כיצד הפך הנחש לסמל הריפוי?
אותו עיקרון הומאופתי של ריפוי על ידי "דומה בדומה" פעל עם נחש הנחושת, שרק על ידי התבוננות בו היו נרפאים מהכשת הנחש. ואת זה כבר המציא משה רבנו
היה צנוע וכך תיוותר בגדולתך
התכופף ובכך תשאר ישר
התרוקן ובכך תתמלא
התבלה ובכך תתחדש
(טאו טה צ'ינג, 22)
אותו עיקרון הומאופתי של ריפוי על ידי "דומה בדומה" פעל עם נחש הנחושת, שרק על ידי התבוננות בו היו נרפאים מהכשת הנחש.
בספר במדבר, פרק כא' ה-ט, מסופר לנו על בני ישראל המצויים בארץ אדום, הארץ האדומה, בגלל אחוז הנחושת הגבוה שבסלעיה. כשבני ישראל התלוננו מרות (רעיון נחשי) וביקשו לחזור לארץ מצרים, הכישו אותם הנחשים (מעניין שרבים מארסי הנחשים מכילים אחוז גבוה של נחושת ומכאן משחק המילים "נחש" ו"נחושת").
משה מביא להם מרפא,
נחש שכיתת ממרבצי הנחושת שבאזור. דומה בדומה ירפא. הנחש הזה משמש גם בימינו לסמל הריפוי (הנחשים והמטה של סמל הרפואה) ולמעשה, כפי שאנו רואים, הוא מייצג את העקרון של ריפוי בדומה.
ובאותו עניין, תודה לקורא משה, שתרם את הסיפור הזה וזכה במנת אושר יומית: בגמרא אומר רבי שמואל שבשר ודם מרפא מר במתוק והקדוש ברוך הוא מרפא מר במר (ראו פרשת השבוע בשלח). בני ישראל הולכים שלשה ימים במדבר ללא מים ומגיעים למקום בשם מרתה ובוכים למשה. משה ''מרים טלפון'' לקדוש ברוך הוא ומקבל הדרכה איך להמתיק את המים על ידי הוספת ענף עץ ( על פי תרגום יהונתן - עץ הרדוף שהוא מר) וימתקו המים.
נא להמתין לטעינת התגובות
