"חיידק טורף"? אין חיה כזאת
מי זאת החיה המאיימת הזאת, שמעלה זיכרונות עמומים מהמגיפה השחורה? ד"ר אסיאו וד"ר פיטליק מפענחים את התעלומה בעקבות אישפוזם של האחים מאשדוד והבהלה שאחזה בעיר
ינון ואליה מאושפזים עדיין במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים קפלן ברחובות, שם מנסים לייצב את מצבם. אחותם בת השנתיים, שאושפזה גם היא בבית החולים עם תסמינים דומים, שוחררה אתמול לביתה. ד"ר אלוין טבצ'ניק, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בקפלן, סיפר כי חל שיפור במצבו של אליה, אולם מצבו של יינון מוסיף להיות קשה. "יש השתפרות", אמר, "אך הוא עדיין מונשם וסובל ממחלה ריאתית, שהיא תסמונת של אי ספיקה נשימתיתי אחרי הלם". טבצ'ניק הסביר שיינון לא יצא מכלל סכנה אבל עם זאת כל יום שעובר משפר את סיכוייו.
בכל פעם שמתפרסם אירוע רפואי מסכן חיים (במיוחד כאשר מעורבים בו ילדים), שמפחיד את הציבור, אנחנו נחשפים לחיה המאיימת עם השם המפוצץ "חיידק טורף", שמדירה שינה מעינינו. זיכרונות עמומים מהמגיפה השחורה, שחיסלה כשליש מאוכלוסיית אירופה עולים בנו, ואנחנו מביאים את הילדים הביתה מוקדם לפני שיחשיך.
מהו אותו חיידק טורף? איך הרפואה אינה מוצאת כלי מלחמה שבו תוכל להביסו באיבכת חרב? אז זהו, אין דבר כזה חיידק טורף! המושג האווילי והמפחיד הזה מתייחס לקבוצת חיידקים שברובם המכריע מוכרים בתחום המחלות הזיהומיות.
מחלת דלקת קרום המוח שמערבת את קרומי המוח וחוט השדרה נחלקת לשני סוגים: חיידקית ולא חיידקית (Aseptic), בעיקר על רקע ויראלי. האבחנה בין דלקת קרום המוח החיידקית, לבין דלקת קרום המוח הלא חיידקית, היא למעשה השאלה הראשונה ששואל את עצמו הרופא המטפל.
דלקת קרום המוח הלא חיידקית נגרמת בעיקר על ידי וירוסים. עד שהחלו במתן החיסון, הנקרא MMR, מרבית המקרים התפתחו ממחלת החזרת. כיום הגורם העיקרי הם וירוסי מעיים שונים. חומרת הדלקת פחותה בהרבה מזו החיידקית, אם כי גם סוג זה של דלקת יכול לגרום לסיבוכים. רוב רובם של החולים מחלימים תוך שבוע שבועיים, כאשר הטיפול הוא, בדרך כלל, בבית עם השגחה.
דלקת קרום המוח החיידקית מסוכנת הרבה יותר בגלל הפוטנציאל שלה לגרום למוות. התמותה ממחלה זאת עומדת על כעשרה אחוז והתמותה הגבוהה ביותר היא בקרב ילדים. בנוסף, הסיבוכים יכולים להיות קשים; כ-15 אחוז מהלוקים בה סובלים ממחלות כמו חירשות או פגיעה מוחית כתוצאה מאוחרת של המחלה.
ב-75 אחוז מהמקרים המחלה מתפתחת במשך מספר ימים, כאשר הסימנים הולכים ומחמירים: חום גבוה מלווה בכאב ראש חזק ופתאומי, קושי להזיז את הצוואר, והתנגדות לכיפוף הצוואר כלפי מטה (סימן שאינו
דלקת קרום המוח החיידקית יכולה להוביל למצב מסכן חיים או לנכות תמידית, ולכן האבחנה והטיפול חייבים להיות מהירים. כאשר היא מאובחנת, במרבית המקרים הבדיקה המתבקשת היא דיקור מתני, לצורך הוצאת נוזל השדרה ושליחת הנוזל למעבדה. הטיפול האנטיביוטי חייב להתחיל תוך זמן קצר מאד והוא כולל הזנת אנטיביוטיקה דרך הווריד.
החיידקים שגורמים לדלקת קרום המוח הם נייסרה מנינגיטידיס (מנינגוקוקוס), סטרפטוקוקוס פנאומוניה, הגורם גם לדלקת ריאות, וחיידק הנקרא המופילוס אינפלואנזה, שעל אף שמו, אין קשר בינו לבין שפעת (אינפלואנזה הוא שמה הלטיני של השפעת).
אבל החיידק שגורם להתפרצויות ומגפות של המחלה הוא המנינגוקוקוס, שקיים ב-12 תתי קבוצות, כאשר חמישה מהם - A, B, C, Y, ו-W135 - הם האחראיים המרכזיים. זיהוי הזן הספציפי הוא בעל חשיבות עליונה בטיפול וישנם חיסונים למספר תתי קבוצה.
המנינגוקוקוס תוקף במהירות וגורם למחלה מפושטת במערכות הגוף. הדלקת יכולה להתלוות לדלקת קרום המוח ויכולה להתקיים לבד. היא מאופיינת באחוזים גבוהים מהמקרים בשטפי דם תת עוריים בגפיים, בבטן ובגב. בנוסף, החום יכול לעלות במהירות, מתפתח קשיון עורף, הקאות, חוסר שיווי משקל, התכווצויות ועוד. לעיתים הסימנים הראשונים יכולים להיות דומים מאד לסימני שפעת.
מספר החולים בדלקת קרום המוח בארץ נע בין כמה עשרות לכמה מאות מדי שנה. השכיחות היא בסביבות שניים-שלושה מקרים ל-100 אלף נפשות. באופן די מפתיע, 5-10 אחוזים מהאוכלוסייה נושאים את חיידק המנינגוקוקוס בלוע למשך חדשים ולעיתים שנים מבלי שיידבקו במחלה. בזמן התפרצויות, אחוזי הנשיאה עולים לכדי 95 אחוז. תמותת הילדים מגיעה לחמישה אחוזים מהחולים והמבוגרים – עד עשרה אחוז.
ההידבקות במחלה נגרמת על ידי טיפות רוק הנישאות באוויר. אין הסבר לעובדה שאנשים מסוימים נדבקים ואחרים לא. ישנם ארצות שבהם המחלה אנדמית, לדוגמא באזור התת- סהרי (אזור המשתרע מסנגל במערב אפריקה, עד לאתיופיה במזרחה). בנסיעות למקומות אלה רצוי לעשות חיסון. החיסון המומלץ על ידי המרכז לבקרת מחלות (CDC) בארצות הברית מאז ינואר 2005 הוא MCV4, לבני 11-12 שנים, לבני 18 המתחילים קולג', למתגייסים לצבא, למבקרים באזורים אנדמיים ולחסרי טחול.
נא להמתין לטעינת התגובות
