”נברסקה“: מי רוצה להיות מיליונר?

ב"נברסקה" חוזר הבמאי אלכסנדר פיין לנבור בנבכי נפש גיבוריו. יחד עם הכוכב ברוס דרן, שנותן את הופעת חייו, מתקבלת עבודת קולנוע נפלאה ומרגשת

  • נחום מוכיח
יש לי הערכה רבה לעבודותיו של הבמאי אלכסנדר פיין. דומה שהוא בוחן קודם כל את האדם, הפקטור האנושי, בתוך הסיטואציה, לפני שהוא מתפנה לסיפור המעשה הקולנועי. בסרטיו - דרמות ריאליסטיות נוקבות הנראות מאוד אישיות ומחוברות אליו - הוא משקיע לא מעט בחקר הגיבור שלו, המשתנה מיצירה ליצירה, הלך רוחו ותנודות נפשו במהלך הקונפליקט הזמני שהוא חווה בסרט. אם זה במקרה של הגימלאי הטרי וורן (ג'ק ניקולסון)  ב"אודות שמידט" או בזה של מיילס (פול ג'יאמטי) וג'ק (תומאס היידן צ'רץ'), היוצאים לסבב יינות הילולים, והילולות אחרות לפני חתונת ג'ק ב"דרכים צדדיות".

אבל דומה ש"נברסקה" הוא סרטו האישי ביותר של היוצר, יליד אומהה, נברסקה, אף שלראשונה לא הוא עצמו כתב את תסריטו.
יחצ
סרטו האישי ביותר של היוצר. נברסקה יחצ
סיבה לחיות

במרכז הסרט עומד וודי גרנט (ברוס דרן), קשיש שכל חייו עברו עליו בשגרה של עבודת אדמה בבילינגס, עיירה קרתנית קטנה במדינת מונטנה, שבה כולם מכירים את כולם אבל שום דבר מרגש אף פעם לא קורה. החיים מדכאים, התא המשפחתי המתפורר - כולל אשתו הנרגנת והממורמרת של וודי, קייט (ג'ון סקוויב) - כבר לא משמש כמשענת, והאיש, שסגור וממעט בדיבור מטבעו, שוקע בסניליות הולכת וגוברת. חיבתו לטיפה המרה לא מוסיפה למצבו הנואש וחסר התקווה.

ופתאום קרן של אור מפציעה לתוך חייו, כשהוא מקבל בדואר עלון פרסומי הממוען אליו, ממנו הוא מסיק כי זכה במיליון דולר. יש בשביל מה לחיות! האיש מתחיל לצעוד רגלית בדרכים צדדיות ואף לאורך אוטוסטרדות מהירות, כביכול לעבר לינקולן, נברסקה.

בעיירת המידווסט שבה נולד, כך הוא מבין ומשוכנע, יוכל ללקט את הצ'ק הנכסף. בנו דייויד (וויל פורטה), שהיחסים ביניהם קרירים ומרוחקים, אוסף את אביו חסר הכיוון מהדרך, מחזירו הביתה ומנסה להסביר לו שמדובר בטריק פרסומי של חברה שמנסה להחתים אנשים על שורה של מגזינים, שרק מי יעשה זאת ראוי בכלל להשתתף באיזו הגרלה מפוקפקת עם צ'אנס מעורפל לזכייה במיליון דולר. אלא שהאיש מתעקש ולבן לא נותרת ברירה אלא לקחת אותו ברכבו למסע משותף למקום שבו מצפה וודי להפוך למיליונר. כמובן שהנסיעה המתוכננת מעוררת סערה בעיירה, וכל מי שהיה לו קשר כלשהו לוודי במהלך חייו מנסה להבטיח לעצמו מראש נתח בעוגה.

דמויות שקפאו בזמן

אבל מעל לכול, זהו מסע של אב ובן להיכרות מחודשת זה עם זה, לחוויות משותפות חדשות, כאלה שמעולם לא היו להם יחדיו, ולדיאלוג שיוביל לקרבה אינטימית בין השניים.

בלי לגלוש לרגשנות או להצטעצע וללא מיליגרם אחד של זיוף משרטטים פיין והתסריטאי המוכשר שלו בוב נלסון סיפור נפלא, נוגע ללב ומלא חמלה. כל זאת תוך אפיון מוקפד, מדויק ואותנטי של מקומות ודמויות באמריקה התיכונה שכאילו קפאו בזמן, אבל לומדים להתחבר למציאות העכשווית.

האופי הפרובינציאלי של האנשים שחיים אי שם במרכז היבשת, מוצג בסרט במלוא הדרו, אם כי לא בנימה של גיחוך ולעג, אלא של חיבה, ליטוף וחיבוק. הצילום בשחור–לבן נראה כל כך יפה, עשיר ובעל גוונים וטקסטורות, שהוא מעורר נוסטלגיה והתרפקות על העבר.

מפתיע לראות את וויל פורטה, המוכר בדרך כלל מקומדיות טראש ומעבודתו ב"סאטרדיי נייט לייב", בתפקיד דרמטי נהדר. הוא עושה זאת הכי טוב שאפשר. וכמובן שאי אפשר בלי לציין את משחקו הבלתי נשכח של ברוס דרן, 76, בתפקיד הראשי. אחרי קריירה ארוכה שכללה מעל 140(!) דמויות שאותן גילם (בין היתר לאחרונה ב"דג'אנגו ללא מעצורים" וב"מונסטר", ובשנות ה–70 ב"השיבה הביתה" וב"הנהג"), הוא עושה ב"נברסקה", ללא ספק, את תפקיד חייו, שזיכה אותו בפרס השחקן בפסטיבל קאן. "נברסקה", המועמד לשישה פרסי אוסקר, בהם הסרט, הבמאי והשחקן, הוא עבודת קולנוע אנושית נפלאה, מלאת חמלה ואהבת האדם.