עושים קופה: העובדים של היום הם לא העובדים של הלילה
יאיר מחנך בבית ספר אבל גם סטנדאפיסט, נעם מנהל סניף בית מרקחת ומתקלט בשעות הפנאי, ואתי משלבת בין שירות לקוחות לטיפול בקלפים. דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד - גרסת התעסוקה
והיום? היום נדמה שהמציאות מורכבת הרבה יותר. רבים וטובים עובדים בשתי עבודות או יותר, מזגזגים בין משמרת בוקר למשמרת ערב, בין עבודה כשכירים לתפעול עסק עצמאי. המוטיבציה שלהם מגוונת: אחדים מחפשים השלמת הכנסה, אחרים שוקלים הסבה מקצועית ומבקשים להתנסות בתחום החדש, ויש כאלו שפשוט מחפשים קצת גיוון בחיים. אצל רבים וטובים השיקולים משמשים בערבוביה.
יצאנו בעקבות האנשים שמחזיקים בשתי עבודות: האחת מסודרת ויציבה, כזו שעושה נחת לכל אם יהודייה מצויה. הג'וב השני, לעומת זאת, הוא עסק אחר לגמרי - הוא עצמאי וחדשני, נותן ביטוי לחלומותיהם ולשאיפותיהם של מי שמחזיקים בו.
כל קורא מגזרי מן השורה יודע בוודאי שיאיר אורבך הוא סטנדאפיסט. קצת פחות ידועה העובדה שמתחילת שנת הלימודים הנוכחית, הוא מחנך כיתה ח' בבית הספר אמי"ת בנים שבמודיעין. להוראה הגיע כמעט במקרה, כשמורה בבית הספר המתפלל עמו בבית הכנסת הציע לו להגיע לראיון אצל המנהל. "בפגישה עם המנהל אמרתי שאני רוצה ללמד כתיבה יוצרת או משהו בסגנון, אבל אחרי שבועיים הוא התקשר ואמר - 'בוא תהיה מחנך'". אורבך החליט להיענות לאתגר, ומאז הוא מבלה שעות ארוכות בבית הספר. במקביל, הוא ממשיך להופיע כסטנדאפיסט על במות שונות.
מורה בימים וסטנדאפיסט בלילות? נשמע כמו שילוב בלתי אפשרי.
"אני דווקא מוצא קשר בין השניים. בשורה התחתונה, בשני התחומים צריך לדעת להחזיק קהל. אם בשיעור אני זז כמו שאני זז על הבמה - אני מגדיל את הסיכוי להשיג קשב. הקשר פועל גם בכיוון ההפוך: המציאות של בית הספר מספקת לי הרבה חומרים שאני יכול להכניס לתוך המופעים שלי".
אורבך מספר שההשקעה הרבה בהוראה פוגעת ביכולת שלו להשקיע בכתיבה ההומוריסטית, אבל הוא לא מתחרט לרגע על שנכנס לתחום. "צפיתי מראש את הקושי, ולקחתי אותו בחשבון. מאתגר להיות מורה בשנה הראשונה, ומאתגר לא פחות לשלב בין התחומים. אבל אני אדם זורם, ואני לומד להתנהל תוך כדי תנועה".
כשהוא נשאל האם ההחלטה להיכנס לתחום נבעה גם משיקולים כלכליים, הוא צוחק. "קשה לומר שמדובר במשכורת גבוהה, מה גם שאני עובד כמורה רק בחצי משרה. אפשר לומר שההוראה אפילו פוגעת בפרנסה - כי לא תמיד אני יכול לסגור הופעות בגלל מחויבויות שלי לבית הספר. אמנם נחמד שיש משכורת שנכנסת בראשון לחודש, אבל זה בכלל לא היה שיקול".
יורם פיינגולד (38) עובד בלי הפסקה. עם סדר יום צפוף במיוחד ושעות עבודה שנמשכות עמוק אל תוך הלילה, פיינגולד מצליח להחזיק בשני ג'ובים אינטנסיביים. בימים הוא משמש כמנכ"ל של "פרש קיטשן" - רשת מסעדות בריאות המונה כמה סניפים ברחבי הארץ; בלילות הוא משווק יחד עם שותפו מיקי אטיאס את חברת "אקו קידס", יבואנית מוצרים לתינוקות ולילדים. המוצר הראשון שייבאו ארצה הוא "יאמו", בקבוק מתוצרת דנמרק עם פטנט ייחודי לחימום מזון לתינוקות ללא צורך בחשמל או בסוללה, ובהמשך הרחיבו את היבוא למוצרים נוספים.
"הבנתי שכדי להתקדם בחיים ולהגיע לעצמאות כלכלית, אני זקוק להכנסה נוספת", הוא אומר. "במשך תקופה ארוכה מאוד חיפשתי רעיונות לדברים שאני יכול לעשות בלי שיפגעו לי בעבודה בשעות היום". אחרי כחצי שנה של חיפושים אחר המוצר האידיאלי הגיע פיינגולד ל"יאמו", ומאז הוא מחלק את זמנו בין שתי העבודות: "יום העבודה שלי ברשת המסעדות מתחיל בין השעות שש לשמונה, ונמשך עד הערב. בסביבות השעה שבע אני עובר למשרדים ששכרתי עם השותף שלי בדרום תל אביב, ומתחיל לעבוד בעסק הפרטי שלי". בשעות הערב והלילה מטפל פיינגולד בהזמנות של המוצר ובשיווקו. הביתה יחזור סביב חצות, ולפעמים אף מאוחר יותר.
פיינגולד, שעתיד להפוך לאב בשבועות הקרובים, מודע למחיר הכבד שסדר היום האינטנסיבי גובה ממנו וממשפחתו - אבל מקווה שמדובר במצב זמני בלבד. "המצב הזה קשה מאוד לתא המשפחתי. למזלי זכיתי באישה תומכת, אוהבת ומבינה, שיודעת שאני פועל כך כדי שבעתיד יהיה לנו טוב יותר. אני עושה את זה כדי לספק לנו ביטחון כלכלי ואופק עתידי".
אתה לא מרגיש לפעמים שהמחיר כבד מדי?
"כזה אני. יש אנשים שהם יזמים מלידה ולא יכולים אחרת. תמיד שאפתי להיות עצמאי, והעסק נותן ביטוי לשאיפה הזו. לפעמים הקושי באמת גדול ויש משברים, אבל הם נפתרים בכל פעם שאנחנו חווים הצלחה עם המוצר. כרגע זה עדיין לא קל, אבל אני בטוח שנצליח".
איך עושים את הסוויץ', את המעבר בין עבודת היום לעבודת הלילה?
"מכיוון שבשתי העבודות שלי אני עובד כמנכ"ל של חברות, אני לא מרגיש שאני צריך לשנות גישה במעבר בין שני הכובעים. שתי העבודות מצריכות תכונות דומות - רצינות, אמביציה ומוטיבציה - כך שאני מגיע לשתיהן במוד דומה".
בשונה מפיינגולד, שמקווה שהזגזוג בין שתי משרות הוא מצב זמני בלבד, יש כאלו שמרוצים מהשילוב. כזו היא צופיה גאל–דור (24), שסדר יומה מורכב מלימודים כסטודנטית ב"בצלאל", עבודה כשכירה בחנות לצורפות ומוצרי יודאיקה ועבודה עצמאית כמאפרת.
"ככה זה, צריך לשלם שכר דירה ושכר לימוד", היא צוחקת.
גאל–דור מודה שהעבודה כמאפרת רווחית יותר מהעבודה בחנות, אבל מציינת שיש יתרונות רבים גם לעבודה כשכירה. "אני עובדת בחנות כבר תקופה ארוכה, ובחרתי להישאר בגלל הנוחות: זו עבודה קבועה, הבוסים שלי מקסימים והמשכורת נכנסת בזמן. יש בזה משהו מרגיע".
"עבודה נוספת מקוטלגת לרוב ככורח כלכלי שמטרתו 'לסגור את החודש', אבל זה לא תמיד המצב", אומרת יעל פרימק, מנהלת מחלקת ראיונות עבודה ומנחת סדנאות למציאת עבודה באתר הדרושים AllJobs. "לא פעם העבודה השנייה היא בגדר תחביב שהוא אפילו מתגמל, ומספקת הזדמנות לעסוק בתחום עניין נוסף שאינו המקצוע העיקרי".
זהר גורני–ברקוביץ' (33) עונה בדיוק להגדרה הזו. הרעיון עמה נערך במערכת מוצש, ולא במקרה. זהר היא מעצבת גרפית במשרה מלאה במערכת "מעריב–מקור ראשון", ובמקביל מתחזקת עסק קטן משל עצמה - של איור ועיצוב מוצרי תינוקות. "את ההשראה אני מקבלת מזיכרונות הילדות האישיים שלי — ממצעים או בגדים שהיו לי, למשל". אחר הצהריים, כשהיא מגיעה הביתה לאחר יום העבודה, היא מתיישבת כדי ליצור איור חדש עבור המוצרים השונים - תמונות, כריות, בגדים ועוד. את המוצרים היא מוכרת דרך עמוד הפייסבוק שלה, Zo.Zo Design, ובשוק אמנים המתקיים בימי שישי במרכז ירושלים.
השילוב בין הדברים לא מתסכל לפעמים?
"ממש לא, להפך. אני מאוד אוהבת את שתי העבודות, ומסוגלת לעבוד גם 14 שעות ביום אם צריך. המוצרים שאני מוכרת הם השמחה שלי בחיים - כי אני מרגישה שדרכם אני נותנת לאנשים רגע של נחת".
גם את אתי כריש (34) אנחנו פוגשים בין כותלי מערכת העיתון, שבו היא עובדת במחלקת שירות לקוחות. על אף שהיא מחזיקה במשרה יציבה ומסודרת, כריש מקדישה חלק ניכר מזמנה להתפתחות מקצועית בתחום אחר לגמרי - טיפול אלטרנטיבי. הדחף לחפש אפיקים חדשים החל אצלה לפני כשלוש שנים, אחרי חופשת לידה שנמשכה שנה עם בתה הבכורה. "התחלתי לחשוש מכך שאתקע בחיים; שאמצא את עצמי מטפלת בילדים בלי שמיציתי את היכולות המקצועיות שלי עד הסוף". מפגש עם חברה קרובה שעובדת כמטפלת אלטרנטיבית עודד אותה להתמקד בתחום, וכך מצאה את עצמה בקורס שמלמד טיפול בעזרת קלפי–השלכה. "פתאום העולם נפתח לפניי. במשך הרבה שנים חיפשתי מה ללמוד, וזה אף פעם לא היה 'זה'. פתאום הרגשתי שמצאתי את המקום שלי.
הלימודים הובילו אותה לתחום נוסף, טיפול בפרחי באך, ולאחרונה החלה לקבל מטופלים בביתה. "אני מרגישה שסוף–סוף אני עוסקת במשהו עם ערך מוסף", היא אומרת, "זה נותן לי עוד משהו בחיים, שהייתי קוראת לו העצמה. אני יכולה להיות שותפה לתהליך עם אנשים, ללוות אותם בדרך למשהו".
בשלב הזה כריש מרוצה למדי מהשילוב בין שתי המשרות. "העבודה העיקרית שלי נוחה, ויש משהו מרגיע בעובדה שאני רק בורג במערכת גדולה יותר. כמטפלת, לעומת זאת, יש לי אחריות רבה יותר - וזה משהו שצריך להתרגל אליו בהדרגה. בינתיים אני מצליחה לשלב בין שני העולמות, ומכיוון שאני חדשה בתחום הטיפולי, אני יכולה לבדוק בנחת שזה באמת מה שמתאים לי, לבדוק את השטח בלי לקפוץ ישר למים העמוקים. אפשר לומר שכרגע העבודה הטיפולית היא שילוב בין קריירה לתחביב. אני פשוט נהנית מזה".
גם נועם בן–חור (28) משלב בין עבודה מסודרת לבין עבודה צדדית, שבה הוא נותן ביטוי לאהבתו הגדולה בחיים - המוזיקה. בשלוש השנים האחרונות הוא מנהל סניף בית מרקחת המשתייך לאחת הרשתות הגדולות בארץ. במקביל הוא עוסק במוזיקה ועובד כדי.ג'יי. בחתונות ובאירועים אחרים. "אחרי הצבא התלבטתי לאיזה כיוון לקחת את החיים שלי. כמי שאוהב מאוד מוזיקה ומנגן כבר שנים ארוכות, שקלתי להתמקצע בתחום ולהפוך למוזיקאי מקצועי", הוא אומר. בסופו של דבר הגיע למסקנה שהוא מעדיף למצוא את פרנסתו בתחום אחר. "מהיכרות שלי עם מוזיקאים, אני יודע שרבים מהם מתקשים לסגור את החודש ונאלצים להשתתף בחלטורות תמורת שכר מעליב, רק כדי להרוויח עוד כמה שקלים. אחרים מוצאים את עצמם מלמדים נגינה, גם אם זה לא מתאים להם". בן–חור חשש שהעיסוק המקצועי במוזיקה והמרדף אחר הפרנסה בתחום יגרום לכך שיאבד מקסמו: "לא רציתי שההנאה ממוזיקה תהפוך לטרחה ולסבל, ולכן הגעתי למסקנה שעדיף שזו לא תהיה הפרנסה העיקרית שלי", הוא מסביר. בסופו של דבר פנה ללימודי מנהל עסקים. במקביל המשיך לעסוק במוזיקה כעבודה צדדית, תחילה כנגן חתונות ובהמשך כתקליטן. הוא מביע שביעות רצון מהשילוב בין שני התחומים, ומציין ש"בשני המקומות אני מרגיש סיפוק". ולמרות הכול, בסוף השיחה הוא חושף בפנינו חלום קטן ונסתר: "אם יפנה אליי זמר ויאמר לי 'בוא, תהיה הגיטריסט שלי', לא אוכל לסרב. החלום הזה קוסם לי עד היום, אני חי את עולם המוזיקה כל הזמן. אני מבין שצריך להכניס את הפנטזיה הזו לפרופורציות, אבל אני לא יכול להתכחש לקיומה".
יואב (שם בדוי) החל לשלב בין עבודות לגמרי במקרה. בשנים האחרונות הוא שוהה באחת ממדינות אירופה, במסגרת עבודה. לאחר תקופה שבה חי בצמצום רב, החליט בעקבות סרט שראה להפנות את כישרונו לטובת משחק הקלפים "בלאק ג'ק". את השבועות הבאים הקדיש יואב לתרגול של אסטרטגיית ספירת הקלפים - שמאפשרת לחזות את הסיכוי הסטטיסטי לזכייה, ובהתאם לכך להעלות או להוריד את סכום ההימור. לאחר שצבר ביטחון ביכולות המשחק שלו החליט להיכנס לתחום במלוא המרץ - מה שהצריך אותו לשבור חסכונות משפחתיים לטובת סכומי ההימור הראשוניים. "במשך שנתיים חייתי בתנאים הכי צנועים שאפשר", הוא מסביר את ההחלטה, "הייתי חושב פעמיים–שלוש לפני כל קנייה בסופר. פתאום, כשההזדמנות הזו צצה, ידעתי שאני חייב לתת לה צ'אנס".
וכך, במקום לחזור הביתה לאחר העבודה כהרגלו, היה יואב מחליף את הג'ינס והחולצה בחליפה מחויטת ועושה את דרכו לכיוון בתי הקזינו השונים. "הייתי הולך למקומות שבהם סכום ההימור הגבוה שלי לא יעורר חשד", הוא אומר ומבהיר שעל אף שמדובר במשחק חוקי לגמרי במדינה שבה שהה, ולמרות שאסטרטגיית "ספירת הקלפים" היא שיטת משחק לגיטימית - לבעלי הקזינו שמורה הזכות להרחיק שחקנים שמשתמשים בה. יואב קר הרוח שיחק שוב ושוב מבלי לעורר חשד, בכל פעם בקזינו אחר, וכספי הזכייה החלו לזרום.
"אין שום דרך להרוויח סכומים כאלה בעבודה אחרת", הוא אומר, "קשה להסביר את סדרי הגודל המטורפים האלו לאדם שעובד כשכיר. בחצי שנה הרווחתי סכום שלא ארוויח בשנים של עבודה רגילה". על אף שהכסף סייע לו רבות, השילוב בין חיי הלילה רוויי המותרות וחיי היום הפשוטים התגלה כמסובך מאוד, לעתים אף בלי אפשרי. "אני לא ממש יכול לספר לאף אחד בסביבתי על מה שאני עושה", הוא אומר, "הרבה פעמים אני מרגיש שאני משתגע. בשלב מסוים, הכסף פשוט איבד מהמשמעות שלו. אם לפני כן הייתי קונה בסופר רק מה שהייתי חייב - פתאום המחירים לא מעניינים יותר. כשהמכונית שלי התקלקלה מקום העבודה הרגיל שלי הציע להשתתף בקניית רכב חדש, אבל לא הייתי מרוצה מהדגם שהם היו מוכנים לספק. אז פשוט הלכתי וקניתי לעצמי מכונית חדשה, בלי לחשוב פעמיים".
אתה חושב שכשתחזור לארץ תצליח לחזור לחיים רגילים, של עובד מן המניין?
"אני משוכנע שזה יהיה קשה מאוד. לא פשוט לעבור מהריגוש שבחיים כפולים והתעסקות עם סכומי כסף כאלו, לחיי שגרה של עובד במשרד. מצד שני, יש הרבה חסרונות במה שאני עושה עכשיו; אלו לא חיים שמתאימים לאדם עם ילדים, כשיהיו לי כאלה, מה גם שצריך לזכור שמדובר במשחק עם הרבה סיכון. העובדה שאני מכיר את שיטת ספירת הקלפים מגדילה אולי את סיכויי הזכייה, אבל בסופו של דבר הסיכויים עדיין נמוכים מאוד ותמיד אפשר להפסיד, והרבה. לא הייתי ממליץ לאף אחד להיכנס לתחום הזה".