אנטיביוטיקה היא לא תרופה לשפעת
המומחים מזהירים: תוך זמן קצר לא ניתן יהיה יותר להתמודד עם מחלות בעזרת אנטיביוטיקה. כיצד נוכל למנוע מצב כזה? על ידי שימוש מושכל בתרופה. הפרטים אצלנו
אנטיביוטיקה נועדה לטפל בזיהומים חיידקיים בלבד ולא בזיהומים אחרים. רוב המחלות הזיהומיות בילדים, המתבטאות בחום ובסימנים נוספים הינן מחלות בהן מחולל המחלה הוא נגיף (ווירוס) ולא חיידק. מחלות נגיפיות (וויראליות) חולפית בדרך כלל מעצמן ללא השארת נזק ואינן דורשות כל טיפול אנטיביוטי.
ההחלטה הראשונית לגבי צורך בטיפול תלויה בקיום חשד למחלה חיידקית בילד. ישנן מחלות שונות וסימנים שונים המעלים חשד לכך שמדובר במחלה חיידקית, וישנן מחלות ותסמינים האפייניים לזיהומים וויראליים, בהן אנטיביוטיקה לא תעזור. אבחנה בין מחלה חיידקית ווויראלית אינה תמיד קלה ויכולת האבחנה של הרופא נמדדת גם במקרים פשוטים אלה לדוגמא: דלקת ריאות בילדים נגרמת באחוז גבוה על ידי ווירוסים, והטיפול האנטיביוטי אינו מסייע כלל לריפוי. נהוג לטפל בילדים כאלה באנטיביוטיקה, שכן הסיכון מזיהום חיידקי לא מטופל בריאות גבוה ועלול לגרום לסיבוכים.
מהי עמידות של חיידקים לתרופות אנטיביוטיות וכיצד ניתן למנוע אותה?
מאז תחילת עידן הטיפול האנטיביוטי, מהווה התפתחות עמידות חיידקים לטיפול אנטיביוטי הבעיה העיקרית בהתמודדות עם זיהומים חיידקיים. על פי העיקרון האבולוציוני הפשוט של "ברירה טבעית", באוכלוסיית חיידקים החשופה לסכנה הגורמת לחיסולה, רק פרטים מתוך האוכלוסיה שיצליחו לייצר עמידות לסכנה ישרדו.
מאחר וישנם חיידקים רבים מאד בכל אוכלוסיית חיידקים וקצב ההתרבות שלהם גבוה, הרי ישנו סיכוי שבתוך אוכלוסיית חיידקים החשופה לטיפול אנטיביוטי יפתח חיידק אחד מוטציה גנטית שתאפשר לו להיות עמיד כנגד התרופה. שאר חבריו ימותו, אך הוא עצמו יתרבה. כיום ישנם זני חיידקים הידועים כעמידים לסוגי אנטיביוטיקה, כמו למשל חיידק ה"פנאומוקוק", המהווה מזהם מסוכן בילדים, עמיד בכ-40 אחוז כנגד פניצילין.
הסיכון להתפתחות עמידות כזו עולה אם הטיפול האנטיביוטי לא קבוע אלא ניתן לסירוגין (למשל, כשמדלגים פה ושם על מנה אחת או שתיים). ככל שמשך הטיפול רב יותר בריכוזים נמוכים ישנה אפשרות נוספת שהחיידקים יפתחו עמידות שכן משך הזמן שחשופים לסכנה גבוה יותר. גם
אוכלוסית החיידקים העמידה לסוגי אנטיביוטיקה שונים משתנה על פי פיזור גיאוגרפי בעולם, ועל פי מיקום. לדוגמה, חיידקים השוהים בבתי חולים תמיד יהיו עמידים יותר מחיידקים שנדבקים מהם ברחוב, שכן חיידקים שבעי קרבות אלה פגשו כבר בחייהם סוגי אנטיביוטיקה רבים, פיתחו מגוון עמידויות והטיפול בהם עלול להיות בעייתי.
חשוב להקפיד עד כמה שניתן לתת את כל מנות הטיפול בזמן ועד סופן, על מנת לתת "מכת מוות" אחת לחיידקים המטופלים. כדאי להימנע מהפסקת טיפול לאחר זמן קצר (הורים רבים נוטים לחשוב שברגע שישנו שיפור כללי במצב הילד ניתן להפסיק הטיפול) והחשוב ביותר: יש להימנע מלחשוף את אוכלוסיית החיידקים לאנטיביוטיקה שלא לצורך ולטפל רק כשצריך.
מהן תופעות הלוואי של אנטיביוטיקה?
התופעה הידועה ביותר היא רגישות יתר לתרופה אנטיביוטית, היכולה להתבטא כפריחה, נפיחות, סומק או קוצר נשימה. כדאי לציין, שלא כל פעם שהופיעה פריחה לאחר טיפול אנטיביוטי מדובר ברגישות יתר. יתכן מאד שהפריחה קשורה לזיהום בו טיפלה התרופה. תופעת רגישות יתר איננה חייבת להופיע בפעם הראשונה בה מטפלים, וייתכן שאדם שנטל התרופה בעבר מפתח כעת תופעות אלרגיות לראשונה.
מעבר לתופעות רגישות יתר קיימות תופעות ייחודיות לסוגים שונים של אנטיביוטיקה. במידה ופיתח ילד (או מבוגר) תופעת לוואי מתרופה, אין הדבר גורם לאותו אדם להיות מוגדר כ"רגיש" לתרופה, כפי שהוגדר בתופעת רגישות היתר. לדוגמה, תרופות מסוימות ידועות כגורמות לכאבי בטן או תופעות אי נוחות במעיים בזמן נטילתן, ואין הדבר מוגדר כ"רגישות". תרופות המכילות "סולפה" אסורות לנטילה על ידי ילדים הידועים כחסרי האנזים G6PD עקב פגיעה אפשרית בכדוריות הדם האדומות. רצוי תמיד להתייעץ עם רופא הילדים לפני נטילת אנטיביוטיקה ולא לטפל בילדים עם "תרופה המסתובבת בארון התרופות".
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים ונוער ב"מכבי שירותי בריאות"
נא להמתין לטעינת התגובות
