לילה לא שקט
חוויות ממחלקת היולדות ב"שיבא": שלושה ניתוחים קיסריים, היריון מחוץ לרחם, גרידה אחת, לידה רגילה אחת, אינספור מושגים חדשים, התרגשות גדולה ועייפות קשה
אבל איך זה קורה בדיוק? מה עושה הצוות? איך מחליטים מה לעשות עם כל יולדת? כדי לחזות בכל זה מקרוב, החלטתי להצטרף לאנשי הצוות במחלקת יולדות ב"שיבא" למשך משמרת אחת. אז אחרי 14 שעות במחלקה, שלושה ניתוחים קיסריים, הריון מחוץ לרחם, גרידה אחת ולידה רגילה אחת, להלן תקציר האירועים והמסקנות.
16:00: התייצבתי במחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי "שיבא". אחרי התארגנות קצרה הולבשתי בבגדי חדר ניתוח, כלומר מכנסיים ירוקים שגדולים עליי בכמה מידות, חולצה ירוקה, וכובע ירוק שנראה כמו הכובעים שנשים שמות על השיער שלהן כשהן נכנסות למקלחת. המגנים שהולבשו על הנעליים שלי היו דווקא כחולים.
כשהופעתי הושלמה, הוכנסתי לחדר הניתוח. לרגע חשבתי שהתבלבלתי כי במקום הדממה או קולות המוניטור שאמורים לאפיין פסקול של חדר ניתוח בסרטים, בחדר הניתוח שאליו הוכנסתי התנגנה מוזיקה, ולא סתם מוזיקה אלא שירי אייטיז ובראשם הרפרטואר של הבי-ג'יז.
על שולחן הניתוחים שכבה אישה בת 46 בהיריון ראשון. סביבה עמדו כבר ד"ר דגנית סמואל-אביטל, רופאה גינקולוגית בכירה במחלקה שאמורה היתה לבצע את הניתוח, ד"ר יעקב רזומובסקי, הרופא המרדים, ד"ר גרינברג, שתפקידו לסייע לד"ר סמואל בניתוח, אחות מיילדת ושתי אחיות חדר ניתוח.
אחת האחיות, סבטלנה, עמדה ליד המנתחת. סבטלנה היא "האחות הרחוצה" - זו שלבושה בבגדים סטריליים והיחידה בחדר הניתוח שרשאית לתת למנתח את המכשור שהוא מבקש. האחות השנייה, חני, היא "האחות המסתובבת" ותפקידה לעזור ל"אחות הרחוצה" ולהביא לה את הציוד שהיא מבקשת.
חני סיפרה לי שהיולדת ובעלה עברו מספר לא מבוטל של טיפולי הפריה חוץ גופית, וחיכו להיריון הזה בכיליון עיניים. בגלל גילה המבוגר יחסית של האם, וכדי לא לסכן את התינוק שמצפים לו כל כך, הוחלט לבצע ניתוח קיסרי.
16:28: היולדת כבר מוכנה לניתוח. אזור הבטן התחתונה, שבה מבוצע החתך, נשטף היטב בחומרי חיטוי, והיולדת כוסתה בסדינים ירוקים וסטריליים. לחדר הניתוח נכנס הבעל שבעוד כמה דקות יהפוך לראשונה בחייו לאבא. לאחר שהוא מתיישב לצד ראשה של אשתו, בודקת ד"ר סמואל שהאישה לא חשה כאב באזור שבו יבוצע החתך. ד"ר רזומובסקי מסביר ליולדת שאין לה מה לדאוג, תכף היא תרגיש לחצים בבטנה ולאחר מכן התינוק ייצא.
16:30:
ואז מבוצע החתך ברחם. מה אגיד לכם? עד כאן הכל היה בסדר וכל אדם מהיישוב יכול היה לצפות בתהליך. אבל לרגע פתיחת הרחם צריך להיות מוכנים ובעלי קיבה חזקה, כי ברגע הזה מתחילים להתעופף בחלל החדר נוזלים בצבע אדום שפוגעים בעיקר בצוות המנתח. חני, "האחות המסתובבת", הסתכלה עליי בחשש. "שאני אעמוד מאחורייך במקרה שתיפלי?" שאלה אותי בנימוס. "אני אהיה בסדר", אמרתי, על אף שלא היה מזיק לי לשבת על כיסא באותו רגע.
16:35: ד"ר סמואל מכניסה יד לבטנה של האם, תופסת את הראש ומוציאה את התינוק. בחלל החדר נשמע לפתע בכי. כולם נושמים לרווחה ותחושת המתח שהיתה באוויר בזמן הניתוח מתפוגגת ברגע אחד. התינוק מועבר לידיה של המיילדת שמנקה אותו, שוקלת אותו ועוטפת אותו תוך שהוא צורח ללא הפסקה. התינוק העטוף מונח בידי האב הגאה, ושני ההורים מביטים בפלא הזה שמובא אליהם ומתעלמים מכל מי שמסביב. אחרי שנותנים להם להתפעל מהדבר הקטן הזה שצץ לתוך חייהם, הוא נלקח שוב בידי המיילדת. הפעם למחלקת היילודים, שבה יעשו לו גם בדיקות דם וישטפו אותו. את האם מסיימים לתפור, והיא מועברת למחלקת היולדות.
ד"ר סמואל יוצאת מחדר הניתוח כשהיא נראית כמו אחרי מלחמה. מה לעשות, כתמים אדומים די בולטים על בגדים ירוקים. ואז מודיעים לה שיש עוד יולדת בדרך לחדר הניתוח. הפעם מדובר באישה בשנות ה-30 המאוחרות לחייה, בלחץ דם גבוה שיכול לסכן את היולדת ואת התינוק. הניתוח דומה מאוד לקודמו: אותו צוות, אותו פרק זמן, אותה התרגשות. הדבר השונה היחיד היה המוזיקה שהתנגנה לה ברקע. כבר לא הבי-ג'יז.
19:30: ד "ר סמואל ואנוכי מגיעות למיון יולדות. לשם מגיעות נשים בהיריון כשהן נתקפות בצירים, כשיש להן ירידת מים או אם הן חושבות שיש בעיה בהריון או עם העובר. המיון מלא בנשים. הראשונה שנכנסת לחדר הבדיקות היא אישה בחודש החמישי להיריון. בבטנה יש תאומים. היא בחרדה כי ביום האחרון היא לא הרגישה את אחד התאומים. לאחר תשאול קצר של ד"ר סמואל מתברר שהאישה לא סתם חרדה: מדובר בהיריון התשיעי שלה, וכל שמונת ההריונות הקודמים הסתיימו בהפלה. אבל בדיקת אולטרה סאונד קצרה מפיגה את החרדה: התאומים נראים בבירור על המסך כשהם בריאים, שלמים וזזים.
הפציינטית הבאה שנכנסת לחדר היא צעירה בת 27, אם לשלושה. היא בסוף החודש השמיני להיריון והגיעה בגלל צירים. כשד"ר סמואל יוצאת לרגע מהחדר, מספרת לי האישה שהיא בעצם הגיעה לבית-החולים כדי לקבל חופשת מחלה עד סוף ההיריון. "אין לי כבר כוח. קשה לי לסחוב ויש לי עוד שלושה קטנים בבית. אני רוצה שייתנו לי אישור לשמירת היריון עד הלידה", היא אומרת לי.
האמת היא, שאילו זה היה תלוי בי, היא היתה מקבלת את האישור. אבל זה לא תלוי בי, ועל ד"ר סמואל זה לא עבד כל כך. "אין לך צירים שמובילים ללידה", היא מסבירה לאישה בסבלנות, "אני אתן לך שני ימי מנוחה ואחרי זה את יכולה לחזור לעבודה". האישה, שכמובן ידעה שד"ר סמואל צודקת, ניסתה לשכנע אותה לקבל עוד כמה ימים, אבל זה לא עזר, והיא יצאה מאוכזבת.
20:00: לחדר הבדיקות נכנס גבר יפהפה, נראה כמו דוגמן צמרת. בירור קצר מעלה שמדובר דווקא ברופא, ד"ר אלון קדם, תורן הלילה במיון היולדות ומתמחה שנה שנייה בגינקולוגיה, אה, וגם נשוי. אגב, אם אני הייתי אשתו הייתי דואגת לכך שהוא יעשה התמחות דווקא באורולוגיה ויתמקצע במערכת השתן הגברית. בכל מקרה, עכשיו מגיע תורו של ד"ר קדם הצעיר לקבל נשים, ופניהן של אלה שמחכות בתור לפתע זוהרות מאושר.
פתאום מגיע ד"ר ישראל יולס, אחד מרופאי המחלקה. ד"ר יולס לא במשמרת, אבל הוא הגיע עם חברים שמלווים את בתם הסובלת מכאבי בטן. בירור קצר העלה שהצעירה בהיריון, אולם אין מקום לשמחה - החשד הוא שמדובר בהיריון מחוץ לרחם. במיון בדק את הצעירה ד"ר אלדד קטורזה, מתמחה שנה שלישית בגינקולוגיה, שהתרשם מכך שיש צורך בניתוח דחוף. הסיבה: עדות להיריון בחצוצרה עם דימום תוך בטני וכאבים חזקים בבטן התחתונה.
"מדובר במצב שבו ההיריון מתפתח באחת החצוצרות", מסבירה לי ד"ר סמואל באוזן, "חוץ מזה שזה גורם כאבים קשים, אם לא מנתחים ומוציאים את החצוצרה, זה יכול לגרום התפוצצות של החצוצרה ולסיכון חיים".
לבית החולים מוזעקת ד"ר סופיה גורביץ', הכוננית של המחלקה הגינקולוגית, כדי שתנתח את הצעירה בשיטה לפרוסקופית (ללא פתיחת הבטן) עם ד"ר קטורזה. הצעירה כבר מוכנסת לחדר ניתוח, אבל אז מגיעה במהירות רופאה אחרת ממחלקת היולדות ומודיעה שיש רבזיו, ולכן היא צריכה את חדר הניתוח עכשיו.
"מה זה רבזיו?", שאלתי את ד"ר סמואל בשקט, מנסה להסתיר את בורותי. "זו סקירה של חלל הרחם שמבצעים אותה כשיש חשד לחוסר שלמות של קירות הרחם, או במקרה הזה, דמם וגינאלי מסיבי לאחר לידה", היא מסבירה לי. "אחרי הלידה נשאר ליולדת חלק מהשליה בתוך הרחם, וזה זוהה על ידי המיילדת לאחר בדיקת השליה, לכן יש צורך להכניס יד לרחם ולהוציא את השאריות. אם האישה קיבלה אפידורל, אין בעיה לעשות את זה, אבל אם לא - חייבים לעשות את זה בהרדמה כי מדובר בפעולה כואבת".
21:30: האישה שהיתה צריכה לעבור את הרבזיו מוכנסת לחדר הניתוח, ואחרי זמן קצר ביותר היא מוצאת משם, ולחדר הניתוח מוכנסת שוב הצעירה עם ההיריון מחוץ לרחם. הניתוח מתחיל. הרופאים מבצעים שלושה חתכים קטנים: אחד בטבור ושניים בשיפולי הבטן, ודרכם מחדירים מצלמה וכלי עבודה זעירים שבעזרתם כורתים את החצוצרה שבה ההיריון. הדבר המדהים הוא שאחרי שהחצוצרה נכרתת, מכניסים אותה, כשהיא עוד בתוך הבטן, לתוך שקית קטנה, כותשים אותה בתוך השקית ומוציאים את השקית דרך הפתח הקטן בטבור.
כל זה נעשה בעוד ד"ר יולס עומד מאחורי המנתחים ודואג שהכל יהיה בסדר. בתוך 20 דקות הניתוח נגמר, הצעירה מוצאת מחדר הניתוח ובאופן תיאורטי היא תוכל להשתחרר כבר בבוקר. אבל לצוות חדר הניתוח אין יותר מדי זמן למנוחה. חני וסבטלנה כבר מתכוננות לניתוח הבא.
הפעם מדובר ב"גרידת בום'", עוד הגדרה ששמעתי לראשונה בחיי. "מדובר בגרידה של רחם שעבר הפסקת הריון בשלבים מתקדמים יחסית. מאחר שקירות הרחם דקים יחסית, יש חשש שגרידה רגילה תגרום ניקוב הקיר, ולכן משתמשים במכשיר פחות חד כדי לסקור את קירות הרחם ולנקות אותם משאריות שליה", מסבירה ד"ר סמואל.
23:00: אנחנו עוברות לחדרי הלידה. הלילה די שקט במושגים של "שיבא". רק חמישה חדרי לידה תפוסים. ד"ר אסנת ולפיש, מתמחה לקראת סוף ההתמחות, מתרוצצת בין חדרי היולדות לבין שתי מחלקות היולדות שלהן היא אחראית.
אני מצטרפת לזוג מקסים: ש' וג', שנמצאים כבר 21 שעות בחדר הלידה. ש' בת 29, עובדת במשרד פרסום, וג' מהנדס תעשייה וניהול. זה ההיריון הראשון שלהם והם מצפים לבת. הם הגיעו לבית החולים לילה קודם בגלל ירידת מים, ומאז הם כאן, ומחכים שהצוציקית תואיל בטובה לצאת.
כרגע ש' בפתיחה מלאה והצירים מגיעים בכל דקה וחצי. ברגע שהציר מגיע, ש' עוצמת את העיניים, מורידה את הסנטר לכיוון בית החזה ולוחצת חזק. "אין כמו אפידורל", היא אומרת בחיוך. יהודית המיילדת בודקת מה קורה ובכל כמה זמן יש צירים. נראה שזה ייקח עוד זמן. בינתיים נכנסת גם ד"ר ולפיש לחדר, מסתכלת, בוחנת, ועוברת לחדר הבא.
"מגיע עוד ציר", אומרת ש' ולוחצת. "חזק, חזק, חזק, להחזיק ארוך, ארוך, ארוך", מתמרצת יהודית המיילדת, וג' מצטרף אליה: "חזק, חזק, ארוך, ארוך". המעמד הזה ממגנט כל כך שאני מוצאת את עצמי עוצרת את הנשימה ולוחצת ביחד עם ש' בכל ציר.
1:30 בלילה: הצירים של ש' הופכים להיות תכופים יותר. כבר רואים את הראש מגיח בכל לחיצה חזקה. ש' כבר מותשת אבל מחזיקה מעמד כמו גיבורה אמיתית. אני לא מבינה איך היא עושה את זה, כי אני כבר חסרת אוויר מכל הלחיצות האלה. יהודית מסדרת את המיטה של ש' שתהיה נוחה יותר ללידה ולובשת בגדים סטריליים. עוד כמה לחיצות חזקות במיוחד, והראש של הקטנטונת בחוץ. יהודית מורה לש' לנשוף במהירות. "הוף, הוף, הוף, הוף", היא נושפת חזק, ואני נושפת בדיוק אחריה.
1.50: אריאל מגיחה לאוויר העולם במשקל של 2.870 ק "ג. איזה מדהים! כמה מרגש! אני יוצאת מהחדר כאילו ילדתי בעצמי, ומצטרפת לד"ר ולפיש לסיור במחלקת היולדות.
האחיות במחלקת יולדות קראו לד"ר ולפיש לאחר שאישה שעברה ניתוח בבוקר חשה ברע. היא מגיעה, משוחחת, בודקת, ומתיישבת על המחשב כדי לכתוב את האבחנה המשוערת. אחרי זה היא מורה לאחיות מה לעשות, ועוברת לחולה הבאה: תיירת צעירה בת 19 שהגיעה לבית-החולים בחודש השישי עם חום גבוה מאוד.
מצבה קצת מדאיג את האחיות, וד"ר ולפיש מורה להן לאחר בדיקה זריזה להעביר אותה אל מול תחנת האחיות, לתת לה נוזלים ותרופות להורדת חום ולהודיע לה על כל שינוי, אפילו הקל ביותר, במצבה של החולה. אחת האחיות מפנה את תשומת לבה של ד"ר ולפיש לכך שאחת המאושפזות, שאמורה לעבור בשעות הבוקר ניתוח קיסרי שמועדו נקבע מראש, מתלוננת על צירים.
בינתיים ד"ר סמואל מחכה לנו בחדר היולדות, שהתמלא מחדש. "איך את עושה את זה, ועוד עם שלושה ילדים בבית? " אני שואלת. "אם לא היה לי את אלי, בעלי, שתומך בי לאורך כל הדרך, לא הייתי יכולה לעשות את זה", היא עונה.
5.00 בבוקר: האחיות מודיעות ששירית, הצעירה שאמורה לעבור ניתוח קיסרי בעוד כמה שעות, סובלת מצירים חזקים והחלה לדמם. הרופאים מחליטים: לא מחכים יותר. נכנסים לניתוח עכשיו. אבל שירית מבקשת שיחכו. בני משפחתה אמורים להגיע רק בעוד כמה שעות, והיא רוצה להודיע לבעלה ולחברתה הטובה גילת שיגיעו עכשיו לבית-החולים.
5:20: גילת מגיעה מתנשפת לחדרה של שירית. כעבור עשר דקות מגיע גם הבעל. שעה לאחר מכן התינוקת של שירית כבר בחוץ, אני בדרכי הביתה, ואילו הרופאים עוד שם. מותשת ונרגשת חשבתי לעצמי שדבר אחד ברור לי: בגלגול הבא אני אהיה גינקולוגית.
נא להמתין לטעינת התגובות
