הבית מבעבע כמו סיר רותח
ברברה (שם בדוי, כמובן) קורסת. היא מתקשה לנהל את הקונצרן המורכב הזה, הקרוי משפחה, ומתקשה לעמוד בדרישות התובעניות של עבודתה. ד"ר שורצמן בפרק נוסף על בעיות קשב בקרב מבוגרים
האשה, אם המשפחה, קורסת. היא מתקשה לנהל את הקונצרן המורכב הזה, הקרוי משפחה. היא נקלעת לעימותים בלתי פוסקים עם ילדיה ועם בעלה, ומכיוון שגם הפתיל שלה קצר וגם של כמה מילדיה, הבית מבעבע כמו סיר רותח. הלחצים לא מסתיימים בין קירות הבית: היא מתקשה לעמוד בדרישות התובעניות של עבודתה כמתכנתת מחשבים, לרכוש ידע נוסף מקצועי נדרש ולהתמודד עם התסכול והעצב, שהסיטואציות הללו מביאות איתן.
המטפל הזוגי שפנה אלי, צ', הוא פסיכולוג מבריק ומקורי, ולכן תמיד אני מקשיב בעיון לדבריו. האשה, הוא אמר, טוענת שיש לה בדיוק את אותה האבחנה כמו לילדיה, ADHD, אבל כל בעלי המקצוע שהיא פנתה אליהם ביטלו את דבריה. לדבריהם, זו תסמונת של ילדים ומקסימום נערים, שנעלמת עם הבגרות.
"אבל אם ברברה (שם בדוי, כמובן) מתעקשת על כך, כדאי לבדוק" אמר הפסיכולוג וניקה את עדשות משקפיו. זו היתה דרכו המתחשבת לקבוע לי פגישה איתה.
ברברה הביאה לפגישה קלסר גדוש של חומר, אותו שלפה ממאגרי מידע. אלה היו המחקרים הראשונים, המקיפים, אשר זיהו את הפרעת הקשב וריכוז במבוגרים ואפילו הראו על הצלחת הטיפול בריטלין ובתרופות פסיכו-סטימולנטיות אחרות.
היא החלה לחפש את החומר לאחר שזיהתה, שהסימפטומים שלה דומים בצורה מפתיעה לאלה של שלושת ילדיה. אז הופתעתי מדרך האבחון העצמית, אבל בהמשך ראיתי אין-ספור מבוגרים, שהגיעו לאבחון לאחר שילדיהם אובחנו.
הסימפטומים של ברברה החלו כבר בבית הספר היסודי. שם התקשתה לשבת במקומה בזמן השיעורים, התקשתה להמתין עם האצבע באוויר ומיד התפרצה בתשובות שלה, וגם קטעה אחרים בזמן שיחה. היא החלה לחוש לא מוצלחת, הפכה למבודדת חברתית, ולבסוף פיתחה חרדות במגע עם ילדים ומבוגרים כאחד.
בגיל עשר ברברה עלתה עם משפחתה לישראל והקשיים רק החריפו בנוסף להתמודדות עם ארץ
ברברה החלה לעבוד כמתכנתת, אבל גם שם מצאה, שיכולת הריכוז שלה מוגבלת. לאחר כ-15 דקות מקסימום, כך תיארה, יורד מסך כבד על החשיבה שלה והכל מיטשטש. לכך היא מצאה פתרון יצירתי: היא עבדה מול שורת המתכנתים כעוזרת מיוחדת,כאשר מישהו מהם נתקל בבעיה, היא היתה מזנקת קדימה לעזור לו. זו היתה שוב ושוב סיטואציה מותחת, משום שהיא ידעה כי רק 15 דקות של חסד ניתנו לה, לפתור את הבאג, עד שהריכוז יעלם.
ברברה תיארה גם שורה של קשיים אחרים בחיים: היא מתקשה לארגן את סדר היום, שוכחת משימות, דוחה מטלות, מאבדת חפצים בקלות. היא מתקשה לקרוא בריכוז טקסטים מקצועיים ואפילו מאמרים ב'ג'רוזלם פוסט'. היא מחליטה באימפולסיביות ומיד מתחרטת. מתפרצת בזעם על הילדים, ומיד נעצבת. ובכלל, תחושה של חוסר יעילות בחיים.
לפני שפגשה אותי ברברה ראתה אין-ספור רופאים. אבל כמוני, הם לא ידעו על קיום ADHD במבוגרים. היא נשלחה לשורה של בדיקות, שכיום כאשר אני מתאר את המקרה לפני נאורולוגים ופסיכיאטרים, תיאור הבדיקות מעורר צחוק בקהל. היא נשלחה לבדיקה של גלי המוח (EEG), של הפעילות החשמלית של השרירים (EMG), בירור קרדיאלי (כי מישהו חשב שאולי הפרעות קצב בלב גורמים לתמונה הקלינית), CT של המוח ואפילו נשלחה לדיקור מותני, לחפש את התשובה בנוזל עמוד השידרה.
כל הבדיקות יצאו יצאו תקינות, אבל ברברה המשיכה לסבול.
קראתי את החומר שברברה הביאה וקראתי כל מאמר אפשרי נוסף. גיליתי תסמונת "חדשה". רשמתי גם מרשם לריטלין.
התוצאות היו מיידיות: יכולת הריכוז והקשב של ברברה השתפרו עד שיכלה לשבת לפתע שלוש עד ארבע שעות מול המחשב ממוקדת, בלי לקום. היא גם לפתע התרכזה היטב בזמן קריאה, בזמן ישיבות, אפילו בשיחות עם הבעל. גם התנועתיות הופחתה, הפתיל של התקפי הזעם התארך מ"סנטימטרים למטרים". לא מפתיע, שגם היחסים עם הבעל השתפרו והיא יכלה לשאת בקלות מצבי לחץ משפחתיים.
עד היום אני רואה את ברברה במרפאה פעמיים בשנה. היא מהווה דוגמא מרשימה ליכולת ליטול ריטלין לאורך שנים. במשך שמונה שנים, היא נוטלת שלושה רבעי כדור, ארבעה פעמים ביום, בלי להחמיץ אפילו פעם אחת. ההישג מרשים, משום שעצם החצייה של כדור לרבעים היא משימה כירורגית לא פשוטה, אבל ברברה מוכנה להתאמץ רבות כדי לשמור היכולות היכולות שהתגלו בה.
ד"ר שורצמן, רופא-פסיכיאטר, מנהל מרפאה להפרעות קשב וריכוז (ADHD) במבוגרים ולהפרעות התפתחותיות אחרות
נא להמתין לטעינת התגובות
