 |
 |
|
מכתב פתיחה - פורום כדורגל |
|
|
|
 | דפדף בקהילות |  | |
מעריב 30/5/2004 15:51 |
|
|
|
|
 |
היום, שנת 2004, שירים ושערים כבר איננה וללכת למגרש זו מזמן לא אותה ההרגשה. אבל, כשאתה מכור, אתה מכור, אין הרבה מה לעשות. כל יום שידור ישיר, כל פעם ערוץ אחר, כמעט מכל ליגה בעולם, ואני? כן, משתדל לראות הכל, כמעט. נכון, רמת הכדורגל בארץ איננה מהמשובחות, אבל למרות שכולנו מקטרים, אנו ממשיכים לצפות, לפצח גרעינים ולאהוב, למרות הכל, את הכדורגל הישראלי. למזלנו הטוב, גם מביאה אלינו היום הטלוויזיה את חווית הכדורגל
מכל העולם אל תוך הסלון וכולנו הפכנו לאוהדי ולפרשני כורסא - החל מליגת האלופות המדהימה ועד הליגות באנגליה, ספרד, ארגנטינה, איטליה ועוד. כל אחד והליגה שלו, כל אחד והאהבה שלו... ואם כבר כולנו פרשנים וכולנו מבינים, אז מדוע לא לומר את הדברים ולשתף את כולם? כאן זה המקום להרים קרנות, לנגוח לחיבורים ולהרים את הרשת מקרוב... אז...שימו נעלי פקקים, תתחילו להקליד והעיקר, כמו שאומר ידידנו מודי – תבלו!
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
קצת עלי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
ליאור קלמוביץ, בן 31, פעם כתב ספורט והיום מכור לספורט ועובד בתחום האינטרנט ב"בזק".
מאז שאני זוכר את עצמי אני חולה כדורגל. עוד מגיל 7 הייתי הולך כל שבת עם טרנזיסטור למגרש הפחים בראשון לציון ועוכב אחרי כל תנועה של 11 האלילים שרצים אחרי הכדור, בליגה הארצית ואפילו בליגה א'. ברקע, היו איתי תמיד קולותיהם של גדעון הוד, דני דבורין, רמי יצהר ואליהו בן און שבקעו מן הרדיו וליוו את ילדותי לכל מקום...היו זמנים!
|  |  |  |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|