שוב כובש את המצעד: כולם אוהבים את עברי
על החבר הצמוד ("אנחנו ממש שונים"), על ההרכב TYP וההחתמה אצל חברת התקליטים העולמית “יוניברסל" ("יש לי צמרמורת כשאתה מדבר על זה עכשיו") ועל דברים שגורמים לו לבכות ("פרסומת עם ילד שמחופש לתנין, למרק, או משהו כזה...?"). לרגל סיבוב ההופעות של "מישהו פעם", האלבום החדש, עברי לידר התיישב לשיר לנו סולו
"TYP מציעה לך עולם מוזיקלי שלם שלא מכיל רק שיר... בכלל, הכל ב-TYP קצת מעורפל: לא ברור אם מדובר בחבורה של סטרייטים, של הומואים או סתם כמה חבר'ה שביניהם בחור מוזר עם שפם שלובש שמלה..."
"רוב חיי אני נמצא בזוגיות, אבל אני גם נורא מפחד מזוגיות. אני כותב על זה הרבה, על המתח בין הרצון לחיות חיים זוגיים לבין הקושי לוותר על החירות שלך. יש לי זוגיות וטוב לי, אבל עדיין יש רגעים שבהם אני מרגיש שזוגיות היא עסק לא פשוט. לא הייתי מתנגד עכשיו להיות חופשי, לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה"
קצת יותר משנה חלפה מאז הפעם האחרונה שתמונתו של עברי לידר התנוססה על שער “מעריב לנוער" (יחד עם ג'וני גולדשטיין, חברו להרכב TYP – ג.ב), אבל נדמה שחלף הרבה יותר זמן מאז. הסיבה לכך, כנראה, היא שההספק של עברי בשנה החולפת בהחלט ראוי לציון.
הוא הוציא אלבום חדש בשם "מישהו פעם" (שהגיע למעמד של תקליט זהב, וששיר הנושא ממנו הפך ללהיט), הופיע מסביב לעולם והפיק אלבומים לאמנים נחשבים. מעל לכל, השנה הזאת הפכה למוצלחת במיוחד עבור לידר בזכות פרויקט TYP - The Young Professionals שהקים, כאמור, יחד עם יונתן (ג'וני) גולדשטיין.
TYP התחיל בצורה מעניינת, באופן תמים מאוד", מספר עברי. "ג'וני התקשר אליי בפעם הראשונה כשהיה בן 17 וביקש לעשות איתי מוזיקה, אבל בדיוק נסעתי לארצות הברית. כעבור שנה הוא התקשר אליי שוב, והמשיך להתעקש לעבוד איתי. אמרתי לו לשלוח לי למייל מוזיקה שכתב. ברגע ששמעתי את מה שהוא שלח, אמרתי ‘וואו!'".
מהר מאוד החלו עברי ויונתן לעבוד ביחד, אך לפי עברי, אף אחד מהם לא ציפה שהעסק יתפתח לאחד מהפרויקטים המוזיקליים המסקרנים של השנה. “לא הייתה לזה שום מטרה, לא קראנו לעצמנו אז TYP, פשוט היינו שני מוזיקאים שמנגנים ביחד ונהנים".
ההבנה שהפרויקט הזה הוא יותר מסתם בילוי לשעות הפנאי הגיעה לשניהם בשלב מאוחר יותר, כמעט שנה אחרי שנפגשו לראשונה, כשבאמתחתם כבר יותר מ-14 שירים. לפתע התעורר בהם הצורך להשמיע את היצירות שלהם לא רק לקומקום החשמלי בבית של עברי. השאלה שנותרה הייתה רק איך לעשות את זה.
"הבנתי שמאוד לא בא לי לקדם את הפרויקט בדרך הרגילה - מאוד שעממה אותי המחשבה שנצטרך לחפש לייבל, מעצב, יחצ"ן ומנהל. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזה תמיד חייב לעבוד ככה. הפרויקט נולד מיצירתיות של ג'וני ושלי, והוא חייב להמשיך בדרך יצירתית.
"חשבתי שיהיה מגניב אם הפרויקט יכיל להקה, אבל חשבתי גם שהלהקה של היום לא חייבת להיות מורכבת ממתופף, בסיסט, קלידן וגיטריסט. רציתי לבנות להקה אחרת, שכוללת שני מוזיקאים, מנהל, איש אינטרנט, רקדן ומעצב – אלה האנשים שמרכיבים את TYP היום.
להקה כזאת רלוונטית מאוד למוזיקה היום, ובמיוחד למוזיקה שאנחנו מייצרים ב-TYP: מוזיקה כזאת לא בנויה רק על סאונד, אלא גם על מראות מיוחדים ועיצוב. כשאתה נתקל ב-TYP בפעם הראשונה, אתה בדרך כלל נתקל בויזואליות שלה. TYP מציעה לך עולם מוזיקלי שלם שלא מכיל רק שיר".
ברגע שהקליפ ל-"D.I.S.C.O" היה מוכן (אחרי שחברי הפרויקט מימנו והפיקו אותו לגמרי לבד), הוא שוחרר ליוטיוב, ומהר מאוד הפך לסנסציית רשת בינלאומית. מכאן הדרך להופעות ברחבי העולם הייתה קצרה.
ההרכב נבחר להתמודד מטעם ישראל בקטגוריית “האמן האירופאי הטוב ביותר" בטקס פרסי ה-EMA לשנת 2011, והופיע באולמות נחשבים. חותמת האיכות הרשמית הגיעה כשחברת התקליטים הבינלאומית “יוניברסל" החתימה את TYP על חוזה הפצה בינלאומי של האלבום והפקת שלושה אלבומים נוספים.
מכאן הדרך לחתימה גם עם חברת המופעים הכי גדולה בעולם, “לייב ניישן", (שאחראית לסיבובי הופעות של אמנים כמו קולדפליי, אדל ומדונה) – הייתה קצרה.
הפרויקט של TYP היה מכוון לקהל יעד בינלאומי מלכתחילה?
“מטרת הפרויקט הייתה להגיד שאין לו מדינה או גבול. זה פרויקט ישראלי, אבל הוא תל אביבי בדיוק כמו שהוא פריזאי, והוא לונדוני בדיוק כמו שהוא ניו-יורקי. אנחנו כבר לא מאוד שונים תרבותית. אנחנו דומים בדברים שמעניינים אותנו, בחלומות שלנו ואפילו במראה שלנו.
"אנחנו לא אוהבים להגדיר את TYP כהרכב לועזי כי זה יוצר הפרדה בין ישראל לחו"ל, ומבחינתנו אין הפרדה כזאת. אין פה או שם; זה פה, זה שם, זה בכל מקום שיש בו אנשים שיכולים להתחבר למוזיקה שלנו, לרעיון שלנו ולעולם שלנו".
ספר על הרגע בו שמעת ש"יוניברסל" רוצים להחתים אתכם על חוזה הפצה.
“וואו, יש לי צמרמורת כשאתה מדבר על זה".
האמנת אי פעם שישאלו אותך את השאלה הזאת?
“כן ולא. מצד אחד, אני מאמין מאוד בדברים שאני עושה ובאנשים שאני עובד איתם, ואני לא חושב ש-TYP לא עומד בסטנדרט של העולם. מצד שני, יש לי מספיק ניסיון כדי לדעת כמה קשה וכמה מסובך להגיע לחוזה כזה...".
אתם רואים את עצמכם כנציגים של ישראל כשאתם מופיעים בחו"ל עם ההרכב?
“זאת שאלה קצת מסובכת. זה מצחיק, אבל בחו"ל אני מוצא את עצמי הרבה פעמים קצת פטריוט. זה קצת מפתיע אותי לפעמים. אני מוכר את ישראל בהתלהבות. אני יכול לכתוב שיר כמו ‘מזל טוב ישראל' ולהיות ביקורתי, כי מטבעך אתה ביקורתי כלפי דברים ששייכים לך, ואז בחו"ל מתעורר בי הצורך להראות שהמקום שאני בא ממנו הוא בעצם מגניב. אנשים בחו"ל מכירים את מה שהם רואים בערוצי החדשות שלהם, ויש להם כל מיני דעות נוראיות על ישראל".
אתה רואה את עצמך גם כנציג של הקהילה הגאה?
“כמובן. אנשים תמיד רוצים לשמוע על זה. הם לא חושבים שישראל היא מקום טוב לקהילה הגאה, אז כשהם שומעים שהיא דווקא כן, ישראל מוצגת באור חיובי מאוד. יותר מזה - פעמים רבות האשימו את משרד החוץ ואותנו בהדגשת היחס הליברלי של ישראל כלפי הקהילה, וטענו שאנחנו מכסים בזה את חוסר הליברליות של ישראל כלפי הפלסטינים.
כמעט תמיד אנשים בחו"ל מופתעים לטובה מהמיניות שלי. הם מופתעים שיש בישראל פופ סטאר מחוץ לארון כבר מעל לעשור. אפילו לאמריקאים או לבריטים אין ממש דמויות ציבוריות כאלה. הם מופתעים מהדרך הנונשלנטית והאגבית ש-TYP עוסקים במיניות הלא מוגדרת. הכול ב-TYP קצת מעורפל: לא ברור אם מדובר בחבורה של סטרייטים, של הומואים או סתם כמה חבר'ה שביניהם בחור מוזר עם שפם שלובש שמלה...".
צריך להודות שגם אחרי כל סיפורי ההצלחה של TYP, הדבר העיקרי ששימח את קהל המעריצים של לידר בארץ הייתה הוצאת האלבום החדש שלו, "מישהו פעם".
נראה שגם עבור לידר, לעבודה על האלבום יש חשיבות מיוחדת. "באלבום הזה רציתי לחזור לעבוד עם יועד נבו, שעבד איתי על שני התקליטים הראשונים שלי. הוא למעשה האדם הראשון שפגשתי במהלך העבודה שלי בתחום המוזיקה, כשהייתי בערך בן 22".
זה נשמע כאילו העבודה על האלבום החדש הזכירה לך את העבודה על האלבומים הישנים שלך.
“צורת העבודה באמת הייתה קצת דומה לעבודה על שני האלבומים הראשונים שלי: יועד ישב באולפן, אני ישבתי לידו, העלינו רעיונות ביחד ודיברנו על השירים. העבודה עם יועד היא עבודה שמשתתפים בה כמעט רק הוא ואני. באלבומים אחרים שאני מפיק, אני עובד הרבה יותר עם הלהקה שלי. ובכל זאת, כל אלבום קצת שונה מקודמו, כי אתה עצמך משתנה עם השנים, אתה עובר דברים שלא עברת קודם".
כשאני מספר לעברי על הרגשות החזקים שעורר בי, ובכל החברים שלי, השיר “מישהו פעם", שיר הנושא והלהיט מהאלבום החדש, הוא מתרגש מאוד. “זה מקסים בעיני שאנשים בגילך יכולים להתחבר לשיר, ושאני מקבל את אותן התגובות גם מאנשים בני 60.
"אני חושב שיש משהו בשיר שמשותף לכולנו כאנשים: התחושה של אהבה שהייתה והלכה, של משהו שהיה לנו ושהתחברנו אליו מאוד, אבל נתנו לו להתמוסס לנו בין הידיים... אלה תחושות שחוויתי, אלה מחשבות שלי לגבי החיים ולגבי איך צריך לחיות אותם. עשיתי המון טעויות בחיים שלי שאי אפשר להימנע מהן".
האלבום “מישהו פעם", מפתיע לגלות, כולל בתוכו גם שיר מחאה קצבי בשם “מזל טוב ישראל", שזכה גם הוא לאהבה גדולה של המעריצים. השיר, שכתב לידר יחד עם ג'וני שותפו ל-TYP, די שונה מהסגנון שלידר הגיש לנו עד כה; הוא מזכיר שירים של הדג נחש, וכן, גם של מוקי, הפרטנר שלו לביצוע השיר.
זאת הפעם הראשונה שהרגשת שאתה צריך להגיד משהו על המדינה במוזיקה שלך?
“זאת בהחלט לא הפעם הראשונה. גם שירים אחרים שלי כמו ‘האנשים החדשים', ‘בתי קפה' ו'נסים' עוסקים בנושאים כאלה. אני כן חושב שהייתה בשיר הזה קפיצת מדרגה. זאת הפעם הראשונה שהביקורת נאמרת בשיר שלי באופן ישיר כל כך, ברור ואגרסיבי.
לא תכננו את זה, אבל אני חושב שהדברים שקרו במדינה שלנו בשנתיים האחרונות מאוד השפיעו עלינו לכתוב ככה, אפילו בלי שנרגיש. במחאה החברתית אנשים החלו להתעסק יותר בביקורת על המדינה, הציפו את הנושאים החשובים. כשהלכתי להופיע בשדרת האוהלים ברוטשילד, רציתי להיות חלק מזה.
לשם שינוי, עברי מסכים לשתף כמה פרטים על הזוגיות שבחייו ומוכן לדבר על הקשר ההדוק שלו עם יאן, בן זוגו הגרמני.
אתה תופס את עצמך כאדם זוגי?
“החיים מוכיחים שכן, כי רוב חיי אני נמצא בזוגיות. אבל אני גם נורא מפחד מזוגיות. אני כותב על זה הרבה, על המתח בין הרצון לחיות חיים זוגיים ובמסגרת זוגית, לבין הקושי לוותר על החירות שלך, לבין כמה זה מפחיד כשרגוע בפנים. יש לי זוגיות ואני שמח מאוד וטוב לי, אבל עדיין יש רגעים שבהם אני מרגיש שזוגיות היא עסק לא פשוט. לא הייתי מתנגד עכשיו להיות חופשי, ללכת לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה".
הקשר שלך עם יאן שונה מהקשרים הזוגיים הקודמים שלך?
"אני חושב שכל זוגיות היא קצת שונה מאחרות כי בני הזוג הם שונים, כי המקום של כל אחד מהם בזוגיות הוא שונה וכי האנרגיה היא שונה. אני חושב שיאן שונה מאוד מבני הזוג הקודמים שלי".
יש לשוני קשר לכך שהוא לא ישראלי?
“למען האמת, מאז החבר הראשון שלי כל בני הזוג שלי היו לא ישראלים. דווקא בן זוג ישראלי היה יוצא דופן מהבחינה הזאת. זה בעיקר בגלל מי שהוא, אנחנו ממש שונים, פשוט הפוכים ברוב הדברים. באופן כללי, בדרך כלל אני מוצא את עצמי עם אנשים שהם שונים ממני. עם יאן זה בולט מאוד. כנראה שבזכות זה הזוגיות שלנו עובדת - בינתיים אפילו יותר מבדרך כלל".
בנות שצועקות שהן שונאות אותו; שירים רציניים מדי לילד בן 7; ההתאהבות הראשונה בילד בכיתה ד' וחלום גנוז על קריירת כדורסל... כן, יצא משתלם לשחק עם עברי את משחק “הפעם הראשונה ש..."
הפעם הראשונה שהתאהבתי:
“הפעם הראשונה שהתאהבתי הייתה בבן, בכיתה ד'. הוא לא ידע אז, והוא גם לא יודע על כך היום...".
הפעם הראשונה שהתנשקתי:
“זה היה בכיתה ג', נשיקה לכל דבר ועניין. היא הסבירה שזה מה שעושים, אז זה מה שעשינו".
הפעם הראשונה שניגנתי על כלי נגינה:
“יש לי איזשהו זיכרון משיעורי הפסנתר שלי בגיל חמש, וזה נדיר, כי אני בכלל לא זוכר דברים מגיל צעיר כל כך. היה לי מורה אנגלי בן 72. הוא היה בא לשיעור עם חליפות אנגליות ובכלל, היה חמוד מאוד אליי".
הפעם הראשונה שכתבתי שיר:
“השיר הראשון שכתבתי נקרא ‘המרוץ לחיים'. כשכתבתי אותו הייתי בן 7 או 8. כשהייתי ילד כתבתי את השירים הכי רציניים שיש. כן, הייתי ילד רציני".
הפעם הראשונה שהבנתי שאני רוצה להיות זמר:
"בגיל 15 התחלתי ללמוד ב'תיכון אלון לאמנויות'. רציתי לעסוק במוזיקה מאז, אם כי לא בתור זמר. ניגנתי על פסנתר וקלידים, הייתה לי להקת רוק בשם ‘רוקסן' שהייתה לה סולנית וכתבתי לה שירים, הלחנתי מוזיקה למחול ולתיאטרון, ובגיל 20 החלום שלי היה בכלל לנסוע ללמוד מוזיקה לקולנוע בארצות הברית.
לא חשבתי שאהיה זמר, עד שביצעתי בחזרות של ‘רוקסן' שירים שלי שפחות התאימו לזמרת. הלהקה התלהבה והתחלתי לשיר אותם גם בהופעות. כשנפגשנו עם מישהו מהתעשייה ששמע את החומרים של הלהקה, הוא אמר לי שהשירים שלי נשמעים הכי טוב כשאני שר אותם. הוא נתן לי דחיפה ויצאתי מהפגישה עם איזושהי הבנה שאני צריך להיות זמר".
הפעם הראשונה ששמעתי שיר שלי מתנגן ברדיו:
"השיר ‘לאונרדו' יצא כשהייתי ביפן עם להקת המחול ‘בת שבע', לה כתבתי מוזיקה. חברים מהארץ סיפרו לי שהתחילו להשמיע את השיר וזה די הצחיק אותי, זה נראה לי מוזר. אני זוכר שיום אחד, אחרי שחזרתי לארץ, נסעתי באוטו של אמא שלי, ופתאום השיר התחיל להתנגן, וזה שוב הצחיק אותי מאוד".
הפעם הראשונה שהבנתי שאני מפורסם:
"זה סיפור מצחיק. הדברים פעם הלכו די לאט, לא כמו היום שיש את ‘כוכב נולד' ואפשר להפוך למפורסם בערב אחד. השירים שלי הצליחו מאוד ומכרתי תקליט זהב, אבל עדיין לא הרגשתי שמזהים אותי ברחוב.
יום אחד הלכתי ברמת השרון, כשלפתע התקרבו אליי שתי תיכוניסטיות. קלטתי שהן מסתכלות עליי במבטים מוזרים. כשהן היו ממש קרובות אליי, ממש כמו שאתה יושב עכשיו מולי, אז אחת מהן אמרה - ‘היי, זה ההוא שאני שונאת!'. שמעתי את זה וחייכתי חיוך גדול. היה בזה משהו מקסים. הבנתי שאלה חוקי המשחק מעכשיו. חלק יאהבו אותי, וחלק לא. אין להם מושג מי אתה, הם שונאים אותך וזה אדיר".
הפעם הראשונה שחוויתי כישלון:
“תמיד רציתי להיות כדורסלן. הייתי שחקן בהפועל הרצליה. בגיל 15 בערך המוזיקה התחילה להיות קצת יותר חשובה עבורי, אז עזבתי את הכדורסל, ואז הייתה לי תחושה מסוימת של כישלון. גדלתי עם המחשבה שאהפוך להיות כדורסלן - אלה היו מחשבות של ילד, אבל הייתי בטוח שזה מה שאעשה.
הייתה לי תוכנית מדויקת באילו קבוצות אשחק ואיך אקדם את הקריירה שלי. באיזשהו שלב, תוך כדי שהמוזיקה החלה לקבל מקום חשוב יותר בחיי, התגבשה אצלי הבנה שאני לא מספיק טוב כדי לשחק כדורסל. לא שהייתי רע, אבל לא מספיק טוב".
הפעם הראשונה שהתרגשתי עד דמעות:
"יש כל כך הרבה רגעים כאלה, שקשה לי לזכור מה היה הראשון. זה ממש קל לרגש אותי עד דמעות. אני מתרגש עד דמעות מפרסומות בטלוויזיה. הייתה פרסומת עם ילד שמחופש לתנין, למרק, או משהו כזה? בכיתי ממנה. אני בוכה מ'משפחה מודרנית', מהסצנות בסוף, כשהם מדברים על משפחה, וזאת סדרה קומית! יאן צוחק עליי על זה כל הזמן".
בעקבות האלבום “מישהו פעם" יוצא עברי לסיבוב הופעות מלווה בלהקתו. הופעות קרובות: “תיאטרון הבימה", תל אביב (2.11); “משכן אומנויות הבמה", באר שבע (3.11); “יד למגנים", קיבוץ יגור (23.11); “היכל התרבות", נס ציונה (21.12).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם