ראשי > קהילות > כתבה
בארכיון האתר
שלום לקומבינה
דני כהן חושד בקומבינה של אריאל שרון ושמעון פרס לגבי תוכנית ההתנתקות
לכתבה הקודמת דפדף בקהילות לכתבה הבאה
NRG מעריב
22/11/2004 14:16
הכתבה מאת: דני כהן, חבר לשכת מפלגת העבודה ומנהל פורום העבודה האמיתית
 
מפלגת העבודה נשאה במשך שנים את הדגל של מחנה השלום מתוך פרגמטיזם מדיני בטחוני שאיפיין אותה מאז ראשיתו של מפעל הציונות בארץ ישראל. הכיצד זה שבהנהגתו של פרס הזדרזה
העבודה לתמוך בטענת שרון כי אין פרטנר לשלום ובתוכנית שסותמת את הגולל על ההידברות המדינית? האם האפשרות שערפאת יחזיר את נישמתו לבורא ניסתרה מפני מנהיגי "העבודה"?
מחדל תיפקודי או קומבינה?
בחודשים שחלפו תהינו כולנו, מה מסתתר מאחורי ההערה של ראש הממשלה, שלפתע פתאום ראה את הסכנה הדמוגראפית והחליט כי הגיע העת לסיים את הכיבוש? את חרך הצצה סיפק עו"ד וייסגלס, ראש לשכתו יועצו הקרוב ושליחו לממשל האמריקאי של שרון, בראיון לעיתון הארץ . וייסגלס לא הכחיש שההישג המרכזי של תוכנית ההתנתקות של שרון הוא בהקפאת התהליך המדיני באופן לגיטימי: "התוכנית מספקת את כמות הפורמלין הנדרשת כדי שלא יהיה תהליך מדיני עם הפלסטינים..."
 
ואולם הדבר המדהים הוא שפרס, נביא המזה"ת החדש, וחבריו להנהגת מפלגת העבודה לרגע לא השתהו כדי לבחון את משמעות דבריו של וייסגלס. התנהגות זו גרמה לרבים לזהות ריח המזכיר את צחנת "התרגיל המסריח", כלומר חשד כי צמרת העבודה הייתה שותפת סוד לקנוניה. ואכן משפט ההיסטוריה לא איחר לבוא ועשרים וארבע שעות לאחר ההצבעה בכנסת הכל התבהר.
קריסת הקומבינה
במשך חודשים רבים היו בידיהם של ראשי מערכת הביטחון הערכות רפואיות לגבי מצבו הבריאותי של ערפאת. מן הסתם ראש הממשלה אריאל שרון היה בסוד העניינים וכך גם יו"ר האופוזיציה ח"כ שמעון פרס וחברי ועדת חוץ וביטחון בכנסת מטעם העבודה.  לכל האישים הללו היה ידוע כי זה רק עניין של זמן קצר עד ש"המכשול לשלום" ירד מהבמה המזרח תיכונית ובכל זאת הם התעלמו מהעובדות, תעתעו בציבור ודהרו להתנתקות ללא הדברות תוך הפרחת טענת כזב שאין עם מי לדבר ושבשנים הבאות לא יהיה עם מי לדבר. מהלך זה אכן היה מקפיא את התהליך המדיני, הופך את עזה לשטח הפקר ומנציח את העימות האלים לשנות דור.
אלא שערפאת, כהרגלו המגונה, הפתיע את יריביו והתמוטט קודם שהשלימו שרון ופרס את המהלך שבסופו היו גם מצרפים את מפלגת העבודה לממשלה ומאפשרים לפרס לנחות ברכות על כורסת המיניסטר. בתמורה העבודה היתה מתפקדת כסיעת בת במחנה שרון ותומכת במפץ החברתי הגדול - תקציב 2005 במתכונתו הנוכחית.
יש עם מי לדבר!
עתה ברור כי יש עם מי לדבר. ערפאת איננו שחקן, תוכנית שרון היא זו שזקוקה לפורמאלין ויש לחדש לאלתר את המו"מ המדיני בדרך להתנתקות בהדברות במסגרת הסכמים שיגובשו במו"מ ישיר בליווי הקהילה הבינלאומית.
 
תוכנית ההתנתקות הייתה הונאה וניצול לרעה את תמימותם של תומכי הפשרה הטריטוריאלית .פרס אמר: "לא נהייה לנותני רשת הסוואה לשרון!" אבל את אותה רשת הוא פרש על עצמו, על דליה איציק ועל רמון. ברור כי, ההנהגה הנוכחית של מפלגת העבודה, עייפה, איבדה אמון בעצמה וביכולתה וממאנת, גם מתוך אינטרסנטים צרים, להציג אלטרנטיבה שלטונית לממשלה הרעה הזו.
 
נשוב ונדגיש, כנגד "תוכנית שרון" ומצגת הסירוב של "מורדי הליכוד", מפלגת העבודה חייבת להציג עתה באופן מיידי את האלטרנטיבה של ההתנתקות בהידברות. אלטרנטיבה של שלום בליווי ערבויות בינלאומיות כהמשך דרכו של יצחק רבין ז"ל, שהאמין שהיציאה מעזה תהיה רק פרי של הדברות עם יישות מתונה כלשהי, שתקבל לאחריותה, בגיבוי בינלאומי, את האחריות הביטחונית והאזרחית בעזה. היום אפשר וחובה לקרוא לאבו-עלא ולדחלאן, לוועידת שלום.
במה מוגבהת
רוצים גם אתם לכתוב לנו כתבה? לחצו כאןלפרטים.

רוצים להתווכח עם הכותב? פורום העבודה האמיתית לרשותכם