של תרופות הערות. אחת מהן היא התרופה CX717 שמכילה רכיבים הקרויים "אמפקינים," המגבירים את פעולתו של החומר גלוטמאט, חומר אשר ידוע כרכיב חשוב בתפקוד תקין של מערכת הזיכרון. התרופה נועדה לטיפול בחולי אלצהיימר, אבל התגלתה כמעוררת וכבעלת השפעה דומה למודפיניל. הסוכנות לפרויקטים צבאיים מתקדמים של משרד ההגנה האמריקני כבר הודיעה כי תנסה את גלולת הCX717- לאחר שתעבור את שלב הניסויים הקליניים.
השימוש בחומרים ממריצים בצבא ארצות הברית הוא לא דבר חדש: בזמן מלחמת העולם השנייה השתמשו צבאות ארצות הברית, בריטניה וגרמניה ב"אמפטמינים" (סמים ממריצים) כדי לאפשר לחיילים לשמור על ערנות. יכולתם של חיילים לתפקד ביעילות לאורך זמן יכולה להטות את הכף בזמן לחימה, ובצבא האמריקני מנסים כבר שנים רבות לפתח תרופה שתהפוך את חייליו למכונות מלחמה הזקוקות לתנומה קלה בלבד.
אגב, אחד המקומות הראשונים שאליו פנו המדענים בחיפוש אחר תרופה כזו הוא עולם החי. הדולפינים, למשל, חיים במים ונושמים אוויר, ולכן עליהם להישאר ערים ברציפות במשך כל שעות היממה. המדענים משערים שכדי לעשות זאת, עוברים חלקים מסוימים של מוח הדולפין למצב דמוי שינה וחלקים אחרים לוקחים את תפקידיהם. כך הדולפין שומר על ערנות ועולה באופן סדיר מעל פני המים כדי לנשום. בד בבד עם הבנת המנגנונים של בעלי החיים, המדענים מנסים לבצע מניפולציה גנטית ולאתר את הגנים האחראיים ליכולתם של עכברים וזבובים לתפקד ללא שינה, על מנת לבודד אותם ולבדוק האם הם קיימים בבני אדם, ובכך להשיג עמידות לחוסר שינה.
שאלת השאלות: האם המודפיניל ותרופות הדור החדש מסוגה אכן יכולות להחליף את מנגנון השינה? "עצם הרעיון של החלפת השינה ברכיב כימי היא חוסר הבנה של תפקיד השינה," טוען פרופ' פרץ לביא, ראש המעבדה לחקר השינה בטכניון וסגן נשיא הטכניון. "זו שטות מוחלטת שמתעלמת מחשיבות השינה כווסת של תהליכים פנימיים, תהליכים של ארגון מערכות הזיכרון ותהליכים הורמונליים. הורמון הגדילה מחדש את התאים ומופרש רק בזמן שינה, הקורטיזול מתחיל לעלות באמצע השינה ומגיע לשיא עם
ד"ר ירון דגן, מנהל המכון לרפואת שינה ועייפות במרכז הרפואי "שיבא," מוסיף: "מחקרים שנעשו בשנתיים האחרונות מראים שאנשים שישנים פחות משש שעות בלילה, הם באופן מובהק בעלי סיכויי תמותה יותר גבוהים וסיכון למחלות, מאחר שיעילות המערכת החיסונית שלהם יורדת והגוף נמצא בסטרס."
האם למרות זאת אפשר לומר שהעתיד כבר כאן, והתרופה אכן משתלטת על מנגנון השינה?
"ממש לא. לפני ארבע שנים ערכנו מחקר שבו השווינו מודפיניל לכדורי קפאין. גרמנו לנחקרים חסך שינה של 24 שעות. למחרת הם קיבלו במהלך היום את אחד הכדורים ובמהלך הלילה הם ישבו על סימולטור טיסה כמה פעמים, והשווינו את הביצועים שלהם. לנחקרים שנטלו כדורי קפאין היו ביצועים דומים לנחקרים שנטלו מודפיניל. קפאין זה אפילו לא תרופה, והבדלי המחיר עצומים. כדורי הקפאין פועלים במנגנון שונה, אבל הם לא אמפטמין. האבסורד הוא שהקפאין אינו תרופה ובכל זאת גורם להתמכרות יותר מהמודפיניל.
"גורמי עוררות נצרכים ביומיום כמו ניקוטין, למשל, ומשקאות פופולריים שמכילים קפאין - תה, קפה, ומשקאות קלים מסוימים - שעוזרים לאנשים להיות יותר נמרצים בלי להרגיש. המודפיניל היא תרופה טובה ואני רושם אותה למטופלים שלי, אבל לא צריך לקשור לה כתרים מיוחדים. הכל נובע ממסעות השיווק של החברה."
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהיא מאפשרת לגוף לתפקד ללא הפסקה.
"לדעתי, בעוד מאות אלפי שנים צמצום שעות השינה יקרה באופן טבעי. תנאי התאורה והסמנים החברתיים יגרמו למנגנונים הטבעיים של בני האדם להשתנות ולהתאים את עצמם לסביבה, ואז יספיקו לנו שעתיים של שינה. למודפיניל אין כרגע תופעות לוואי," מוסיף פרופ' לביא, "אבל ברגע שכמות המשתמשים בה תגדל משמעותית, גם הן יצוצו. מעבר לזה, לדעתי זה טירוף שאדם שסובל מהפרעת שינה יטפל בסימפטום ולא בבעיה שגרמה לה".
עם או בלי תופעות לוואי, מה שבטוח הוא שתרופות הערות משנות את כללי המשחק החברתיים ועשויות ליצור חברה חדשה שבה שינה ועוררות לא יתרחשו לפי צורך גופני, אלא על פי דרישה. אבל האם אנחנו באמת רוצים חברה כזו, שבה יש זמן פנוי בשפע וכל כך מעט מנוחה?
"ישנו ספר מדע בדיוני שנקרא Unsleep ופורסם בשנות ה,"50- מספר פרופ' לביא, "שעוסק באיש שהמציא כדור נגד שינה שיצר חברה ללא שינה. המודפיניל האולטימטיבי. כעבור מספר חודשים היו צריכים למצוא את הכדור שיבטל את ההשפעה של כדור הערות, כי התוצאה היתה חברה אלימה. אנשים יצאו מדעתם מרוב זמן פנוי, וניסו נואשות להחזיר את החיים למצב נורמלי. השינה חשובה לא רק במובן הפיזי אלא גם בגלל היכולת שלנו להימלט מהמציאות. ברמה הפילוסופית, זה מחזק את המרקם החברתי. מעבר לזה, כדור כזה יכול לתת לגיטימציה לנהג משאית שעבד כל היום והלילה, לצאת לבלות עם חברים ולמחרת להמשיך לנהוג כי בעצם נטילת הכדור הוא כבר לא צריך לישון. זה מסוכן."
גם ד"ר ניסים מזרחי מאוניברסיטת תל אביב, שחוקר את הסוציולוגיה של הרפואה והמדע, רואה בכדור כזה סכנה לחברה. "השאלה היא למה אנחנו רוצים גלולות כאלה ולמה החברה שלנו מוצאת בהן ערך. הגדלת תפוקת העבודה הפכה להיות משאב מאוד יקר וערך חברתי מרכזי. במילים אחרות, אם בעבר אנשים עבדו בשביל לחיות, היום אנשים חיים בשביל לעבוד.
"האטרקטיביות של גלולה כזו והנגישות אליה תהיה לפי מעמד סוציו-אקונומי. לא כולם יראו בהגדלת התפוקה ערך: אנשים ממעמד בינוני גבוה - בעלי מקצועות חופשיים, אמנים, יוצרים, אנשים שעבורם העבודה היא חלק מהזהות ומהמימוש העצמי, ימצאו את הגלולה אטרקטיבית. עבורם העבודה היא מטרה ולא אמצעי, ושינה היא בזבוז זמן. לעומתם, פועלים ונותני שירותים רואים בעבודה כורח.
האינטרס ליטול גלולה כזו יהיה מצד המעסיקים שלהם בלבד."
מה המשמעות החברתית של שימוש בגלולה כזו?
"אני לא יודע עד כמה הגלולה הזו תשנה את פני החברה, אבל היפותטית, אם זה יקרה, השוק החופשי יעשה את מה שארגוני העובדים התנגדו לו במהלך המאה ה,20- כלומר עבודה בלתי מרוסנת. במצב כזה השוק יתגמל אנשים שיעבדו ללא הפסקה."
עד כמה הרפואה יכולה להשפיע על החברה?
"בין רפואה לחברה יש יחסים סימביוטיים. ללא ספק, הרפואה השפיעה על תנאי העבודה ועל בריאות העובדים, ובמידה מסוימת גם פיקחה על תנאי ההעסקה. מתחום הפסיכולוגיה נלקחו טכניקות איך להגביר אפקטיביות של עבודה בצורות שונות שהיו קשורות בשליטה על חשיבה של העובד, על הנפש שלו, על רמת הסיפוק שלו וכו."'
מה לגבי ההשפעה על תרבות הפנאי? אמהות יוכלו להקדיש יותר זמן לילדיהן, זוגות יתפנו לבלות. נשמע טוב, לא?
"זו שאלה פתוחה, כי מרגע שמצב כזה יהיה בגדר אפשרות ממשית, הכוחות החברתיים שיעשו בגלולה כזו שימוש יקבעו את ההשלכות החברתיות שלה. ייתכן שהגדלת משך זמן הערות שלנו יהפוך למשאב דווקא להגדלת שעות הפנאי ולא שעות העבודה. התרופות שמיוצרות יוצרות צרכים חברתיים ולא רק עונות על צרכים. הפרמקולוגיה הופכת לשוק חופשי של מוצרים שאתה יכול לקחת לשיפור תפקודים.
השאלה היא מהו צורך אמיתי ומהו צורך שנולד מתוך השוק. שוק התרופות עובד כשוק חופשי, מייצר פיתויים והופך לצורך ברגע שהוא יכול לתת יתרון לאדם אחד על פני אדם אחר. הצרכים האלה נבנים ומתגלים על ידי צריכת שוק ולאו דווקא כשיש בעיה אמיתית. השאלה הגדולה היא, האם בסופו של יום גלולה כזו תהפוך אותנו ליותר מאושרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
