צ'ק אין לטיסה במחלקת חרדה
מה הקשר בין האל המיתולוגי פאן לבין החרדה שקיימת אצל חלק מאיתנו ביחס למטוסים? הפסיכיאטר סוקר את הטיפולים האפשריים בחרדת טיסה ומציע פיתרון יצירתי. מרשם רופא
בטיסה שלכם ללונדון ישבו כ-300 נוסעים בשורות ישרות ומסודרות. כולם יושבים להם בשקט, עסוקים בענייניהם, אך לפחות חמישים מהם ישבו קפואים במקמם אחוזי בעתה.בעוד שכמחצית מנוסעי המטוס מרגישים חרדה בטיסה, אצל אותם חמישים החרדה ממש קשה ומשתקת. יש המפתחים חרדה כבר בעת הזמנת הכרטיס, או בהגיעם לשדה התעופה. יש הנתקפים בה כשהם מתמקמים במטוס או בעת ההמראה. מעטים מסגירים את סודם, מעטים פונים לטיפול.
מהי חרדת הטיסה? בעקרון מדובר בחרדה כמו כל חרדה, אף שיש המגדירים אותה כפוביית טיסות, קלאוסטרופוביה, חרדת ציפייה לקראת אסון. יש המגדירים מצב כזה כסתם התקף חרדה, כלומר התפרצות חריפה ובלתי נשלטת של תחושת פחד גדול. נראה לי שכל ההגדרות נכונות, שכן כל אלה הם צורות של חרדה. למעשה מדובר תמיד באנשים חרדים בכלל, אנשים שחיים עם רמת חרדה גבוהה במקצת כל חייהם, אך הם מסתגלים ללא סבל מיוחד.
רוב הסובלים נוקטים בשיטה כלשהי של טיפול עצמי בחרדת טיסה, ויש כמה אפשרויות. דרך אחת היא ההימנעות. כמו שאדם הפוחד ממעליות, יעדיף לטפס במדרגות וכך ימנע מפגישה עם מושא החרדה שלו, המעלית הסגורה, כך יש הנמנעים מלטוס.
שיטה אחרת של עזרה עצמית היא נטילת כדורי הרגעה או כדור שינה כדי להעביר אותה בארץ החלומות הבטוחה יחסית. יש המערפלים את מוחם בעזרת עגלת המשקאות. לשיטות אלה חסרון בולט והוא שהן
הוויתור על נסיעות אינו בבחינת פתרון. כדור שינה לא תמיד פועל לפי רצוננו. כדורי הרגעה לעתים גורמים באופן פרדוקסלי למצב של אי שקט, שכן יחד עם ההרגעה הם גם מחלישים את ההתנגדות הנפשית והחרדה פורצת ביתר שאת. גם האלכוהול גורם לתחושת חולשה במקום לחזק. באוויר היבש של המטוסים הוא גורם להתייבשות מוגברת, אי נוחות גופנית ודופק מואץ המגבירים את החרדה, כי גם הם מורגשים כחרדה.
הטיפולים הנחשבים מקצועיים גם הם אינם ממש יעילים. קיימות סדנאות של הסברה והדרכה, בהן מסבירים את המתרחש במהלך הטיסה, ומקווים להרגיע על ידי מתן אינפורמציה רבה ומקיפה ככל האפשר על המטוס, הטיסה, הרעשים והטלטלות. בסדנאות מדגישים גם את הביטחון והבטיחות המרשימים הקיימים בכלי הטיס המסחריים.
חסרונה של שיטה זו היא שהיא פונה אל ההגיון, אך חרדות אינן מבוססות הגיון וההסברים אינם יכולים אלא להשקיט זמנית את הפחדים. הנוסע המפוחד לא ממש מתעניין בסוגיות טכניות. הוא רק רוצה להרגיש טוב ומיד. אמנם יש אנשים חרדים שעצם היותם בטיפול כלשהו, ללא קשר ליעילותו, מספיק כדי להוריד את רמת החרדה אצלם. אך הם, בצדק, יחיו בחשש מתמיד שבעת מבחן החרדה תשוב ותפרוץ.
שיטות טיפוליות אחרות הן הטיפול הקוגניטיבי וטיפול בדסנטיסיזציה, כלומר הפחתת רגישות. הטפול הקוגניטיבי משקף למטופל את תהליכי העיבוד האינטלקטואלי והמנטלי שהוא עושה לגירויים ולאינפורמציה. השפעתם של טיפולים כאלה, בחרדה כמו בדיכאון, היא זמנית ומוגבלת. הם אינם יכולים לגעת במצב הרגשי של המטופל ולשנות אותו.
שיטת הטיפול ההתנהגותי, או הפתתת הרגישות, מסתכמת בהתנסות בחוויית הטיסה. מבקרים במטוס, מתרגלים לסביבה המפחידה, לעתים יוצאים לטיסה ליעד קרוב, בדרך כלל בליווי המטפל. יש המדווחים על שיפור כלשהו או שיפור משמעותי, ויש המתייאשים ונשארים עם החרדה.
לדעתי אפשר לחסוך את אלפי השקלים שטיפולים כאלה עולים ולעשות עבודה עצמית עם דמיון מודרך. מדמיינים שוב ושוב את המצבים המעוררים חרדה, וכך ניתן לעבד ולהכיל יותר ויותר ממצבים אלה, עד שבהתנסות האמיתית פלחים רבים של החרדה כבר "עוכלו" ועובדו עד שהפכו להיות ניטרליים, אם לא ידידותיים.
ועכשיו לעיקר, ותחילה מעט מהמיתולוגיה היוונית, המפליאה לספר על כל חוויה אנושית מאז ומתמיד. האל פאן, אליל מכוער ודוחה, נמוך ושעיר, עם קרניים ורגלי עז, הוא אל ההרים, המישורים ורועי הצאן. הוא מנגן לו בחליל, וצליליו מחרידים, ממש כשריקת מנועי הבואינג הנושא אותנו ללונדון.
כה מחריד האל פאן והרעש שהוא מחולל, שהצליח להניס בבעתה את הטיטאנים כשאלה תקפו את האולימפוס ואיימו על יושביו המכובדים. מספרים גם שעזר לבני אתונה להביס בקרב את הצבא הפרסי. הנערות שהיו יוצאות לשוח ביערות היו נסות בבהלה כששמעו אותו מתקרב. על שם האל פאן נקראה הבהלה שהפיץ "פאניקה". אך החליל שלו הזכיר לי היכן מצוי פתרון מעניין לבעיית חרדת הטיסה, והוא אינו קשור רק בחליל הרעשני של פאן אלא בכלי נגינה בכלל.
קראתי פעם במגזין מוסיקה בריטי מאמר על ניסוי שערכו מבקרי מוסיקה. בהכירם את בעיית פחד הבמה או פחד קהל אצל אמנים צעירים המופיעים בפני קהל או בבצעם מוסיקה בבחינות הגמר של לימודיהם, הם נתנו להם לסירוגין כדור של תרופה מסוימת והשוו את איכות הביצועים עם ובלי התרופה. ההנחה שלהם היא ששיפור בבצוע נובע מירידה של החרדה. ואמנם אזניהם החדות זיהו הבדל ניכר לטובת הנגינה עם כדור שנלקח לפני כן.
במחשבה שבשני המקרים, טיסה והופעה, התעוררות החרדה קשורה בסיטואציה, אחרי בירור מתאים ומתן הסבר, נתתי לאלה שבאו להתייעץ בנושא זה כדורים, כמספר הטיסות הצפויות בנסיעתם. ההשפעה היתה טובה ומספיקה. כמו ברבים ממצבי החרדה, אחרי מספר פעמים נפסק הצורך לקחת את הכדור. הספיקה הידיעה שהוא מצוי בהישג יד ואפשר במקרה הצורך להיעזר בו.
ההסבר לכך הוא כי החלק היותר קשה של מצב חרדה הוא תחושת אבדן השליטה. האדם החרד נמצא במעגל סגור בו החרדה גם היא מפחידה אותו, גופו כאילו יוצא משליטה והתחושה היא של הידרדרות בכיוון של התפרקות ממש. הידיעה שאפשר לשלוט במצב או למנוע אותו בצורה יעילה היא בבחינת חיסון וחיזוק כנגד החרדה.
ובחזרה לעניין התרופה שאינה תרופה פסיכיאטרית. היא זולה וזמינה, שלושה כדורים בשקל. אחת מפעולותיה היא בלימה של דופק מהיר. דופק מהיר הוא אחד הביטויים של חרדה בעוצמה גבוהה. פעולה זו ואחרות של התרופה, מביאות את הלוקח אותה למצב בו הוא פשוט אינו חש בחרדה, שעיקר ביטוייה הוא גופני.
קיימות מגבלות על נטילת תרופה כזו, אף שהיא מתאימה כמעט לכולם, אך הכרחי לקבל אישור רופא כדי לקחת אותה, למקרה שהמטופל סובל מבעיה כלשהי בריאות או בלב. מכאן הסכנה להמליץ עליה באופן גורף ויש להיזהר מאד ולא לעשות טובה לחברים ולהמליץ. המלצה כזו היא בבחינת טיפול רפואי רשלני שיכולות להיות לו תוצאות קשות, גם אם נדירות. אחרי שהרופא המטפל בדק ואישר, הרי שהתרופה בטוחה, נוחה ואינה מורגשת.
חרדות מכל הסוגים ניתנות לריפוי, לא רק לטיפול נקודתי. בהזדמנות אחרת נחזור לסוגיית הריפוי האמיתי שלהם. ידוע כי תרופות ההרגעה הן חסרות תועלת של ממש ויש לבחור אם בטפול פסיכולוגי המברר את המבנים הלא מודעים שבבסיס החרדה, ואם בטיפול לתקופת מה עם תכשיר נוגד דיכאון.
לכל אחד השיטה המתאימה לו.
והחשוב מכל, זיכרו אותי כשתעברו בדיוטי. אני משתמש באפטר-שייב של כריסטיאן דיור. הוא נעים וממש מרגיע.
ד"ר אמנון טליתמן הוא רופא ופסיכיאטר
נא להמתין לטעינת התגובות
