בית של מעשים טובים
חולי סרטן התאספו השבוע כדי לתת מעט ממה שהם קיבלו: תמיכה מוראלית והרבה חיבוקים. כתבת וידאו לציון קמפיין הסרטן הבינלאומי
לא מדובר בעוד קבוצת תמיכה לחולי סרטן, אלא בתוכנית שכוללת סדנאות וטיפולים אלטרנטיביים (רייקי, הילינג, דמיון מודרך ועוד), אישיים וקבוצתיים, ושמתאימה גם לאוכלוסיות אחרות. המכנה המשותף שמחבר בין חלקי התוכנית הוא התפיסה כי יש חיבור חזק בין הגוף לנפש, וכי בזכות ההקלה הרגשית שיחוש המחלים במהלך ולאחר התהליך, תתעצם המערכת החיסונית שלו, ואיתה גם היכולת הפיזית להתמודד עם המחלה.
את הרקע המקצועי לפרויקט נותן פרופ' זייצ'יק, אונקולוג וחוקר סרטן השד מזה כעשרים שנה, שחי ופועל בגרמניה, אשר הגיע למסקנה כי לאדם יכולות ריפוי עצמיות שאינן באות לידי ביטוי בתהליך הטיפולי הרגיל. מכאן, באופן טבעי, הפרויקט מציע השלמה לטיפול רפואי קונבנציונאלי ולא מתנגד לו.
אפשר להיות סקפטיים ולטעון שעם כל הכבוד, שעכשיו, אחרי שהתגלתה המחלה, כדאי להיות פרקטיים ולדאוג לגוף ולא לנפש. אבל קשה לעמוד מול עוצמת הרגש של הנוכחים בזמן שהם מפרטים כיצד התוכנית בת ארבעת החודשים העניקה להם כוח, חברים חדשים, העצימה את היחסים עם המשפחה ובני הזוג, ושינתה דפוסי חשיבה והתנהגות.
"אני ההוכחה שאף פעם לא מאוחר", אומרת אירית רון, בת 74. רון, שחלתה בסרטן הבלוטות, מספרת: "קיבלתי המון כלים להתמודד עם דברים, השתניתי. בעלי, למשל, חולה פרקינסון, ובעקבות הסדנה אני מתייחסת אחרת למחלה, יותר בפרופורציות. בעבר סבלתי מחרדות, עכשיו הן נעלמו, בעבר לא ידעתי להגיד
זוגות ובודדים נדחקים לפריים כדי לספר ולשתף בשינוי שעבר עליהם "הייתה לנו תמיכה לפני כן מהמשפחה, מבני ובנות הזוג, מחברים, אבל זה לא אותו דבר" הם מצהירים. "לשבת מול אנשים שלא צריך להסביר להם כי הם מבינים את הפחדים שלך ברמה הכי עמוקה, זה משהו אחר".
עם זאת, חשוב להם להדגיש כי הסרטן הוא לא האישיו במפגשים. באופן טבעי המחלה עולה, היא אפילו נושא פופולארי, אבל לא העיקר."מהסיבה הזאת הסדנה הזאת כל כך טובה לי" מסבירה חנה לובטון, בת 56, חולה בסרטן השד. "יש קבוצות תמיכה שבהן מתעסקים רק עם המחלה, וזה לא מתאים לי. כאן מתעסקים עם הגישה ואני באמת שיניתי גישה: הפסקתי להסתכל על העבר, הפסקתי להרגיש אשמה שאני לא עובדת".
לובטון, קיבוצניקית מרבדים שעלתה לישראל מבלגיה בגיל 20, מעידה על עצמה שהייתה כל ימיה קרייריסטית ללא תקנה "הייתי סמנכ"לית של מפעל התכשיטים בקיבוץ, היום אני מקדישה את הזמן לטיפול בעצמי ולמדתי לעשות את זה בלי ייסורי מצפון. למדתי ליהנות מהדברים הקטנים". "לא מייד התחברתי לכאן", היא מספרת, "אני מאוד פרקטית אבל פתאום נפל לי האסימון והרגשתי שיש קשר הדוק בין גוף לנפש".
מוטי ויולן אקסטרמן ממליצים לכל מי שיכול להגיע בזוג. "הפרויקט עזר לי להיות בתוך זוג בתקופה הזאת", מספרת יולן, שחלתה בסרטן השד לפני כשנה. "למדתי להכיר את אשתי, להכיר מקרוב את הסבל שהיא עוברת", מוסיף מוטי. "יכולתי להקל עליה כיוון שהכרתי את הבעיות שלה. ברגע שהבנתי אותה יותר טוב היה לי יותר קל להתמודד גם עם הבעיות שלי. עברנו את השנה בצורה נחושה לגרש את המחלה. אנחנו רוצים להוריש את זה הלאה לסדנאות הבאות ולהמליץ לאנשים לבוא ביחד".
הפרויקט מסובסד בעזרת עבודה של מתנדבי האגודה. סכום ההשתתפות העצמית הוא 1,800 שקל, את השאר הם מגייסים בדרכים יצירתיות. למשל, לוח שנה בו הם מצולמים על כל חודש וחודש שיצרו בעצמם. תוכנית עתידית נוספת היא להציב דוכן תכשיטים לאורך חודש בנחלת בנימין ולמכור בו את יצירותיה של דרה, אחת מבוגרות הקורס האחרון שהתנדבה ללוות גם את הפרויקט הבא.
ניתן ליצור קשר עם העמותה בטלפון 054-7838015
נא להמתין לטעינת התגובות
