השקרנית הכי שווה בעיר: שיי מיטשל שלא הכרתם
היא הייתה ילדה יפה וכבר בגיל 10 הוחתמה בסוכנות דוגמנות נחשבת, אך אלה לא מנעו את ההתנכלויות מהן סבלה בתקופת התיכון. בראיון בלעדי היא מספרת על תקופת הנעורים, על הבחורים השווים על הסט ועל החברות (כן, כן) עם בנות קאסט "שקרניות קטנות". פנים אמתיות
"אני חושבת שחוש הומור הוא דבר חשוב מאוד. אם אתה יכול לגרום לי לצחוק, אז הלב שלי שייך לך. אין משהו מושך יותר ממישהו שלא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי".
שיי, ילידת קנדה, אמנם כבר בת 25, אך זה לא מפריע לה לגלם בסדרה תיכוניסטית הצעירה ממנה במספר שנים. את המראה האקזוטי והייחודי שלה, אגב, היא חייבת להוריה. אמה פיליפינית ואביה ממוצא אירי-סקוטי. כשמביטים בה, קשה להאמין שהבחורה היפהפייה הזאת עברה התעללות בבית הספר התיכון, אבל מסתבר שיופי וכישרון אינם מהווים תמיד אפוד מגן מפני חִצי רעל.
שֶיי (כן, כן - עם סגול מתחת לש') זוכרת כיצד קבוצת בנות, שאיתן הייתה מיודדת בילדות, החליטה להתנכל אליה ולהתעלל בה בשנותיה בתיכון. “לא רציתי להיתקל בהן, אז חיפשתי את הפינה הכי שקטה ומבודדת בבית הספר וישבתי לאכול שם, במקום בקפיטריה.
אבל בהמשך הבנתי שהבעיה היא במתעללים, ואין לזה שום קשר אליי - אז חזרתי לאכול בקפיטריה וכשראיתי את הבנות האלה, פשוט חייכתי כאילו שהן לא מזיזות לי, והמשכתי לאכול".
שיי החלה את הקריירה שלה כדוגמנית בגיל 10, כשסוכנות דוגמניות הכריזה על מסע חיפוש אחר ילדות ונערות. הוריה של שיי לקחו את הילדה היפה לסוכנות, והיא התקבלה מיד. עד שהגיעה לגיל העשרה, שיי כבר הייתה בעלת בוק מרשים ורזומה עשיר שכלל עבודות בבנגקוק, הונג קונג וברצלונה.
לאחר שהסתובבה בעולם ודגמנה, היא שבה לטורונטו כדי ללמוד משחק. תפקידה הראשון היה בסדרה קנדית בשם “דגראסי".
עם כל זאת, את הפרסום ההיסטרי שלה חייבת שיי ל"שקרניות קטנות ויפות" ולתפקידה כאמילי, אותו היא מגלמת מזה שלוש עונות. בין עונה לעונה היא גם הספיקה לחתום על חוזה עם יצרנית השמפו "פנטן", עבורה היא משמשת דוברת.
"תמיד השתמשתי במוצרי השיער שלהם, כך שכשהם התקשרו אליי - לא האמנתי", היא מספרת בהתרגשות, "כמובן שהסכמתי מיד". במציאות כמו בסדרה, שיערה של שי נראה באמת מושלם, זוהר, מבריק ובריא והיא לבושה בחולצה נשית רומנטית, מכנסי ג'ינס ונעלי עקב. בהחלט לא הסטייל של אמילי.
אז כזה הוא הסטייל שלך? נשי ורומנטי?
“כן. הסטייל של איימי הוא יותר ספורטיבי, אתלטי ופשוט. אני, לעומת זאת, אוהבת בגדים נוצצים ורומנטיים יותר ונעלי עקב".
יש לכן מלתחה ענקית בסדרה. אם את רוצה להשאיל בגד, את יכולה?
“כן. אם אני צריכה משהו ספורטיבי, אני יכולה ללכת למלבישה שלנו ולבקש ממנה ‘תעשי לי טובה, תני לי משהו מהמלתחה של אמילי'. אגב, בטוח שלי אין כל כך הרבה נעלי ספורט כמו שיש לה".
בסדרה שלכם יש גם הרבה בחורים חתיכים. זה בטח כיף להגיע לעבודה.
“ועוד איך, והם כל הזמן מתחלפים ברוטציה. בחור חמוד אחד הולך, והשני בא. בכל פעם שמגיע בחור חדש, אנחנו הולכות לבדוק אותו. זה כיף שתמיד יש מישהו חמוד באזור".
איך זה לעבוד איתם?
“בשבילי הם כמו אחים צעירים, אני בטוחה שהצופות ישמחו מאוד לראות אותם. העונה הזאת מביאה מספר דמויות חדשות לכמה סיטואציות משוגעות, ואני לא יכולה לחכות שכולם יראו אותן".
עשית הכנות מיוחדות כדי לגלם דמות של צעירה לסבית?
"בכנות, לא עשיתי שום דבר. אני מכירה שחקנים שגילמו תפקידים של אנשים חד מיניים, וכדי “להכנס לדמות" הם הסתובבו במועדוני גייז ושאלו שאלות, אבל אני לא עשיתי את זה. אני יודעת מה זה לאהוב מישהו והדמות שלי אוהבת בנות, אז ככה אני מגלמת אותה".
מה את חושבת על מיניות באופן כללי?
"בדיוק אותו הדבר כמו שחשבתי על כך לפני שגילמתי את הדמות הזאת בסדרה. תמיד הרגשתי שאתה צריך לאהוב את מי שאתה אוהב – מה בדיוק המין שלו, זה כבר לא חשוב. הייתי שמחה אם יום אחד זה לא יהיה נושא לשיחה ועניין עבור אנשים. אנשים יראו שתי בחורות מתנשקות בטלוויזיה והם לא יגיבו ב'יש שתי לסביות בתוכנית, בום!', אלא שהנושא הזה בכלל לא יעלה".
בתפקידי לסביות בסרטים וטלוויזיה שמים בדרך כלל הרבה מאוד דגש על מיניות. איך את חושבת שהסדרה “שקרניות קטנות" מטפלת בנושא?
“הסדרה מטפלת בנושא בצורה רגישה ובטעם".
האם כנערה חמקת הרבה מהבית, כמו שהבנות בסדרה עושות לעתים קרובות?
"הייתי המלכה של המתגנבות. ההורים שלי נתנו לי את הסוויטה במרתף הבית, אז היה לי קל לחמוק מהבית דרך החלון. פעם אחת היו לי חברים שנשארו לישון, ונסענו ביחד לדאון טאון ונכנסנו למועדון לילה עם תעודות זהות מזויפות.
"היינו שם 45 דקות, רקדתי עם בחור אחד ולפתע הרגשתי טפיחה על הכתף. הסתובבתי, וזה היה אבא שלי. הוא שאל אותי: אני יכול לקבל את הריקוד הזה? ואז הוא החזיר את כולנו הביתה".
קרקעו אותך בתגובה?
“לא. זה דווקא הצחיק אותו. הוא לא האמין שהוא באמת מצא אותנו. הוא היה מבסוט במיוחד מכך שהשומר בכניסה אמר לו: ‘אדוני, אתה צריך ללכת לסוף התור', והוא ענה לו: ‘באמת? משום שאני חושב שבתי הקטינה והחברים שלה נמצאים במועדון הזה, אז אני חושב שאתה צריך להעביר אותי לראש התור'...".
איזה תפקיד את חולמת לקבל?
“הייתי רוצה לשחק באחד מסרטי ג'יימס בונד. אני אוהבת את כל הסרטים בסדרה הזאת ואת הבחורות החמודות שיודעות להיאבק כמו שצריך. כמה שבמציאות אני נערה עדינה ונשית כזאת, שאוהבת להתלבש, אני גם הרפתקנית מאוד. הלכתי פעם לעשות גלישת רוח ואני רוצה ללמוד לתפוס גלים".
ספרי לי על היחסים שלך עם שאר כוכבות הסדרה.
“אני קרובה לכל אחת מהן בזכות דברים אחרים. לטרויאן אני פונה כשאני צריכה עצה על משהו; היא בדיוק כמו הדמות שלה - חכמה כל כך. לוסי חמודה ודרומית, אנחנו מתלוצצות הרבה על הסט. ואשלי היא כמו האחות הקטנה שאף פעם לא הייתה לי".
מה קורה בעונה החדשה בין הדמות שלך לבין פייג'?
“אמילי והיא עברו הרבה, והרגע המקסים הזה בו עזבנו אותן בסוף העונה השנייה חיזק את הקשר ביניהן. אני אוהבת שלאמילי ופייג' יש את מערכת היחסים הזאת שתמיד מתפספסת - הזמן אף פעם לא נכון עבורן... אבל הן מצליחות לשבת ביחד בפרק האחרון של העונה השנייה ולתת לעצמן להרגיש נח כחברות. בעונה השנייה הן מפתחות חברות יפה, אבל קשה להן לשמור על זה כחברות בלבד".
איזה פרק הכי אהבת לצלם העונה?
“את פרק מספר 12, שנקרא “The Lady Killer". מעולם לא התרגשתי כל כך לצלם פרק בסדרה כמו שהתרגשתי לצלם את הפרק הזה. זהו קרוב לוודאי התסריט האהוב עלי ביותר".
אגב, מאיפה השם המיוחד שלך - שיי? כשכותבים אותו בעברית, הוא נשמע כמו שם ישראלי.
“השם האמיתי שלי הוא שאנון, אבל החלטתי למצוא לעצמי שם אחר שאשתמש בו כשחקנית בלבד. ההחלטה נפלה כשהלכתי עם אמא שלי ברחוב ומישהו קרא לעברי: ‘שאנון!'. חשבתי לעצמי: הוא בכלל לא מכיר אותי, אבל סובבתי את הראש באינסטינקט. ואז חשבתי לעצמי שאני צריכה למצוא לעצמי שם שייצור מחיצה בין מי שאני כשחקנית וכאדם פרטי, וכך חשבתי על שיי.
"חשבתי גם שזה שם מאוד מיוחד, והוא גם נתן לי עוד דקת אקסטרה באודישנים, כי היה לי סיפור לספר עליו ותמיד נשאלה השאלה: מאיפה השם הזה?".
“שקרניות קטנות 3", HOT3, מדי חמישי ב-20:30
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם