 |
/images/archive/gallery/168/918.jpg סיגל שעשוע
.  |
|
|
|
|
| סיגל שעשוע מוצאת את הסרט המצרי "הרקדנית והמתופף" תפור כקומדיה חתרנית שיש לקולנוע הישראלי מה ללמוד ממנה.
|
|
|
|
 | דפדף בקהילות |  | |
NRG מעריב
12/9/2004 14:54 |
|
|
|
|
|
|
|
הכתבה באדיבות פורום קולנוע
לא מזמן, במסגרת סדנת מחול מזרחי, הוזמנתי להקרנה של סרט מצרי בשם: "הרקדנית והמתופף". להקרנה הגעתי סקפטית למדיי, חמושה בכל מה שזכרתי מהסרטים הערביים של שישי בערב. לכן הייתי מופתעת מאוד למצוא את עצמי רבע שעה לאחר מכן מתפתלת על השטיח ובוכה, מצחוק.
דקויות קומיות, ביקורת חברתית חריפה, משחק מרשים וטיימינג נכון - כאלו לא ראיתי כבר די הרבה זמן ובטח לא ציפיתי למצוא אותם בסרט שמשתייך לז'אנר נוסטלגיית יום השישי של ילדותי.
גם מהבחינה הטכנית הסרט מ 84, לא נופל ברמתו מהסרטים ההוליוודים שנעשו במקביל. למעשה הוא נראה כמו קומדיה הוליוודית-חתרנית (כזאת עם מבע קולנועי קונבנציונלי ותוכן שערורייתי), שרק במקרה דוברת ערבית וזאת מבלי לאבד את האותנטיות המקומית-מצרית שלה.
כמו רבים מהתוצרים הקולנועיים והתיאטרליים במצרים גם "הרקדנית והמתופף" של אשרף פהמי מבוסס על סיפור של אחד מסופרי האומה הגדולים. במקרה זה, אחסאן עבד אלקודוס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נבילה עובייד - רוקדת בחשיכה.
|
|
|
 |
|
 |
|
בנפתולי העלילה
|
|
|
 |
|
|
|
עבדו (אחמד זאכי - הרוברט דה נירו של הקולנוע הערבי) הוא מתופף במועדוני לילה. באחד הלילות, במהלך הופעה, מתחיל עבדו לתופף בצורה 'אמנותית' שהרקדנית לא יכולה לרקוד לקיצבה וכתוצאה מכך חוטף מכות ונזרק מהמועדון. הוא מחליט לחפש רקדנית חדשה, אותה ילמד לרקוד לפי התוף שלו - רקדנית שתלווה אותו ולא הוא אותה. אם, מסיבות כלשהן, אתם מתקשים לראות כיצד עוסק הסרט בטבעה של האמנות, דמיינו סרט הוליוודי המספר על מתופף שיוצא לחפש זמרת שתלווה אותו מאחורי הבמה ולא להפך – מתופף שרוצה להעביר את הזמרת שלו אדפטיישן.
לאחר חיפושים רבים מוצא עבדו רקדנית כפרית בשם מאבהג (נבילה עובייד- המריל סטריפ המצרית) ומשכנע את אחותה וגיסה לבוא איתו לקהיר. שם, הוא מבטיח, ילמד את מאבהג שלהם לרקוד בצורה מקצועית, ויביא לה תהילה וממון. עם הגעתם לקהיר מתחיל תהליך החניכה של מאבהג שמזכיר קצת את 'גבירתי הנאוה' בגירסת רקדנית הבטן. כמובן שעבדו רוצה שמאבהג תציית למיקצב ותלווה את התוף שלו. במילים עדינות נאמר שמאבהג מתגלה כטיפוס לא צייתני במיוחד, אך היא ממשיכה להתלמד בלחצם של אחותה וגיסה.
באחד הימים נזקקת מאבהג לניתוח דחוף ויקר. בלית ברירה הולך עבדו לנגן במקומות זולים, ממשכן את התוף, ומוכר את כל הרהיטים בדירתו במטרה לממן את הניתוח. כשמאבהג מבריאה ומגלה מה עשה למענה, מתפתח בין השניים סיפור אהבה ואחרי זמן לא רב מאבהג הופכת לרקדנית מקצועית. יחד הם מופיעים במועדונים וזוכים בהרבה כסף ותהילה. האידיליה נמשכת עד שמאבהג מדברת על חתונה וילדים. עבדו מתעצבן ומטיח בה שהוא אמן ושום דבר לא יעמוד בינו לבין התהילה וההכרה להן הוא זכאי.
מאבהג נעלבת, ובאחת ההופעות בבית של מאפיונר, היא מחליטה להשאר שם כבת חסות. עבדו מנסה למנוע זאת, אך שומרי הראש זורקים אותו לנילוס. מאוהב ומצונן הוא נשאר לבד, אך בטוח שמאבהג עוד תחזור על ארבע. מאבהג לעומת זאת מטיילת בעולם בחסות המליונר, מתפרסמת מאוד ומרוויחה הרבה כסף.
המתופף המסכן מנסה להופיע בעצמו, ללא רקדנית אך כמובן ללא הצלחה. פתאום הוא מגלה שהוא רוצה להתחתן, אך מאבהג מרוצה דווקא ממצבה הנוכחי. אכול קנאה ואכזבה עבדו מתמכר לסמים, עוקב אחר הקריירה שלה, מפסיק לעבוד ושוקע בדיכאון עד הסוף המר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בדיכאון עד הסוף המר. אחמד זאכי
|
|
|
|
|
|
|
ביקורת חברתית לצד הומור מתוזמר היטב
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד למוסכמות, הדמויות הנשיות פה חזקות ויש להן, בלי עין הרע, פה. יותר מכך, בסרט מתקיים היפוך תפקידים מיגדרי כשבדמות הגבר ניתן למצוא סטריאוטיפים נשיים ולהפך - כשמאבהג לא משתפת פעולה עם עבדו בשלב ההתלמדות הגיס נכנס להסטריה, מתחיל ללהג ולהתרוצץ בחדר, עד שאשתו נוהמת עליו "תרגע", נוגחת בו והולכת לעשות סדר. באופן כללי, הגברים בסרט משיגים את מבוקשם בדרכים מילוליות ומניפולטיביות והנשים בדרכים כוחניות.
גם ביקורת חברתית חריפה, קיימת בסרט: הפערים הכלכליים בין המעמדות שיצרה המדיניות הכלכלית של סדאת, ההתמערבות והאובססיה של הדמויות להגיע לאירופה, הנהנתנות ושחיתות השלטון (בדמות המיליונר שקונה, כנהוג באזורנו, תארים אקדמאיים, אך הוא עצמו אנלפבית), האסקפיזם של האדם הפשוט (בני משפחתה של מאבהג מסטולים לאורך כל הסרט מעישון חשיש).
הסרט מותח ביקורת גם על האמן והאגו המוליך אותו ולמעשה מבקר במוצהר את החברה המודרנית בה יכול כל פרט להתקיים בזכות עצמו ולא כחלק מקולקטיב מסויים. כך, השאיפה של עבדו להכרה ואידיבידואליות מוצגת כמי שהכשילה אותו והרסה את חייו.
התסריט, על הדיאלוגים החריפים, המדוייקים והמצחיקים שלו, הוא הצד החזק ביותר של "הרקדנית והמתופף". עם זאת גם המשחק בסרט בהחלט מרשים ומספק דמויות מורכבות וטיימינג קומי מדוייק. הקאסט מורכב מהשמות החמים בקולנוע המצרי של האייטיז וחוץ מהשחקנים הראשיים שהוזכרו, ניתן למצוא פה גם את הכוכבים: עדאל אדהם, מוחמד רידה ונבילה סייד. בקיצור,מדובר בבלוקבאסטר עם ערך מוסף.
הכותבת סיגל שעשוע, היא מנהלת פורום קולנוע.
אל פורום קולנוע
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
