במורד הגרון מתחלקת מועקה
שליש מאיתנו סובלים מצרבת מפעם בפעם, אבל האם ידעתם שפרט לחוסר הנעימות, זה גם מסוכן?
"ב-88' עשו לי אנדוסקופיה ראשונה לבדוק מה יש לי ולא מצאו כלום. רק ב-94' מצאו שיש לי בעיה בשסתום שבין הוושט לקיבה, ובגלל זה עולה לי כל החומציות לוושט ועושה לי ממש דלקת כימית. ואז התחלתי לקחת תרופה וחזרתי סוף סוף לחיים נורמליים".
כ-30 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מצרבות לפחות פעם בחודש, וכ-15-10 אחוזים - לפחות פעם בשבוע. הצרבת, שנקראת באנגלית heartburn בגלל הכאב המאפיין אותה באזור הלב והחזה - כאב שמזכיר שריפה - נגרמת בגלל עלייה של החומצה המיוצרת בקיבה באופן קבוע בתהליך העיכול, אל הוושט.
"צרבות נגרמות בגלל החולשה של הסוגר בין הוושט לקיבה, שהתפקיד שלו כמו שוער, לשמור על לחץ סגירה", מסביר פרופ' רמי אליקים, מנהל המכון הגסטרואנתרולוגי בבית-החולים רמב"ם בחיפה. "אם הלחץ הוא מתחת לרצוי, יש תופעה שנקראת 'ריפלוקס' או בעברית 'החזר קיבתי-ושטי', שגורמת לחומצה בקיבה לחזור אל הוושט, מה שיוצר תחושת צריבה".
"התופעה נפוצה אצל נשים בהיריון, אצל אנשים שמנים ואצל מעשנים, בגלל הלחץ על מערכת העיכול ומערכת הנשימה, אבל יכולה להופיע גם אצל ילדים שסובלים כבר מגיל צעיר, מלחץ סגירה קטן מדי של אותו 'שוער'. גם אנשים שלוקחים באופן קבוע תרופות סותרות סידן לטיפול ביתר לחץ דם, עלולים לסבול מהופעה של צרבת".
"הצרבות נמשכות בין כמה שניות לשעה, והתכיפות שלהן יכולה לעלות עם הגיל ועם היחלשות הסגר במהלך השנים. בדרך כלל הצרבות מופיעות כשעה אחרי הארוחות, אבל השיא שלהן הוא בלילה, בעיקר אם אוכלים ארוחה גדולה ושוכבים לישון. לכן טיפול התחלתי בצרבות הוא באמצעות שינוי אורחות החיים: מספר גדול יותר של ארוחות קלות ביום, במקום שתיים-שלוש ארוחות גדולות, וגם הרמה נכונה של הראש בזמן השכיבה יכולים מאוד לעזור".
ומה עם טיפול תרופתי?
"התרופות העיקריות שייכות לשתי קבוצות. האחת היא תרופות ממשפחת סותרי ה-H2 כמו סמוטידין או גסטרו שלוקחים פעמיים ביום אחרי הארוחות, כדי להקטין את כמות החומצה שהגוף מייצר בזמן העיכול. הקבוצה השנייה היא תרופות ממשפחת ה-PPI שלוקחים פעם ביום, הן חזקות יותר וכמעט מבטלות את ייצור החומצה".
רבים מתייחסים לצרבות כאל משהו לא נעים, אבל לא נורא במיוחד. אלא שגילויים של השנים האחרונות מראים כי הזנחה של הצרבת לאורך שנים עלולה להביא עמה סיבוכים ובעיות חמורות ביותר.
"צרבות מתמשכות יכולות לגרום דלקות בוושט או שאיפה של חומצה לריאות", מסביר פרופ' אליקים. כמו כן, החשיפה של הוושט לאורך שנים לדלקת גורמת צלקת והשתנות של רירית הוושט - תופעה שנקראת תסמונת בארט על שם מי שתיאר אותה לראשונה. הרירית המשתנה
לדברי פרופ' אליקים, "לעשרה אחוזים מהסובלים מצרבת כרונית יש סיכוי לחלות בתסמונת בארט, והסבירות שהיא תסתבך ותהפוך לסרטן בוושט עולה בקצב של חצי אחוז לשנה".
צרבות שכיחות אצל נשים וגברים באותה מידה, אולם בקבוצת הסיכון לפתח דלקת ושטית טרום ממאירה, נמצאים בעיקר גברים לבנים מעל גיל 50, שסובלים מצרבת לפחות חמש שנים רצופות.
אחת הדרכים לאבחן את הדלקת הוושטית או סיבוכים אחרים של צרבת היא בדיקה באמצעות גלולת וידאו שמצלמת את הוושט, בתהליך שנקרא אנדוסקופיה. כדי לטפל בבעיה נזקקים לעתים לניתוחים לפרוסקופיים. במסגרת הניתוח הלפרוסקופי מבצעים מספר חתכים קטנים בדופן הבטן, מחדירים אל הגוף לפרוסקופ (שהוא טלסקופ קטן), ודרך הפתחים האחרים מוחדרים מכשירי הניתוח, ובמהלך הניתוח יוצרים שסתום חדש בין הוושט לקיבה על ידי תפירת חלקה העליון של הקיבה ויצירת "צווארון" קיבה סביב הוושט.
הניתוח נחשב פשוט באופן יחסי, אולם פרופ' אליקים אינו ממליץ עליו באופן גורף. "אנשים יכולים לקחת תרופות ממשפחת ה-PPI במשך שנים רבות, ואם חולה בן 70 מסתדר עם תרופה - אין שום סיבה לשלוח אותו לניתוח עם סיכונים מיותרים. אבל אם בחורצ'יק צעיר בן 24 סובל, ולא רוצה להיות תלוי במשך כל החיים בתרופות, יש סיכוי שאני אספר לו על הניתוח יותר בהתלהבות. בכל מקרה, חשוב להדגיש שהניתוח מומלץ רק לחולים שהגיבו לתרופות", הוא אומר.
איך יודעים שהצרבת נגרמת על-ידי חומצה ולא ממחלה אחרת כמו מעי רגיז, קרוהן, אולקוס ואחרות?
"אבחון פשוט, וגם צורת התגובה לתרופות שסותרות חומצה. כשיש כיב קיבה אנחנו מוצאים דלקת בתריסריון, שברוב המקרים נובעת מחיידקים מסוימים. כשהתלונה היחידה היא צרבת, בלי סימפטומים אחרים, אנחנו יודעים שלא מדובר במחלות אחרות".
נא להמתין לטעינת התגובות
