מדריך עזרה ראשונה
מכת חום, התיבשות, פגיעות קור או הלם - המדריך המלא לעזרה ראשונה, כולל וידיאו הדרכה בהחייאה
הגדרה: הפרה קיצונית של מאזן החום בגוף.
אבחנה: קשיש שהכרתו מעורפלת או שהוא אפתי - בתנאי שרב כבד ייחשד כמי שלקה במכת חום. אתלט וחייל צעירים המתמוטטים במהלך ביצוע מאמץ גופני, לאו דווקא באקלים חם, שהתנהגותם שונה מהרגיל או הנתונים בהכרה מעורפלת - יהיו חשודים שלקו במכת חום.
טיפול: הטיפול הראשוני יכוון להוריד באופן חד את טמפרטורת הגוף לערכים התקינים. הדרך הפשוטה והיעילה היא לשפוך מים קרים או מי ברז על גוף הנפגע. יש להפסיק את הקירור כשטמפרטורת הגוף יורדת ל-38 מעלות, כדי למנוע קירור יתר. בכל חשד למכת חום יש לפנות את הנפגע במהירות האפשרית לטיפול בבית חולים.
התיבשות
הגדרה: הפרת מאזן הנוזלים בגוף.
אבחנה: אדם שמתלונן בקיץ על כאבי ראש וסחרחורת, שהדופק שלו מואץ, השתן שלו אינו שקוף אלא צבעו צהוב, ושלא הטיל שתן זמן רב - אדם כזה חשוד שלקה בהתייבשות.
טיפול: הטיפול בהתייבשות ניתן בהחזרת נוזלים לגוף. אם הנפגע ער ומסוגל לשתות, יש להשקותו במים. אם הכרתו מעורפלת יש לתת לו עירוי נוזלים דרך הווריד.
פגיעות קור
הגדרה: פגיעות קור מסווגות לפגיעות ברקמות היקפיות, בעיקר בכפות רגליים וידיים, הנגרמות מהקטנת זרימת הדם לאיברים אלה, ולפגיעה מרכזית המכונה תת-חום הגוף, הנגרמת מירידה חדה בטמפרטורת הגוף (מתחת ל-35 מעלות).
טיפול: ככלל, הטיפולים בפגיעות קור יינתנו בבית חולים. כעזרה ראשונה יש לבצע את הפעולות האלה: העברת הנפגע למקום מוגן, הסרת ביגוד רטוב ולוחץ, ייבוש האיבר הפגוע וכיסויו באופן בלתי לוחץ בשכבות ביגוד, שיהיה מבודד ויבש. אם הנפגע בהכרה, יש להשקותו במשקה חם. חל איסור מוחלט לחמם באופן פעיל איבר פגוע או לעסות איבר פגוע או לפוצץ שלפוחיות שעשויות להתפתח במקום הפגיעה.
הלם
הגדרה: ירידה ניכרת בזרימת הדם לרקמות, עקב פגיעה בכושר התכווצות הלב, בקוטר כלי הדם או בכמות הדם שבתוך המערכת.
אבחנה: שינויים בהתנהגות ואי-שקט, צמרמורות, דופק מהיר וחלש, נשימה מהירה ושטחית, עור קר ולח, יובש בריריות וזיעה קרה.
טיפול: עצירה מיידית של הגורם להלם: עצירת הדימום החיצוני, כיסוי הכווייה וקירורה, השכבה בצל וכדומה. אין להשקות את נפגע ההלם.
הווידאו שלפניכם לקוח מתוך סרט ההדרכה,"הורים לומדים להציל חיים"
טביעה
הגדרה: אירוע טביעה הוא אירוע של שקיעת ראש האדם מתחת לפני המים לזמן ארוך, שיגרום לחוסר חמצן, להצפת הריאות ולחנק. טביעה מוגדרת כמוות שקורה מיד או בתוך פחות מ-24 שעות אחרי אירוע טביעה. המושג טרום טביעה או כמעט טביעה מתאר מצב שבו שרד הנפגע 24 שעות אחרי אירוע הטביעה.
טיפול: ראשית יש להזעיק עזרה. מיד בהוצאת הנפגע מהמים יש לוודא סימני חיים, כלומר: מצב ההכרה, מצב נתיב האוויר, נשימה ודופק. אם הנפגע מחוסר הכרה ואין לו נשימה ודופק, יש להתחיל בפעולת החייאת לב-ריאות, כמקובל במצבים אלה. לא לנסות להוציא מים מהריאות או מהבטן.
נשיכות, הכשות ועקיצות
נשיכות: בכל מקרה נשיכה, עוד בטרם ביקור הרופא, יש לשטוף את הפצע היטב במים ובסבון.
הכשות ועקיצות: הכשות ועקיצות על ידי בעלי חיים ארסיים הן מצבי חירום רפואיים. בלא טיפול מיומן ומתוזמן היטב הן עלולות להסתיים בתחלואה ניכרת ואף במוות.
נחשים: הטיפול שניתן בשדה במקרי הכשת נחש, כשאין בסביבה גורם רפואי, כולל: השכבת הנפגע במנוחה מוחלטת והרגעתו, קיבוע האיבר המוכש, פינוי מהיר ככל האפשר לבית החולים הקרוב ביותר. יש להימנע מ"טיפולי סבתא" דוגמת חיתוך אזור ההכשה ומציצת הארס, קירור מקומי או צריבת מקום ההכשה. אין להשקות את הנפגע במשקה חם או אלכוהולי, כי אלה מריצים את מחזור הדם ומזרזים את פיזור הארס.
עקרבים: הטיפול בשטח במקרה עקיצת עקרב דומה למתואר לעיל בעניין הנחשים, אלא שכאן – נוסף על הרגעת הנפגע, קיבוע האיבר הנעקץ ופינוי מהיר ככל האפשר לבית החולים – אפשר לקרר את מקום העקיצה בשקית עם מי קרח. הקירור מקל את הכאב ומאט את קצב פיזור הארס.
התקף לב
אבחנה: לרוב, אדם שלקה באוטם שריר הלב יחוש כאילו הוא עומד למות. הוא ירגיש כאב ולחץ עצום בחזה (כאילו משהו כבד הונח על חזהו), הכאב עשוי להקרין לזרועות, ללסת העליונה, לבטן, לכתפיים ולגב. החולה יחוש קוצר נשימה, זיעה קרה, בחילות וחולשה.
טיפול: בכל מקרה של חשד לאוטם בשריר הלב, יש להזעיק את מד"א בטלפון 101 בדחיפות המרבית, ואין להמתין לשינוי או הטבה במצב החולה. עד להגעת העזרה, הושב את החולה ומנע ממנו כל מאמץ גופני. הושבת החולה עשויה להקל את קוצר נשימתו. נסה להרגיע אותו ככל שתוכל - ההתרגשות והמתח גורמים ללבו להלום מהר יותר ולהרחיב את הנזק שנגרם ללבו. אם יש באפשרותך, חשוב לספק לחולה חמצן. אם החולה מאבד את הכרתו ומפסיק לנשום, יש לבצע בו החייאה עד להגעת הצוות הרפואי. חשוב לתקשר שוב למד"א ולעדכנו על שינוי לרעה במצב החולה.
התחשמלות
יש לתת את הדעת בראש ובראשונה לבטיחות המטפל (למנוע מקרי "התחשמלות שרשרת"). אם הנפגע עדיין שוהה בסמוך למקור הזרם, יש קודם כול לנתק את הזרם. דרך זו בטוחה בהרבה מניסיונות להרחיק את הנפגע ממקור הזרם. אם ניתוק הזרם אינו מעשי, יש להרחיק את הנפגע בעזרת גוף מבודד ארוך כשהמטפל עצמו מבודד היטב מהקרקע. יש לזכור את תופעת ההקשתה - מקור מתח גבוה מסוגל "לדלג" על מרחק ממוליך למוליך (גוף האדם אף הוא כמובן מוליך). אם קיים ספק, כדאי להשאיר את ניתוק הנפגע ממקור המתח לאנשי המקצוע. הטיפול הראשוני והמיידי הוא החייאה מלאה בעת הצורך.
הרעלות
מתן עזרה ראשונה לנפגעי הרעלות מושתת על שני עקרונות: תמיכה בתפקוד איברים חיוניים והרחקת הרעל מהגוף. קיימים רעלים הפוגעים בפעולת הנשימה והלב על ידי דיכוי פעילות המוח (כמו תרופות פסיכיאטריות), פגיעה בשרירי הנשימה (כמו קוטלי חרקים מסוימים) או בגרימת נזק ישיר לדרכי האוויר ולריאות עצמן (כמו חומצות, בסיסים, תזקיקי נפט ושאיפת עשן). אם הנפגע מקיא הוא עלול לשאוף את תוכן הקיבה לריאות.
הצעד הראשון בטיפול בחולה המורעל יהיה לוודא שדרכי האוויר שלו פתוחות, חופשיות מגופים זרים ובעת הצורך - להנשימו מפה לפה. בהיעדר דופק יש לבצע עיסוי לב. יש להמשיך בפעולות ההחייאה עד להגעתו של צוות מד"א או עד לפינויו של הנפגע לבית חולים.
במגע עם העור יש להסיר את הבגדים המזוהמים בחומר ולשטוף את האזור הנגוע בכמות גדולה של מי ברז זורמים במשך כעשר דקות. כך תימנע התפשטות כווייה הנגרמת מחומצות (מנקי אסלות ופותחי סתימות בכיורים מסוימים) ומבסיסים (מנקי תנורים ופותחי סתימות בכיורים מסוימים). השטיפה גם מקטינה את עוצמת גירוי העור מתזקיקי נפט, מדללי צבע, אקונומיקה, אבקות כביסה ואבקות להדחת כלים. גם בפגיעה בעין יש חשיבות רבה לשטיפה שמטרתה להקטין את חומרת הכווייה או הגירוי. מומלץ לשטוף את העיניים במים זורמים במשך כעשר דקות תוך כדי פישוק העפעפיים.
בליעת רעל: אם היה ניסיון לבלוע את הרעל - תרופות, גרגירי רעלים נגד עכברים או עלי צמח - והוא עדיין בפה, יש לנסות להוציאו. אין לגרום להקאה בלתי מבוקרת אם הרעל כבר נבלע. בבליעת חומצות או בסיסים או בשתיית דטרגנטים (כמו סבון לכלים) מומלץ לשתות מים או חלב כדי לדלל את הרעל שנבלע ולהקטין את פגיעתו, על תנאי שהנפגע בהכרה ואין הפרעה בנשימה. הכמות המומלצת: ככוס למבוגר; וכרבע עד מחצית הכוס לילד, לפי גילו.
כוויות
הגדרה: כווייה היא פגיעה בעור או הריסתו עקב חום (מאש או התפוצצות), נוזלים חמים, מגע בחפצים לוהטים, חומרים כימיים למיניהם כמו חומצות או בסיסים, זרם חשמלי וקרינה. גם קור קיצוני עשוי לגרום ל"כוויות קור" בעור, לקפיאה ולהרס העור.
אבחנה: אנו מבדילים בין כוויות שטחיות ובין כוויות עמוקות. בכווייה שטחית רק השכבות השטחיות ביותר של העור (האפידרמיס וחלק מהדרמיס) נפגעות (כוויות מדרגה ראשונה או כוויות מדרגה שנייה שטחית). ואילו בכווייה עמוקה כל שכבות העור או רובן נהרסות (כוויות מדרגה שנייה עמוקה או כוויות מדרגה שלישית).
טיפול: הכלל הראשון בטיפול בכוויות הוא הפסקת תהליך הכווייה. אם הגורם לכווייה הוא אש גלויה - יש להרחיק מיד את הנפגע מהלהבות ולכבותו. הכיבוי אפשר שייעשה בגלגול הנפגע על הקרקע או בשמיכה החונקת את הלהבות. יש להסיר את בגדי הנפגע ואחר כך לקרר את האזור הכווי. אם מקור הכווייה הוא נוזלים חמים - יש להסיר את הבגדים באזור הכווי ולשטוף מיד את האיבר הפגוע במי ברז קרים, ולהמשיך לקרר את הכווייה 20-15 דקות בזרם מים קרים (עדיף) או ברטיות רטובות (מגבת או יריעת בד רטובה במי ברז קרים). אין לקרר את מקום הפגיעה בקרח (הוא עלול להחמיר את הפגיעה) ואף לא בחומרים שונים ומשונים. אין שום יתרון לחלב ומוצריו, למשחות שיניים או לממרחים למיניהם לצורך קירור.
יש לזכור: אסור לקרר קירור ממושך אם הכוויות נרחבות (יותר מ-25 אחוז משטח הגוף), משום שהקירור עלול לגרום לנפגע פגיעת קור חמורה. בכוויות נרחבות כאלה יש לפנות בהקדם האפשרי לבית חולים. אם הכווייה שטחית (אפילו בלי שלפוחיות), מספיק למרוח קרם לחות כלשהו המרגיע את תחושת הצריבה והמעשיר את העור בלחות. כוויות עמוקות יותר (מדרגה שנייה או שלישית) זקוקות לעתים תכופות לטיפול ומעקב בידי רופא.
אם גורם הכווייה הוא חומר כימי חריף - יש להסיר מיד את הבגדים והנעליים שנפגעו מהחומר ולשטוף במים רבים. השטיפה הממושכת תפקידה לסלק מהעור את כל חומר גורם הכווייה שחדר לעור.
שטפי דם
הגדרה: זרימת דם אל מחוץ למערכת הדם עקב קרע אחד או יותר בלב או בכלי הדם.
אבחנה: דימומים יכולים להיגרם מחבלה קהה או מחתך חד בכלי הדם. נוזל הדם הזורם אל מחוץ לכלי הדם עשוי לצאת אל סביבת הגוף ואז נוכל להבחין בקלות בדימום חיצוני ניכר ובמקורו ואף נוכל לטפל בו. דימום אל חללי הגוף כמו לבית החזה או לבטן עשוי להיות קטלני ולו משום שאין אנו רואים את הדימום.
טיפול: לחץ ישיר - טיפול מיידי בשטף דם חיצוני הוא פשוט. אפשר בדרך כלל לעצור את הדימום בהפעלת לחץ ישיר חזק על מקום הדימום ולהניח בו תחבושת הנקשרת בלחץ רב. אם התחבושת מתחילה להיספג בדם, יש להוסיף ללחוץ בתחבושת לוחצת נוספת או להדק את הקשר בעזרת חפץ קשה שיונח מתחתיו. בכל מקרה: אין לשפוך על מקום הדימום קפה, תה או חומרים דומים - לעתים קרובות הם אינם עוצרים את הדימום ואף עשויים לגרום לזיהום מיותר.
חסם עורקים - במקרה קטיעה של גף, גם אם אין דימום בשלב המיידי יש להניח חסם עורקים כחמישה עד עשרה ס"מ מעל מקום הקטיעה. החסם העשוי מגומי ילופף סביב הגף ויש להקפיד להדקו בחוזקה ולקשור קשר כפול שימנע כל אפשרות לפתיחתו. אם אין בנמצא חסם מגומי אין לבזבז זמן מיותר בחיפושים. יש להניח רצועת בד במהודק לגף ולמתוח אותה היטב עם מקל שיונח מתחת הרצועה על העור. יש לסובב את המקל עד לעצירת הדימום ואחר כך לקשור אותו היטב לגף על מנת למנוע את התרת החסימה. אחרי שהונח החסם יש לרשום את שעת הנחתו במקום בולט, רצוי במצח החולה, ואין להתיר את החסם לאחר הנחתו אלא בידי חובש מוסמך, וגם אז - רק כשניתן לעצור את הדימום בלי לסכן את האיבר.
נקודות לחץ - במקרי דימום חיצוני ממקומות שבהם אי אפשר להניח חסם עורקים או ללחוץ על מקום הדימום בלחץ ישיר, יש לעצור את הדימום בהצמדת כלי הדם כמה סנטימטרים לפני הדימום לעצם העוברת לידו ובכך לאטום לחלוטין את זרימת הדם בתוך כלי הדם. קיימות נקודות לחיצה הן: בעורק הצוואר לכיוון עמוד השדרה; בעורק הרקה לכיוון הגולגולת; בעורק הירך לכיוון עצם הירך; באף לכיוון עצם האף ובשקע התת-בריחי לכיוון הצלע. במקרה דימום מהאף יש גם להטות את ראש הנפגע לפנים, לכיוון החזה, על מנת למנוע את כניסת הדם לתוך מערכת הנשימה. במקרה דימום מהקרקפת, בעיקר בקרב ילדים, יש ללחוץ על מקום הדימום. בשום מקרה אין להפסיק את הלחיצה בנקודות הלחיצה עד להגעת הנפגע לבית החולים.
השתנקות
חסימה חלקית: הילד מסוגל להמשיך לנשום ביעילות.
טיפול: יש לעודדו להשתעל ולהזעיק את מגן דוד אדום. החשש הוא שטפיחות על השכם או לחיצות על בית החזה והבטן במצב זה עלולות להחמיר את המצב על ידי הזזת הגוף הזר שיגרום לחסימה מלאה.
חסימה מלאה או כמעט מלאה: הילד אינו מצליח לנשום ביעילות.
טיפול: אין לנסות להרחיק גופים זרים בעזרת האצבעות באופן עיוור, מחשש שיוחדר הגוף הזר עמוק לנתיב האוויר:
1. תינוק עד גיל שנה: יש לאחוז בתינוק כשפניו כלפי מטה, שעון על האמה, בעת מתן תמיכה לראשו באחיזה איתנה בלסת. את האמה יש להשעין על הירך כדי לספק תמיכה טובה יותר. נדרש שראש התינוק יהיה נמוך מגופו. יש לטפוח על גב התינוק, בין השכמות, חמש טפיחות חזקות, בעזרת חלקה התחתון של כף היד. אם אין שיפור, יש להפוך את התינוק ולהשכיבו על גבו שעון על הירך. יש ללחוץ חמש לחיצות מהירות ממש כמו שמבוצע עיסוי לב. יש לחזור על רצף הפעולות האלה עד להשתחררות הגוף הזר.
2. ילדים בני למעלה משנה: יש לעמוד מאחורי הילד, להניח את ידיך מתחת לבתי השחי שלו, להקיפו ולהניח כף יד מאוגרפת בקו האמצע ממש מתחת לעצם החזה. עם היד השנייה יש לעטוף את היד המאוגרפת ולבצע סדרת לחיצות מהירות המכוונות כלפי מעלה (אין ללחוץ על קצה עצם החזה ועל הצלעות התחתונות, כדי שלא ייגרם נזק). יש להמשיך בביצוע הלחיצות עד לשחרור הגוף הזר או עד שהילד מאבד את הכרתו.
הרעלות
אבחנה: הקאות, ישנוניות או הפרעות בנשימה.
טיפול: בכל מקרה חשד להרעלה (גם אם לא נראים בינתיים בילד סימנים מדאיגים) יש לפנות מיד לקבל ייעוץ רפואי או לפנות לחדר המיון. יש להביא עמכם את אריזות החומרים שהילד נחשד באכילתם או בשתייתם. כיום לא מומלץ לנסות לגרום לילד שיקיא.
נא להמתין לטעינת התגובות
