ראשי > קהילות > במה מוגבהת
בארכיון האתר
להיות עם חופשי בארצנו
ערב יום העצמאות ה-59 נמצאת מדינת ישראל, שקמה על עקרונות חופש הדת, תחת מסגרת דתית נוקשה ובלתי מתפשרת. האם אמנם אנו עם חופשי בארצנו?
לכתבה הקודמתדפדף בקהילותלכתבה הבאה
 גילי שכטר
23/4/2007 20:05
גילי שכטר
23/4/2007 20:05
:עוד בכתבה
תחבורה ציבורית ואלימות חרדית
מיהו יהודי
מגילת העצמאות של מדינת ישראל הכריזה כי המדינה החדשה תהיה מושתתת על יסודות החירות, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון חינוך ותרבות לכל אזרחיה ותהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות.
אך בפועל, מושתתת מדינת ישראל על חוקים דתיים נוקשים ומתרחשת בה כפיה דתית יום יומית מצד ציבור דתי הנמצא במיעוט.

רק לא מזמן, בחג הפסח, קיבלנו תזכורת כאובה לכך כי איננו חופשיים לחיות במדינת ישראל – אסור לנו, למשל, לאכול חמץ בפסח. אמנם נכון הוא שאף אחד לא אוסר עלינו להגיש אל פינו פרוסת לחם, אולם אם הנכם בעלי מכולת, בית קפה, קיוסק או מסעדה וימצא חמץ ברשותכם במהלך חג הפסח, או אז תהיו צפויים לקנס של כמה וכמה מאות שקלים בעוון חטאכם. באופן דומה אוסר החוק גם על פתיחת בתי קפה ומסעדות בתשעה באב.

ואילו רק באיסור מכירת חמץ בפסח עסקינן, דיינו. קחו למשל את עניין הנישואין. במדינת ישראל חייבים להיות הנישואין כדת משה וישראל ואין להם כל אלטרנטיבה אחרת על אדמת המדינה. גם זוגות שבחרו להינשא מחוץ לארץ הקודש, למשל בקפריסין, יגלו לתדהמתם כי אם יבוא היום בו יחליטו לפרק את החבילה, תהא הרבנות בעלת הסמכות בעניינם וכי בכל מקרה, האישה חייבת בקבלת גט כדת וכדין. כל הניסיונות שנעשו עד היום להתיר נישואין אזרחיים
במדינת ישראל עלו בתוהו בשל איומי המפלגות הדתיות לפרוש מהממשלה אם אלה יאושרו.

כתוצאה מכך, זוגות רבים בוחרים לחיות יחדיו ללא נישואין המוכרים ע"י מדינת ישראל ולמרות שגם כך נשמרות זכויותיהם החוקיות כבני זוג, הרי שמהלך חייהם מסובך ומסורבל בהרבה והם ידרשו להוכיח שוב ושוב כי הם בני זוג המקיימים אורח חיים זוגי תקין ומנהלים משק בית משותף. יתרה מזאת – אישה שנולד לה ילד שלא מבעלה החוקי, גם אם היא פרודה ממנו במשך שנים וחיה כבר עם אחר, הרי כל עוד לא התגרשה בהתאם לחוקי הרבנות לא יכיר משרד הפנים בבן זוגה החדש כאבי הילד ואביו הרשמי יהיה, על אפם וחמתם של ההורים הביולוגיים, בעלה של האישה כפי שמופיע ברישומי משרד הפנים, זאת על מנת שחלילה לא יוגדר הילד כ-"ממזר".

נגזר מכך כמובן, כי לא רק אנשים שאינם דתיים ואינם מעוניינים להינשא בנישואין דתיים נאלצים לפנות לחלופות בעייתיות, אלא גם מגזרים שלמים הנחשבים בעיני הרבנות כ-"פסולי חיתון", למשל – כהן וגרושה, שלא לדבר על בני זוג בעלי שייכות דתית שונה. בנוסף, חוקי הדת מפלים לרעה את האשה במקרה של גירושין – היא מחויבת בקבלת גט מהבעל ואם הוא מסרב לתת לה גט, היא נותרת בעגינותה ואינה יכולה לקיים קשר עם גבר אחר, שיהיה חוקי בעיני המדינה.
נישואין? רק כדת משה וישראל. שלא לדבר על גירושין. צילום: רובי קסטרו
תחבורה ציבורית ואלימות חרדית
התחבורה הציבורית בישראל אינה פועלת בשבת במרבית אזורי הארץ (למעט חיפה) מטעמי דת, זאת למרות שהציבור הדתי מהווה מיעוט מסך אוכלוסיית המדינה. כתוצאה מכך, למי מאיתנו שאינו בר מזל ואין הפרוטה מצויה בכיסו על מנת לרכוש ולתחזק רכב פרטי, אין אפשרות להתנייד במהלך השבת. גם חברת התעופה הלאומית, "אל-על" מנועה מלטוס בשבת מאותן הסיבות בדיוק.

יתרה מכך – כבישים שלמים במדינה, המוגדרים ככבישים העוברים באזורים דתיים, סגורים לתנועה בשבת מחשש ל-"פגיעה ברגשות הציבור הדתי". אולם, האם מתחשב הציבור הדתי ברגשות החילוניים?

מאז קום המדינה ועד היום, כופים החרדים באמצעים אלימים את דרכיהם על הציבור החילוני. כך למשל, הם משליכים אבנים במהלך השבת בכבישים אשר לדעתם יש לאסור בהם את הנסיעה. לאחרונה צוטט מפקד משטרת בית-שמש באומרו כי החרדים משליכים אבנים ללא קשר לנסיעת המכוניות בכביש אלא פשוט משום שהשוטרים נמצאים במקום.

בשנה שעברה, איימו החרדים לפגוע במשתתפי מצעד הגאווה בירושלים ועוררו מהומות קשות על מנת למנוע את קיומו. גם לאחר שהוחלט על ביטולו והעברתו למתחם סגור ליד האוניברסיטה העברית, ניסו גורמים חרדים לחדור למתחם ולפגוע במשתתפי הפסטיבל ובאורחיו.

לאחרונה אנו אף עדים לתופעה מתמיהה של התייחסות שונה מצד המשטרה לציבור החרדי בעקבות הפעלת לחץ אלים מצדו. כך למשל, שוחרר האברך ישראל ולס למעצר בית למרות החשדות נגדו בעניין הריגת בנו התינוק. אילו היה מדובר בחשוד חילוני – הרי שהיה נותר במעצר משטרתי עד למשפטו.

אלו הן דוגמאות בודדות בלבד לביטוי האלימות הדתית במהלך 59 שנותיה של המדינה וקצרה היריעה מלפרטן.
רוצים להתנייד בשבת? החזיקו רכב, כי באוטובוס אי אפשר. צילום: רונן לידור
מיהו יהודי
חדשות לבקרים אנו עדים לחוקים חדשים הנחקקים לטובת הדתיים ופוגעים בצביונה הלאומי והציוני של מדינת ישראל ובכלל הציבור החילוני החי בה. כך למשל, נחקק בשנת 1999 חוק השולל את השבות  מבן משפחה לא יהודי של אזרח ישראלי יהודי.

המפלגות הדתיות דרשו כמובן כי הסמכות בקביעת "מיהו יהודי" תינתן להן באופן בלעדי והרבנות מערימה קשיים על גבי קשיים לגבי הגדרה זו ומביאה להפרדת משפחות בניגוד לעקרונות עליהן הושתתה מדינת ישראל. מן העבר השני – למרות שהם נהנים מכל זכויות האזרח במדינה, אין החרדים כפופים לחובות האזרחיות וכך למשל פטורים הם משירות צבאי תודות ל-"חוק טל".

העם היהודי הוגלה מארצו בכוח הזרוע, בניגוד מוחלט לרצונו. גם לאחר הגליה זו והתפזרותו של העם היהודי בגלויות השונות, לא שכח את שייכותו לארץ ישראל ולא חדל להתפלל ולקוות לשוב אליה ולחדש בתוכה את חירותו המדינית, משך אלפיים שנה. יחד עם זאת, מדינת ישראל ערב יום עצמאותה ה-59 איננה מדינה חופשית אלא מדינה הכפופה לחוקים דתיים נוקשים.

למרות העובדה, שהציבור הדתי מהווה מיעוט מכלל אוכלוסיית המדינה, מצליח מיעוט זה לכפות את אורח חייו ודרישותיו על רוב חילוני הנאלץ, עקב החלטות הממשלה, להיכנע לדרישות ולחוקים אלה. האם זוהי חירות? כנראה שעוד רחוקה הדרך עד היום בו באמת ובתמים נהיה עם חופשי בארצנו.

* הכותבת מנהלת את פורום קונספירציות ופורום המחשב השתגע?! ב-nrg קהילות.