צעיר שנהרג בתאונת אופנוע תרם איברים
האב השכול: "אם זה היה תלוי בעידו הוא היה נותן תרומה גם בחייו כדי להציל מישהו אחר. הוא היה טיפוס כזה"
אבישי (שוקי) זיו, אביו של עידו, סיפר היום שהאופנוע היה האהבה הגדולה של עידו: "את האופנוע הראשון הוא קנה בגיל 16 מכספו כי אנחנו לא היינו מוכנים להשתתף בזה", סיפר האב, "בעשרות הפעמים שניסינו להניא אותו מרכיבה על האופנוע הוא ענה 'כמו שאתה נושם חמצן, אני נושם אופנועים. אי אפשר להגיד לי לא לנשום'. הוא גם היה שולח אותי לחברים שלו לשאול אותם מי הנהג הכי טוב בארץ".
האב מספר שעידו נהג לומר כטיעון מנצח: "אבא, אתה מכיר אותי, אני עושה רק מה שאני אוהב ואם יקרה לי משהו, תתנחם בזה שזה קרה תוך כדי עשייה של משהו שאני אוהב".
כשעידו השתחרר מצה"ל, שם שירת בצנחנים, הוא החליט להגשים את החלום שלו והקים עסק לאופנועים ולציוד
אופנועים בראשון לציון, יחד עם עוד שני חברים. "בגלל זה גם בתאונה הזאת הוא היה מצויד בקסדה הכי טובה, בציוד ההגנה הכי טוב ובחליפה הכי טובה", מספר האב, "אבל זה לא עזר".
לעידו שתי אחיות, בת 30 אם לשניים ובת 17, עדיין בתיכון. האב מספר שלמשפחה היה מאוד ברור כל נושא תרומת האיברים. "לא דיברתי על זה עם אשתי או עם הבנות, לכולנו היה ברור שזה מה שיקרה", הוא אומר. "כל החיים היה עידו אדם של נתינה, הרופא לא היה צריך אפילו לבקש. הוא ניגש אלי וניסה לגשש, אמר שזה נושא רגיש. אמרתי לו 'התשובה היא חיובית ואל תשאל'. עכשיו, כל טלפון שאני מקבל מהדסה על עוד אדם שחזר לחיים תקינים, מנחם ומחזק אותי.
"אם זה היה תלוי בעידו הוא היה נותן תרומה גם בחייו כדי להציל מישהו אחר. גם בחייו, אם מישהו היה זקוק ליד כדי לחיות, הוא היה נותן לו. הוא היה טיפוס כזה. ולכן, ההחלטה שהיא לכאורה נורא קשה, מבחינתנו הייתה מאוד קלה".
הלווייתו של עידו התקיימה אתמול בבית העלמין בנס ציונה.
לתרומות איברים: אדי 1800-609-610
נא להמתין לטעינת התגובות
